התלמוד

התלמוד (ידוע גם בשם הארמי: גמרא)

התלמוד הוא סוגה לימודית שהחלה ונפוצה בתקופת האמוראים - חכמי ישראל בתקופה שלאחר חתימת המשנה (תחילת המאה ה-3). התלמוד נכתבה בעיקרה כפרשנות לדברי התנאים, כותבי המשנה והברייתות (מאמר של תנאים שלא הוכנס לסדר המשניות, ולכן נותרה חיצונית) .

הגות זו התפתחה במקביל בבבל ובארץ ישראל, דבר שהוביל לכתיבתם של שני תלמודים: התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. הבבלי נפוץ יותר מהירושלמי, וכן חכמי ההלכה בדורות שלאחר כתיבת התלמוד קיבלו את התלמוד הבבלי לפסיקת הלכה למעשה.

התלמוד הבבלי קרוי גם "גמרא", מילה שפירושה בארמית הוא תלמוד (למגמר - ללמוד). יש חוקרים האומרים שהמילה "תלמוד" הוחלפה במילים, "גמרא" או "ש"ס" (ששה סדרים), על מנת לעקוף את הנצרות, שהוציאה את התלמוד מחוץ לחוק במספר תקופות.