כבר בתחילת העבודה פתחנו בנושא שישנם שני סיפורים שונים על מוצאו של עם-ישראל, הסיפור האחד מצוי בספר בראשית ובפרקים הראשונים של ספר דברי-הימים, והוא מתאר את ההיסטוריה של עם-ישראל תוך התייחסות סימבולית לאבות ולאמהות השבטים והמשפחות. הסיפור השני מצוי בשאר ספרי התורה עם קטעי קישור מתאימים כבר בספר בראשית.
ממבט ראשון נראה שהוכחנו שהסיפור הראשון הוא הנכון, אולם מבט מעמיק על הסיפור השני מראה שלמעשה הוא אינו גרסה שונה וסותרת את הסיפור הראשון, אלא פשוט סגנון סיפורי שונה של אותה היסטוריה. כך למשל אפשר בהחלט שמסעם של שבטי הצפון בהנהגת משה ממצרים ארצה הוא גרסה שונה ומורחבת של מסעו של יעקב מחרן ארצה. לעומת זה אפשר בהחלט ש"יציאת מצרים" של אברהם וכן אזורי מחייתו בדרום הארץ הם מקבילתה של יציאת-מצרים של שבט אפרים, וראה למשל המכות שהוכו המצרים, והמתנות לרבות צאן וזהב שקיבלו בני-ישראל ואברהם מהמצרים. גם המושג "חניך" המשמש לציון אנשיו של אברהם הוא מונח מצרי מאותה תקופה. גם מסעו של יעקב מפנואל לחברון אפשר שהוא מקבילתו של כיבוש נחלת יהודה המסופרת בספר שופטים, וכן גם הקמת המזבח של אברהם בשכם אפשר שהוא מסמל את יסוד טקס הברכה והקללה, ואילו אותו מזבח שהוקם ע"י יעקב אפשר שהוא מסמל את טקס כינון הברית שבין שבטי הצפון והדרום אשר בספר יהושע. גם ברית-בין-הבתרים היא לפי עבודה זו כפילתו של מעמד הר-סיני, כלומר אותו מעמד בשינויי נוסח והקשרים. כן אפשרי שמאבקו של יעקב בעשו על הבכורה הוא בעצם מאבקו של שבט יהודה בשבט בנימין על הבכורה ועוד ועוד.
מהעולה מדוגמאות אלו הוא שספר בראשית איננו כלל ספר בראשית, אלא ספר ההיסטוריה של עם-ישראל, והוא מגיע לשלב די מתקדם בהתנחלות, אשר סימניו הם שהשבטים יוסף וזבולון עדין מצויים בנחלותיהם הקדומות ליד צידון ובשור. שבט דן נמצא בבשן, זאת במידה וברכות יעקב ומשה מתייחסות לאותה תקופה, ואילו לגבי שאר השבטים אין סימנים גיאוגרפיים ברורים, אולם השבטים שמעון ולוי כבר התפזרו בין שבטים נוספים, וגם זה יכול לשמש סימן שמדובר בשלב שלאחר כיבוש נחלת יהודה ושמעון. ואין כל מניעה שגם רבים מהאירועים אשר בספר שופטים כבר אירעו.
לגבי כל הנושא של שני סגנונות סיפוריים שונים המצויים בתנ"ך כדאי לציין שמצב זה מצוי כבר בטכניקה הסיפורית של המזרח הקדמון של אותה עת. לדוגמה, לוח הדורות הראשונים התנכי מסופר תוך התייחסות לאבות המיצגים את הדורות הראשונים שלפני המבול. המקבילה המסופוטמית של סיפור הדורות הראשונים מתייחסת למלכים הקדמונים. וגם דוגמה זו יכולה לסייע לטיעון שסיפורי האבות הם בסגנון אחד, ואילו סיפורי שאר ספרי התורה הם בסגנון המסופוטמי, תוך התייחסות למנהיג משה, כמייסד האומה. ובמיוחד הדבר בולט ברשימת מלכי אדום שמלכו לפני מלוך מלך בישראל, שיש בינה לבין רשימת צאצאי בנימין הקבלות רבות.
כל הנושא הוא ספקולטיבי מחד, ובודאי שאינו ממטרות חיבור זה, ולכן נסיים קטע זה במסקנה שהחומר הגולמי שעמד לרשות כותבי התורה נערך בתקופה מאוחרת מאוד, בשעה שלעורכים לא היו כבר זיכרונות אותנטיים של המאורעות, והם נערכו והוגשו לנו לפי דרישות שהציבו לעצמם כותבי התורה, ואחת מהן ואולי החשובה מכולן, היא האחדת המורשת של השבטים, הן בהיבט ההיסטורי, הן במורשת האבות והן לגבי מורשת האמונה, וראה דיון בנושא זה בהמשך.