פרק 22 : המלכה המושחתת

מלינדה בקול זועם אמרה "הונידרסי הרגשתי בנוכחותך לא אתן לך את הכבוד לקבור את דן הלוחם." ענתה הונידרסי "אז כך קוראים ללוחם המביש הזה בנו של הבוגד, כבוד את אומרת הייתי נותנת את גופתו לטורפי נשמות, לא אתן לך ללכת מיפה אחרי הכול את אשמה בזה שהוא מת את ראית את הקרב הוא הפסיד בו". ענתה מלינדה "את טועה הוא ניצח ושמר על כבודו שלו גם של ירבו שניכנע לו אני מזהירה אותך אני אשמיד כול מה שיעמוד בדרך שלי גם אם אני אצטרך להטביעה את כול היבשה מגיע לו כבוד של לוחם סורי מדרכי הונידרסי". אמרה הונידרסי " מלינדה בשביל להיות פה עלייך להיכנס בגוף גשמי המחבר בן העולם החומר לעולם הרוח מה שאומר או שאת ניכנסת באיזה שמן שגופו לא יכול להכיל את כל כוחותייך או שאת נמצאת בתוך גופו של אלסטורו. אך את אלסטורו ראיתי במו עניי שנריסה שרפה באש שחורה שצלל אל מותו מה שאומר שאת בגופו של יצור נחות מימך בהרבה ובבדי נחות מימני אז אני מציע לך או שלא תתערבי ונעשה כאילו כלום לא קרה או שאני באמת אתרגז אחרי הכול בשביל לחתום אתי במראה הייתם צריכים לשתף פעולה כולכם. הייתם עשרה וגם אז בקושי גברתם עלי אבל עכשיו את לבד באמת חושבת שאת יכולה לאים עלי. המלכה שלך'!!". כל הקהל הביטו במלנדה שעצמה את ענייה לכמה רגעים. אמרה לי בראשי "טאי אני הולכת להשתמש ביכולת ובכוחות שאתה עדיין לא יכול לסת אני יהיה בסדר התכוננו לרגע הזה אחזור שיהיה בכך צורך ובנתיים אצור הסחת דעת וערפל כבד כך שלא יכלו ליראות אותך קח את דן והיסתלק מיפה אני אצור בשבילך פתח יציאה מהזירה ותברח משם אסור שיראו אותך כלל, עדיין אסור שידעו שאתה חיי אתה לא מוכן לזה עדיין". לא הספקתי לומר כלום ומלינדה פתחה את ענייה ואמרה "הונידרסי אני רוח המים מלינדה ידענו שיום יבוא וישחררו אותך לכן חתמנו את כוחותנו ליום בו ישברו את חותמך. אז הגיע הזמן שאחזיר אותך למקומך". המפלים והמים שהיו באוויר ומסביב החלו להגיע אל מלינדה וערפל כבד לפתע היה במקום. אני הרגשתי את גופי ויכולתי ליראות הכול דרך הערפל לא הבנתי אך. מלינדה אמרה לי בראשי "עכשיו טאי הסתלק מיפה"

בלי לחשוב יותר מדי הלכתי אל דן שהיה ללא רוח חיים והרמתי אותו על גבי שכולי מלה דמעות ופחד ולא ידעתי מה לעסות כל הזירה הייתה ענקית ועגולה מוקפת בחומות לכן חיקיתי במקומי בתקווה שאף אחד לא יבחין בי. נשמעה מלינדה "הונידרסי את ונריסה הלכתן רחוק מידי אם השליטה שלכם". הונידרסי החלה לצחוק ואמרה "נתחיל בקרב". הונידרסי הרימה את ידייה וחושך היה בכל המקום למרות שהייתה זאת שעת צהריים חושך שרר על כל המקום השמיים כאילו נעלמו והכל חשוך וקר לא ראיתי דבר. אמה מלינדה "הונידרסי חושך הוא השליה אולי נועד לבני הבשר אני רוח אני רואה מבעד לאשליות שלך". הונידרסי ענתה אכן אבל אני לא לוקחת סיכונים אולי אחד מבני הבשר יחליט לבוא לעזור לך, לכן לא אתן לך את התענוג הזה. אני אהרוג אותך ואקח את כוחך". אני לא ראיתי דבר אבל לאחר מספר רגעים נשמעו פיצוצים התנגשות והבזקי אור מיפעם לפעם לא רק שלא ראיתי גם הרגשתי פיצוצים מידי פעם בפעם שהיו סמוך אלי. לא ידעתי מה לעשות אני רועד מפחד ובוכה דמעות ומנסה שלא ישמעו אותי מה עלי לעשות שאלתי את עצמי הרגשתי חסר אונים באותו רגע נשמעה מלינדה אומרת בקול "הונידרסי הגיע הזמן לשבור את האפלה ולהחזיר אותך למקומך בחותם". נישמעה קולה של מלינדה מדקלמת לחש "מיתוך החושך המוחלט יתעורר ויולד