שמעיה

שמעיה

היה נשיא הסנהדרין בתקופת הזוגות (סוף תקופת החשמונאים, המאה השנייה לפני חורבן בית המקדש השני). הוא היה חברו של אבטליון, שהיה אב בית הדין, ויחד היו מגדולי חכמי הפרושים. אחריהם באו הלל הזקן ושמאי הזקן, שחתמו את תקופת הזוגות.

שמעיה ואבטליון היו בנים למשפחת גרים.

שמעיה אומר: "אהוב את המלאכה, ושנוא את הרבנות, ואל תתוודע לרשות".

בפירוש המשנה כתבו המפרשים כי שמעיה הציב הנחיות לחיים טובים ונכונים.

אהוב את המלאכה - אסור לאדם להתבטל, וכתב רבי עובדיה מברטנורא: "אפילו יש לו במה להתפרנס, חייב לעסוק במלאכה, שהבטלה מביאה לידי שעמום".

ושנא את הרבנות - רבנות זאת השררה. ראוי לאדם שלא יבקש לעצמו שררה (פירוש המשניות לרמב"ם). אל תתוודע לרשות - רשות אלו השלטונות. אל תשבע אמונים לשלטון, אם השלטון אינו טהור. הרקע לאמירתו זאת היה כנראה האירוע בקשר עם עדותו של הורדוס בפני הסנהדרין.

יוסף בן מתתיהו מתאר את עוז רוחו של שמעיה, שלא פחד מהמלך הורדוס והעמיד אותו על מקומו. וכשהעיד הורדוס בסנהדרין עם הגדוד שהיה איתו הפיל את פחדו על הכל , ואיש מאלה שהטיחו כלפיו לפני בואו לא העז מעתה לפתוח בקטרוג עליו, אלא הייתה שתיקה ומבוכה ולא ידעו מה לעשות, ובעוד הם שרויים בכך קם אחד, סמייאס שמו, איש צדיק ולפיכך עשוי בלא חת, ואמר: " אנשי הסנהדרין והמלך, לא ידעתי וסבורני שגם אתם לא תוכלו להזכיר איש מאלה שנקראו פעם אליכם, שכזו תהא עמידתו לפניכם. אלא כל אדם, יהיה מי שיהיה, שבא לפני הסנהדריה הזאת להשפט, מעיד בהכנעה ומראהו מראה אדם השרוי בפחד ומבקש רחמים מכם, שערו מגודל ולובש בגד שחור, ואילו בן יקיר זה , הורדוס, הנאשם ברצח ונקרא לפנינו על סמך אשמה כזאת , עומד כאן שהוא עטוף פורפורה וראשו מקושט, כששערו עשוי, וסביבו אנשי צבא מזוינים, להמית אותנו אם נחייב אותו כדין, ולמלט את עצמו לאחר שיעוות את הדין (יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים").

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון - בסמוך לכניסה לכפר.