הנחליאלי

הנחליאלי

נחליאלי -פירוש השם המדעי – "זנב-נוע", ואכן, כל בני הסוג, כעשרה במנין, מרבים לנענע בזנבם הארוך תוך כדי הליכתם.

אורך זנב הנחליאלי הינו לרוב כאורך הכנף, או ארוך יותר; הוא מעוגל בקצהו ונוצות האחראיות על התעופה צרות.

רגליו גבוהות והטופר (מעין אצבע) של האצבע האחורית קצר יחסית וכפוף.

צבעם של הנוצות אחיד. שולטים בהם הצבעים שחור, לבן , אפור וזהוב.

יש בהם דו-צורתיות זוויגית= הבדלים במראה בין המינים, ודו-צורתיות עונתית= הבדל במראה בעונות השנה.

הילוכם – ריצה מהירה והפסקות פתאומיות.

מעופם גלי מאוד, והם משמיעים הברת-קול אחת או הברה כפולה. מרבית המינים מתלהקים מחוץ לעונת הקינון.

בארץ ישראל נפוצים 4 מינים :

נחליאלי לבן , נחליאלי צהוב , נחליאלי זנבתן ונחליאלי לימוני.

נחליאלי לבן

אחת הציפורים המוכרות ביותר בישראל ציפור קטנה וארוכת זנב, שצבעה שחור, אפור ולבן: חלקי הגוף העליונים אפורים, הלחיים והגרון לבנים, הקדקוד והצהרון שבחזה שחורים. הכנפיים שחורות, ובעת המעוף נחשפים לרוחבן שני פסים לבנים אברות הזנב שחורות, למעט החיצוניות, שהן לבנות. לזכרים בדרך כלל קדקוד שחור נוצץ ומצח לבן רחב ובוהק. לנקבות לרוב קדקוד אפור, ומצחן לעיתים לבן, אך צר מזה של הזכר. נוצות גבה של הנקבה חומות יותר. לזכר צעיר צבעים דומים לאלה של הנקבה. בין ינואר למרס מתחלפות חלק מנוצות הנחליאלי ואז משחירים העורף, הגרון וקדמת החזה. בעיקר בזכר.

אורך גופו של הנחליאלי 20.5-17.2 ס"מ, אורך זנבו 9.3-8.5 ס"מ, אורך הכנף של הזכר 9.6-8.7 ס"מ ושל הנקבה 8.9-8.1 ס"מ. מוטת הכנפיים 30-26 ס"מ, אורך הזנב 9.3-8.5 ס"מ, והמשקל 28-18 ג'.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור של נופים פתוחים, שדות וביצות, שטחים חקלאיים ואף חצרות בתים וגינות עירוניות, הן בתחומי דגירתו והן במעונות חורפו, ואין הוא חושש כמעט מאנשים. הוא תר אחר מזונו בעיקר על פני הקרקע, ותוך כדי כך הוא מרבה לנענע בזנבו. לנחליאלי מעוף גלי טיפוסי ובכל גל הוא משמיע קול אופייני בן הברה אחת.

נדידה בלהקות

הנחליאלים נודדים בלהקות, בעיקר בלילה, ואילו ביום הם נחים ואוכלים. הלהקה עשויה לעבור מאות קילומטרים מדי לילה. זוגות אחדים של נחליאלים לבנים דוגרים בישראל.

מזונו של הנחליאלי

בראשית החורף ניזונים הנחליאלים מזבובים וחרקים קטנים אחרים. עם התמעטות החרקים במשך החורף הם נמשכים לכל מזון אפשרי: תולעים וחלזונות, זרעים ושאריות מזון, לרבות לחם רטוב, פירורי ביצה ועוד. בחודש מרס הם צדים שוב חרקים. לעיתים הם צדים את החרק בניתור ואף במעוף.

קינון

הנחליאלים דוגרים במגוון מקומות מוסתרים: על פני הקרקע, בנקיקים ובקופסאות שונות – לרוב ליד מים.

עונת הקינון נמשכת מראשית אפריל ועד יולי, ובמהלכה משלימים רוב הזוגות שני מחזורי קינון. במשך זמן זה משמיעים הזכרים שירה פטפטנית רבת הברות, הן מנקודות תצפית והן במעוף.

הנקבות מטילות 7-4 ביצים. לקליפת הביצה צבע אפרפר והיא מנומרת בנקודות רבות ובפסים חומים ועדינים. הנקבות דוגרות כמעט לבדן במשך 13-12 ימים.

הגוזלים בוקעים סומים ועוטי פלומה אפרפרה ודלילה. לועם כתום ושוליו צהובים בהירים. שני ההורים מאכילים את הגוזלים ואלה פורחים מהקן בגיל 15-13 ימים.

הנחליאלים משתמשים לעתים באותו קן גם למחזור קינון שני: הזכרים ממשיכים לטפל בגוזלי המחזור הקודם ואילו הנקבות מטילות ביצים חדשות ומתחילות לדגור עליהן.

הנחליאלים נוטים לשוב לאותו אתר קינון שנה אחר שנה.

מקום הקינון והדגירה

הנחליאלי הלבן הוא חורף מצוי ביותר בכל רחבי הארץ – בעיקר במישורים ובעמקים.

בנגב ובמדבר יהודה נמצאים הנחליאלים בתחומי היישובים ובנאות המדבר.

בשמורת החולה התקינו עבור הנחליאלי הלבן תיבות קינון מיוחדות, ובמשך שנים אחדות הם אימצו אותן ודגרו בהן.

ארצות המוצא של הנחליאלי

מקורם של רוב הנחליאלים שחורפים בארץ הוא בארצות סקנדינביה, בצפון רוסיה, בלטביה ובליטא, אם כי יש גם שמגיעים מטורקיה ומבולגריה.