1. מחלקת החרקים (פרוקי רגליים)

החרקים שייכים לקבוצת חסרי החוליות.



אנו נתקלים בחרקים כמעט בכל יום.
החרקים בעלי יכולת הסתגלות גבוהה מאד לסביבה והם מצויים כמעט בכל סביבות החיים;  ביבשה ובמים המתוקים.


קבוצת החרקים היא הקבוצה הגדולה ביותר של בעלי החיים הקיימת על פני היבשה.
אין כמעט פינה בעולם שהחרקים לא הצליחו לחדור אליה. 
נוכל למצוא חרקים בחצר שלנו בגינה ובבית , ולעיתים גם על הראש.

קבוצה זו, כוללת  בעלי-חיים קטנים ביחס לרוב בעלי-החיים שאנחנו מכירים.
עם זאת בקבוצה זו ידועים עד היום יותר מינים מאשר בכל יתר הקבוצות גם יחד.

מחלקת החרקים בלבד מונה יותר ממליון מינים ו"קרוביה"- העכבישים, הסרטנים, הנדלים ורבי הרגליים-
תורמים לקבוצה ענקית זו ביחד כמעט מאה אלף מינים.
ובסך הכל יותר ממליון ומאה אלף מינים.

החרקים מסוגלים לאכול כמעט כל דבר, והם מקיימים יחסים של תועלת ונזק עם כל עולם הצמחים ובעלי החיים וכמובן האדם.

החרקים והאדם

ישנם חרקים שגורמים לאדם נזקים גדולים, לדוגמה החגבים הניזונים מעלים ומגבעולים.
להקות עצומות של חגבים יכולות להרוס שטחים חקלאיים גדולים.

לעומתם ישנם חרקים מועילים הניזונים מחרקים מזיקים הפוגעים בגידולים חקלאיים
וגם מאביקים פרחים ובכך עוזרים להפריית הפרחים וליצירת פרות.
לדוגמה הדבורה. 

האדם למד לגדל את דבורת הדבש. מאבקת הפרחים ומהצוף מייצרות הדבורים דבש.


חרקים מועילים :

- דבורה – מסייעת להאבקה של צמחים ולהיווצרות פירות וזרעים. כמו כן מייצרת דבורת הדבש

  דבש ומוצרים אחרים (שעווה ומזון מלכות).

- גמל שלמה – ניזון מחרקים , לעתים הוא גם צד חרקים מזיקים.

- חיפושית מושית השבע – חיפושית הניזונה מכנימות עלים המזיקות לצמחים.

 



חרקים מזיקים :

- זחלי פרפר ניזונים מצמחים שהאדם מגדל וגורמים נזקים רבים.

- יתושים מהווים מטרד קשה ולעתים אף גורמים למחלות.

- כנימות מוצצות את מיץ הצמחים , גורמות לפגיעות בעלים וביבולים של צמחים רבים שהאדם

  מגדל.

- תיקן – פוגע במזונות האדם ולעתים הוא אף מזהם אותם.

- ארבה – חגבים המתרבים במהירות ובכמות עצומה , נודדים תוך כדי המשך הרבייה על פני שטחים

  נרחבים ומחסלים את הצמחייה הנקרית בדרכם.

- כינת האדם .

מה מאפיין את פרוקי הרגליים?

קבוצה ענקית זו, המונה יותר ממיליון מינים, שרובם בני מחלקת החרקים, מאופיינת בכך שלכולם יש שלד חיצוני קשיח,
העוטף את כל הגוף וסוגר עליו כמו קופסה, המגינה על איברי הגוף הרכים ומשמשת עוגן ומשען לשרירי הגוף.
כל פרוקי הרגליים מאופיינים גם בזה שהם מהלכים על רגליים פרוקות (מכאן שמם),
שאף הן מוגנות בשלד קשיח ופרוק לפרקים ולפרקי פרקים זעירים עד לקצות פיסות הרגליים.

גם איברי החושים משוריינים ופרוקים.
בין פרקי הגוף, כמו גם בין פרקי הרגליים, מחבר עור רך וגמיש, המאפשר תנועה ובשעת הצורך גם את הגדלת נפח הגוף,
בתוך קופסת השלד- אם בזמן שהחרק גדל, אם בזמן קליטת המזון ואם בזמן שביצים או ולדות מתפתחים וממלאים את חללו .

השלד כולו בנוי מחומר מיוחד, חזק וגמיש המופרש מתוך הגוף כחומר נוזלי ומצפה את כל הגוף.
כל החלקים החיצוניים של הגוף וגם חלק מהאיברים הפנימיים.
חומר זה נקרא "קוטיקולה" והוא דומה בגמישותו ובחוזקו לחומר הקרני שממנו בנויים השיער והציפורניים שלנו,
הפרסות והקרניים של הצאן והבקר, שיריון הצב ושכבת העור העליונה של הלטאות והנחשים.

כל פרוקי הרגליים "גדלים בקפיצות", כלומר גדלים באופן ניכר בזמן קצר.
קופסת השלד החיצונית = השכבה העליונה שבגופם = שריון הגוף, אינו שכבה חיה, ושכבה זו אינה גדלה עם הגוף,
ולכן כאשר פרוקי הרגליים גדלים אין להם ברירה, אלא להחליף את קופסת השלד החיצונית, בקופסה גדולה יותר.
לקראת ההחלפה מתחילה להיווצר שכבת עור חדשה מתחת לשריון הישן המצפה את השלד.
העור הישן מתמוסס, ואת מקומו תופס עור חדש, רך, מתיח וגמיש.
העור הישן נבקע ונוצר פתח דרכו משתחל ומגיח לאוויר העולם בעל העור החדש,
אשר בבואו במגע עם האוויר יתקשה תוך זמן קצר ויהפוך לציפוי קשיח.
לכן מייד עם הגיחו מתוך העור הישן, ממלא בעל-החיים את גופו באוויר,
כך שכאשר העור החדש מתקשה, הוא גדול ומרווח דיו עד להתנשלות הבאה.

