פרנסה

לא תעשם עטרה להתגדל בהם, ולא קורדום לחפור בהם...

שאלת הפרנסה מלימוד תורה היא שאלה השנויה במחלוקת בין חכמי ההלכה: האם מותר לאדם לקבל שכר בתמורה ללימוד התורה או להוראתה? מרבית חז"ל התנגדו לא רק לכך שאדם יתפרנס ישירות מעיסוקו בתורה, אלא גם לכך שיפיק ממנו תועלת חומרית אחרת.

וכך אמרו חז"ל במסכת אבות:

רבי צדוק אומר: אל תעשם ( את דברי התורה ( עטרה להתגדל בהם, ולא קרדום לחפור בהם.

וכך היה הלל אומר: ודישתמש בתגא חלף ( מי שישתמש בכתר של תורה - ימות ויחלוף מן העולם ( הא למדת, כל הנהנה מדברי תורה - נוטל חייו מן העולם - פרקי אבות ד/5.

בהתאם לגישה זו ידוע לנו על רבים מן המלאכות שמהן התפרנסו חכמנו זיכרונם לברכה ולהלן דוגמאות:

הלל הזקן – חוטב עצים

שמאי - עובד בינין

שמעון בן שטח – סוחר בפשתן

ר' אליעזר בן הורקנוס – התפרנס מכרם, חקלאי מנעוריו.

ר' יהושוע בן חנניה – פחמי

ר' אליעזר בן עזריה – סוחר התפרנס מ סחר ביין ובשמן.

ר' מאיר - לבלר

חנינא בן דוסא – מסתת אבנים

בר קפרא - חופר בשונית.

שמעון הפקולי – סורק צמר ופשתן

שמעון שזורי – שוזר ואורג

רבי יצחק נפחא - נפח, (שנקרא כך על שם מקצועו )

ר' אליעזר בן הורקנוס - חקלאי

אבא אומנא - מקיז דם

ר' אבא בר זימנא - חייט

בר אמוראי - שולה אלמוגים

אבא חלקיה - עודר בשדה

ר' אבין - נגר

ר' חסדא - עושה שיכר

ר' יוחנן - חרת

ר' יוסי - עושה רשתות לדיגים

ר' יוסף בן חלפתא - בורסקאי

ר' נחוניא - חופר בורות

ר' נחמיה - עושה קדרות

ר' הונא - חקלאי ומגדל בקר

ר' יוסף - עובד ברחיים

...