רבי טרפון
תנא ממשפחת כהנים מיוחסים לעזרא הסופר שחי בדור שאחרי המרד הגדול (הדור השני), מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. ומתלמידי בית שמאי, רב, חבר ובר פלוגתא לרבי עקיבא. בית מדרשו של רבי טרפון היה בעיר לוד. הוא נקרא בתלמוד ירושלמי בתואר הנדיר "אביהן של ישראל". מוזכר במשנה ארבעים ותשע פעמים, לרוב כשהוא חלוק עם רבי עקיבא שהיה תלמיד חבר שלו.
רבי טרפון היה אדם גבוה מאד וכמו כן עשיר ובכספו היה עוזר רבות לעניים.
רבי טרפון סבר שמצוות מעשיות חשובות יותר מלימוד תורה. הוא עצמו נודע במיוחד בשל מעשיו הטובים. כך למשל מסופר, שכשחלה רבי טרפון ובאו חכמים לבקרו ספרה להם אימו כי פעם במהלך טיול קצר, נקרעה נעלה, ומכיון שהיה זה בשבת, אסור היה לתקן את הנעל. בנה, רבי טרפון, שם את ידיו מתחת לרגלה וליווה אותה עד שהגיעה למיטתה.