סימנים מאפיינים את מחלקת החרקים:

לחרקים מאפיינים משותפים: 6 רגליים = 3 זוגות רגליים, גוף מחולק ל- 3 : ראש, חזה ובטן.

גופם של החרקים מחולק לשלושה חלקים ברורים:  ראש , חזה  ובטן.

הראש קטן מהחזה והוא נושא זוג עיני תשבץ, במרכז המצח זוג מחושים וגפי פה אופייניים.
אצל רוב החרקים גפי הפה עשויות כעין שיניים לביתור המזון ולעיסתו.
אצל אחרים דוגמת הפרפרים, הן בנויות כחדק למציצת צוף; או כמחט חלולה כדוגמת היתושים, למציצת דם;
או כלשונית ללקיקת צוף כדוגמת הדבורה.
משני צידי הפה ממוקמים איברי החושים, שצורתם כעין מחושים קצרים והם נוצרו כדי לבחון את המזון ולזהותו ככשיר לאכילה.

החזה מורכב משלושה פרקים שכל אחד מהם נושא זוג רגליים פרוקות- סך הכל 6 רגליים .
פרק הרגל המחובר אל החזה הוא הירך. הפרק הזעיר שאחריו נקרא טבעת הקולית, ממנו יוצאת השוק- דקה וארוכה.
בקצה השוק יש פיסה דקה פרוקה – "כף הרגל" המסתיימת בזוג טפרים (ציפורניים).
בצידי החזה ניכרים היטב זוג פתחי נשימה.
בצידו העליון של החזה יש לרוב החרקים שני זוגות כנפיים.
לחלק מן החרקים (זבוב) יש רק זוג אחד של כנפיים.
יש גם קבוצה של חרקים קדמוניים שאין להם בכלל כנפיים.

הבטן פרוקה ובה עד 11 פרקים.
הבטן בדרך-כלל רכה, ואצל מינים רבים היא מוגנת על-ידי הכנפיים.
בצידי הבטן זוגות אחדים של פתחי נשימה, חלקם אפילו מודגשים בצבע בולט.
בקצה הבטן מעין זוג מחושים אחוריים.

שתי צורות גלגול

אצל החרקים ניתן להבחין בשתי צורות גלגול.

גלגול מלא


מהביצה בוקע זחל השונה לגמרי מהבוגר, גם במבנה וגם בצורת התזונה.
הזחל אוכל, גדל ומשיל את עורו פעמים אחדות.
בין שלב הזחל לשלב הבוגר קיים שלב הגום ובו החרק אינו ניזון כלל.
דוגמות: חיפושיות, דבורים, פרפרים, נמלים ועוד…

הקליקו על שמות החרקים  לשם מידע נוסף .

 חיפושיות דבורת הדבש פרפרים נמלים
 
 
 
 


גלגול למחצה (גלגול חסר)

הזחל הבוקע מהביצה דומה בצורתו החיצונית לבוגר.
השינוי העיקרי המתחולל בו הוא צמיחת הכנפיים מנשל לנשל.
דוגמות: חגבים, תיקנים, גמלי שלמה, פשפשים ועוד…

הקליקו על שמות החרקים לשם מידע נוסף .

 חגב תיקנים גמל שלמה פשפש
 
 
 
 


ישנם גם חרקים שהם חסרי גלגול לחלוטין- הצעיר הבוקע מהביצה דומה לבוגר
ורק הולך וגדל תוך כדי השלת הנשלים דוגמת : זנבזיף הבית.

המאפיינים של העכבישנים

יש להם ארבעה זוגות רגליים.
גפי הפה נראות כמו טפרים חדים, העשויים 2-3 פרקים המתפקדים כצבת זעירה .
רבים מהם ארסיים, ויש המסוכנים לאדם לדוגמה: עקרב צהוב מצוי, אלמנה שחורה וכמה מיני קרציות.

המאפיינים של הסרטנים

הסרטנים הם פרוקי רגליים, הנושמים באמצעות זימים, ולרובם שי שני זוגות של מחושים.
הסרטנים הנפוצים בארץ הם: סרטן הנחלים, וסרטני יבשה: טחבית וכדרורית.

המאפיינים של הנדלים

גופם של הנדלים מוארך ופרוק כולו לפרקים רבים, וכמעט כל פרק נושא זוג רגלי הליכה.
בקידמת הראש זוג מחושים, ארוכים מהראש יש מהם שאורכם של המחושים כאורך הגוף ויותר.
בקצה האחורי של פרק הגוף האחרון שלוח לאחור זוג תוספות פרוקות דמויות רגליים או מחושים.
הפרק שמאחורי הראש נושא בקדמתו זוג טפרים חדים וחלולים, השלוחים קדימה וממוקמים משני עברי הפה,
ומשמשים טופרי ארס ללכידה ולשיתוק של הטרף ולשם התגוננות.
נשיכתם של הנדלים מכאיבה, אך אינה מסוכנת.

המאפיינים של רבי הרגליים

גופם מוארך, גלילי ופרוק כולו לפרקים רבים.
כל פרק נושא שני זוגות רגלי הליכה למעט שלושת הפרקים הראשונים  (פרקי החזה),
שכל אחד מהם נושא זוג רגליים אחד.
בקדמת הראש זוג מחושים קצרים, לכל היותר שמונה פרקים במחוש והפרקים מעובים-חרוזיים.
רבי הרגליים מתגוננים בעזרת נוזל צורב בעל ריח דוחה, שהם מפרישים מצידי הגוף.

Comments