הזוגות
הכינוי תקופת הזוגות מכוון לתקופה של כמאתיים שנה בתקופת בית שני (בין המאה ה-3 לפנה"ס והמאה ה-1 לפנה"ס, שבה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל הורכבה מחמישה זוגות של תנאים בחמישה דורות עוקבים. על אף שהזוגות נחשבים לתנאים,מקובל להתייחס אליהם כאל תקופה נפרדת שקדמה לתקופת התנאים.
רשימת הזוגות מופיעה במשנה מסכת אבות פרק א', בתוך רשימת ראשי החכמים שבתקופת בית שני:
1. יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים.
2. יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי.
3. יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח.
4. שמעיה ואבטליון.
לאחר שמעיה ואבטליון הנהיגו את העם תקופה מסוימת בני בתירה שהעבירו את ההנהגה להלל הזקן.
5. הלל ושמאי. שמאי החליף חכם בשם מנחם שהיה בן הזוג המקורי של הלל, ולפי דברי המשנה (חגיגה ב, ב) "יצא מנחם, נכנס שמאי".
החכם המנוי ראשון בכל זוג כיהן כנשיא הסנהדרין, והשני כאב בית דין של הסנהדרין.