מחדש, מעבר לזמן ומעבר לכוכבים יפתח חותם שנחתם ליפני שנים, האש מעבר לכוכבים תאיר את הקריסטלים באור ומתכת תימיס בלהבות הברקים, רוח פרצים תזיז הרים ותעקור יערות ומים יטביעו יבשות". למרות הלחש המשונה היה ניראה כאילו כלום לא קרה מיספר רגעים הונידרסי העלה חיוך על פניה ובאה לומר דבר מה ומיתוך הדממה מוחלטת ברגע אחד אור בקע באמצע הזירה דמותה של מילנדה זרחה כמו השמש באורות צבעונים. מלינדה נראתה כמו אלה גופה היה שזוף ושערות ראשה היו ארוכות זהובות וקבוצת שערות שהיו כמו פס כחול בחלק הקדמי של השער ראשה. ענייה תכלת מהרבות גובה כשני מטר. זוהר תכלת בקע מימנה, על ראשה היה כתר בעל כנפיי נשר בציידי הכתר. במרכז הכתר היה סימן שכמוהו לא ראיתי מעולם הסמל היה ניראה כמשולש ועיגול בתוך המשולש שפונה מעלה. לבושה היה מיוחד שכמוהו לא ניראה. היא הייתה לבושה חולצה צמודה לבנה ושמלה רחבה ולבנה. מעל חולצתה היה שריון זהב ובצדדיי שמלתה גם היה פס שריון מוזהב על ידיה היו מגני ידיים מוזהבים. כל המקום האיר באור בהק והאפלה של הונידרסי נשברה היה ניראה שמלינדה הולכת לנצח בקרב בקלות רבה. אך מבלי שאף אחד ידע מלינדה אמרה לי בראשי "טאי זה קרב אבוד מראש אני לא אנצח אצור לך עכשיו יציאה שדעתם של כולם מוסכת רוץ ואל תחזור לפה עוד. לא חשוב מה אומרים לך אתה, עדיין לא מוכן אנחנו עד ניפגש אני נותנת לך את שבועתי אל דאגה". לא הספקתי לעסות או לומר כלום. מלינדה הרימה את ידה לעברה של נריסה וקרן אנרגיה כחלחלה פרצה מיבן עצבעותה ופרצה את החומה בקלות רבה. כל האצטדיון החל לברוח בבהלה "עכשיו טאי" שמעתי בראשי. אזרתי אומץ ומהר ברחתי מבלי להיסקל על הקרב. עניי היו דומעות וחשבתי לעצמי למה כל מי שאני מכיר מקריב את חייו בשבילי. פיצוצים נשמעו מזירת הקרב גם נריסה נכנסה אל הזירה והשתתפה בקרב נגד מלינדה התוצאה הייתה לא ידועה. אף אחד חוץ מהם לא היה נוחך במקום. היה מסוכן מידי להישאר בסביבתו. ברחתי עם דן על גבי והלכתי לכיוון ביתנו בפחד. ככול שהתקרבתי ראיתי עשן מאזור ביתנו התקרבתי יותר היו שם אספסוף זועם ששורף את ביתנו וצועק מוות לבוגד ולבנו אחד האנשים הפחין בי וראה את דן על גבי וצעק "הינה הוא בואו נשרוף את גופה בלהבות המלכה נריסה תיתן לנו תגמול הגון". כולם החלו לרדוף אחרי אם קרשים בוערים וכלי נשק מאולתרים נסתי על נפשי אם גופתו של דן על גבי. ומלחץ בטעות נכנסתי לאחד הסמטאות ללא מוצאה. בסמטה היו כמה קרשים שבורים חבית חצי מלאה במים מלוכלכים. לא ידעתי מה לעשות עוד. אחד האנשים ראה אותי וצעק "הינה הוא" מיד כול האנשים הגיעו אני מיד הנחתי את גופו של דן על האדמה ודמעות בעני שהבתי שאני הולך להילחם על חיי. מיד נעמדתי עמידת מוצה רציתי להשתמש במים מהחבית אבל היה ניראה כאילו איבדתי את כוחי וחשתי בכאב עז בראשי האנשים החלו לצעוק "הוא עומד עמידת מוצה של לוחם שבת המים תפסו אותו". אני מיד הרמתי את ידי כדי לגרום למים שבחבית המים להתרומם האנשים כמובן נעצרו והתבוננו אחד בשני בגיחוך אני ניסיתי שוב ושוב אבל שום דבר לא קרה היה ניראה כאילו כוחי נילקח מימני האנשים סביב "צעקו הוא מתחזה" אני הייתי ממש כועס אגרפתי את ידיי ורציתי להילחם בדרך הישנה והטובה. האנשים היתקרבו אלי לפתע נעצרו במקום הביטו בי וברחו לפני שהספקתי להביט לאחר כדי להבין מימה הם ברחו הרגשתי מכה בצוורי. מיד מאור עני נעלם נפלתי על האדמה כשה כל גופי כואב ולאחר כמה שניות התעלפתי.