רבי עקיבא בן יוסף מכונה תדיר: רבי עקיבא
מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות. חי בין 17 לספירה ל 137 לספירה והיה בן הדור השלישי של התנאים. רבי עקיבא היה מנהיגו הרוחני של מרד בר כוכבא, וישנם עדויות להשתתפות תלמידיו במרידה.
רבי עקיבא הטביע את חותמו על הלכות רבות ועל ערכים במסורת ובחשיבה היהודית. הוא נזכר בתלמוד הבבלי קרוב ל-1,500 פעמים. נחשב לסמל למסירות נפש על התורה.
כעונש על שלימד רבי עקיבא תורה ברבים, הוא נחבש על ידי הרומאים ביום ה' בתשרי. הרומאים עינו אותו ב"מסרקות ברזל", והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים וקורא את שמע, והאריך ב"אחד" עד צאת נשמתו.
רבי עקיבא נהרג – בין עשרת הרוגי מלכות – בט' בתשרי, ערב יום הכיפורים , ג'תתצ"ו לבריאת העולם, בערך בשנת 136 לספירה, כשבעים שנה לאחר החורבן. נאמר עליו שהוא אחד מארבעה שמתו בגיל מאה ועשרים שנה. מאה ועשרים שנים אלו מחולקות לשלוש תקופות שונות אחת מהשנייה, שבהן עבר מהפך עצום בחייו מדרגת עם הארץ לדרגת גדול החכמים. מסופר כי היה רועה ארבעים שנה, למד ארבעים שנה ופרנס את ישראל ארבעים שנה.
תחילתו של רבי עקיבא הייתה כרועה צאנו של כלבא שבוע, אביה של רחל. רחל ראתה שהוא "צנוע ומעולה" והתקדשה לו בתנאי שיילך ללמוד תורה. אביה של רחל הדיר אותה מנכסיו והם התגוררו בבית תבן בעוני רב.
חז"ל מציינים את חלקה של רחל רעייתו, בתו של כלבא שבוע, בהשגיו בלימוד תורה ובהגיעו להיות גדול בה, בסיפור "ירושלים של זהב".
התלמוד מתאר שהיו לרבי עקיבא 24 אלף תלמידים מגבת ועד אנטיפטרס, וכולם מתו בזמן אחד - בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. כתוצאה ממות תלמידיו במהלך ימי העומר ממגפה, החל מנהג אבלות בימים אלו, הכולל איסור תספורת וגילוח, ואיסור להתחתן.
ישנם חוקרים ורבנים הסוברים שה'מגפה' הנזכרת כאן, היא ביטוי אלגורי הרומז למות תלמידיו במרד בר כוכבא. הם מבססים זאת בעיקר על תמיכתו הברורה של רבי עקיבא במרד זה, "תלמידיו" מתפרש לא כתלמידים היושבים בבית המדרש, אלא כאלו הדוגלים במשנתו הרוחנית.
חלקו של רבי עקיבא במרד בר כוכבא רב. רבי עקיבא שייך לזרם החכמים הקנאים שצידדו בהתנגדות אקטיבית לאימפריה הרומית יחד עם תלמידו רבי שמעון בר יוחאי, שגינה את הרומאים, וברח מפניהם למערה בפקיעין. רבי עקיבא ראה במנהיג הקנאים הגדול, שמעון בר כוכבא - משיח שעתיד לגאול את ישראל.
מאמרו של רבי עקיבא: "הכל צפוי והרשות נתונה" התפרש על ידי מפרשים ראשונים רבים, כנוגע בבעיה פילוסופית מפורסמת של הידיעה והבחירה, כלומר שעל אף שהכל צפוי כבר בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו. אך ישנם כאלו שפירשו את "הכל צפוי" לא מלשון תחזית עתידית אלא מלשון נראות - שאלוהים צופה בכל, לפי הפסוק "עיני ה' משוטטות בכל הארץ". לפי פירוש זה המשפט לא מבטא את הסתירה שבין הידיעה והבחירה.
על הפסוק -"אהבתי לרעך כמוך" (ספר ויקרא יט/8 ) , אמר רבי עקיבה: זהו כלל גדול בתורה