המשנה

המשנה היא הקובץ הראשון בתורה שבעל פה, ומכילה הלכות שנאמרו בידי התנאים. ישנן דעות שונות מתי הוחל בניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

המשנה מחולקת לשישה סדרים (ש"ס):

סדר זרעים - העוסק במצוות התלויות בארץ
סדר מועד - העוסק בשבתות, חגים ותעניות
סדר נשים - העוסק בענייני המשפחה, קידושין, גירושין וכדומה
סדר נזיקין - העוסק בדיני ממונות ומשפט.
סדר קדשים - העוסק בענייני בית המקדש והקורבנות
סדר טהרות - העוסק בענייני טהרה

המשנה כתובה בעברית ארץ ישראלית. לשון המשנה דחוסה, יש המשווים אותה ללשון שירה. המשנה נאמרה בעל פה, והיא מלאה באמצעים לשוניים, צורניים, ותוכניים המקלים על הזיכרון.

בחלק מן המקרים ההלכות במשנה הן חד-משמעיות, אך במקרים רבים מובאות במשנה כמה דעות חלוקות ללא הכרעה ברורה. לעתים רחוקות מפרשת המשנה את טעמי ההלכה, או מביאה ויכוח הלכתי. נדירים המקרים שבהם כוללת המשנה אמירות שאינן הלכתיות כלל ועיקר. לעתים המשנה גולשת לדון בענייני "אגדה".

המחלוקת - מאפיין זה של המשנה הפך למרכיב המרכזי של כל ספרות חז"ל. סוג זה של ספרות היה בזמנו פריצת דרך של ממש. המחלוקת מייצגת מפנה עמוק ממודל הנביאים למודל החכמים. הנביאים משתיתים את סמכותם על התגלות ישירה, עובדה המונעת מחלוקת יש רק דבר אלוהים אחד ואמת אחת ואם קימת מחלוקת בין שני נביאים סימן לכך שנביא אחד הוא שקר. לעומת זאת, החכמים שואבים את סמכותם מהיותם פרשנים.