רבן שמעון בן גמליאל

רבן שמעון בן גמליאל הזקן

רבן שמעון בן גמליאל הזקן (רשב"ג הראשון) - (10 לספירה - 70 לספירה לערך), תנא בשלהי הדור הראשון של התנאים, נשיא הסנהדרין סמוך לחורבן בית שני. צאצא למשפחת הלל הזקן, ואחד מעשרת הרוגי מלכות.

רבן שמעון היה נין של הלל הזקן. הוא מילא את מקומו של אביו, רבן גמליאל הזקן, כנשיא הסנהדרין.

בנו היה רבן גמליאל דיבנה. בתו, אימא שלום, נישאה לרבי אליעזר בן הורקנוס, מגדולי תלמידי רבן יוחנן בן זכאי.

שמו - שמעון - זהה לשם סבו, שמעון בן הלל, וגם לשם נכדו, רבן שמעון בן גמליאל (השני). בספרות התורנית לרוב נקרא "רבן שמעון בן גמליאל הזקן" או "רשב"ג הנהרג", כדי להבדילו מנכדו.

נתמנה לנשיא כ-18 שנה לפני החורבן, והיה אחרון הנשיאים בתקופת בית המקדש

בתקופת נשיאותו היה המרד הגדול נגד הרומאים. רבן שמעון בן גמליאל נמנה עם מחנה המתונים, יחד עם רבן יוחנן בן זכאי. כשהוקמה ממשלת המרד, בשאיפה להגיע להסכמה עם הרומאים, עמד רבן שמעון בראשה. הממשלה לא החזיקה מעמד זמן רב, והופלה על ידי הקנאים. לפי יוספוס תמך רבן שמעון במרד, אף־על־פי שנמנה עם מחנה המתונים.

מפורסמת השתתפותו של רבן שמעון בשמחת בית השואבה, שנערכה בבית המקדש בחול המועד של חג הסוכות. וכך מסופר בתלמוד (בבלי, סוכה נג ע"א):

אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל, כשהיה שמח שמחת בית השואבה - היה נוטל שמונה אבוקות של אוּר (אש), וזורק אחת ונוטל אחת, ואין נוגעות זו בזו. וכשהוא משתחווה - נועץ שני אגודליו בארץ, ושׁוחה (מתכופף) ונושק את הרצפה, וזוקֵף, ואין כל ברִייה יכולה לעשות כן.

רבן שמעון הוּצא להורג, על פי המסורת, יחד עם רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול, בתאריך כ"ה בסיון

הרומאים לא הסכימו לאפשר לבנו, רבן גמליאל, לרשת את התפקיד, ואף רצו להורגו. רבן יוחנן בן זכאי ביקש מהם להימנע מכך, ונענה בהסכמה. עם הריגתו של רבן שמעון, תפס רבן יוחנן בן זכאי את תפקיד הנשיא למשך שנים אחדות, שבהן תיקן תקנות והרים מעט את רוח העם לאחר החורבן, תוך שהוא מעביר את בירת התורה מירושלים החרבה ליבנה. לאחר מכן מסר את התפקיד לבנו של רבן שמעון, רבן גמליאל דיבנה.