רבי אלעזר הקפר
רבי אלעזר הקפר (או רבי אלעזר בן הקפר) היה תנא בדור החמישי והאחרון של תקופת התנאים. הוא היה ידידו של רבי יהודה הנשיא והתרועע עמו מדי פעם. את רוב חייו בילה בקצרין העתיקה.
למרות מיעוט דבריו במשנה, אנו למדים הרבה על מידותיו ופועלו בספרות החיצונית של התנאים. הוא שלל את תופעת ההתנזרות והוקיע את הגאווה העצמית היתירה של האדם. הוא אהב מאוד את ארץ ישראל ואת החיים בה, וראה את השלום כערך עליון.
כמאמרו: "גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא בשלום"
רבי אלעזר אף הביא משל יפה מעולם הבנייה לגבי הגאווה: "אל תהא כמשקוף העליון שאין יד אדם יכולה ליגע בו, ולא כאסקופה העליון שמבלעת פרצופות ולא כאסקופה האמצעית שמנגפת הרגליים. אלא הווי כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה וסוף הבית כולו נסתר והיא עומדת במקומה". כלומר יש צורך להיות ענו ולא להתגאות, וגם כשהכל ייחרב הענו יחזיק מעמד.