בעל-צפון הוא מקום במצרים הסמוך למקום קריעת ים-סוף (שמ' יד' ב' ט', במד' לג' ז'). פולחן האל בעל, שמקום מגוריו היה הר-צפון נקרא גם בעל-צפון (ראה בהמשך דיון נרחב בנושא זה).
המחקר הארכיאולוגי מספק עדות לכך שבימיו של רעמסס ב' (במאה ה-יג' לפה”ס) היה קיים במצרים פולחן האל בעל, ואילו מהתקופה ההלניסטית ידוע שבהר המזוהה כהר-צפון היה קיים פולחן ל-Zeus Casius ומכיוון שישנן ידיעות מהמאה ה-ה' לפה”ס על פולחן ל- Zeus-Casius ליד הימה-הסרבונית (סבחת ברדאויל) הוצע שזהו בעל-צפון התנכי, ומכאן הצעת "המסלול הצפוני" הטוען שסבחת-ברדאויל היא ים-סוף ועוד הצעות נלוות בהתאם.
בהמשך לדיון בנושא אתרים ומאורעות השייכים למורשת הצפונית ואשר נערכו והולבשו על המורשת הדרומית, ננסה להציע ששני אתרי פולחן ל-Zeus-Casius כ- 1000 שנה לאחר יציאת-מצרים, הם אילוץ ואינוס הגיאוגרפיה לטובת פתרון התעלומה יותר משהם פתרון של ממש. גם הידע שפולחן האל בעל היה קיים במצרים בתקופה הרלוונטית למאורעות, עדין אינו הוכחה שהיה זה פולחן בעל-צפון דווקא ובודאי שלא ידוע מקומו של האתר המדובר.
מקומו הטבעי של פולחן בעל-צפון צריך להיות בפיניקיה הצפונית, במרחב שסביב הר-צפון שהיה כ-70 ק"מ מצפון לאוגרית. קשר של בעל-צפון מאזור זה ליציאת-מצרים מחייב תנועת שבטים עבריים (או אחד לפחות) מאזור זה בהקשר למאורעות מסוימים. קשר כזה אינו בלתי אפשרי שכן המצרים שלטו באזורי אוגרית עד המאה ה-יד' לפה”ס, אולם לבד מזאת, קשה לקשרו לזיהויים נוספים ולמהלך המאורעות בכלל (הקשר להר-ההר ולהר-סיני אפשרי).
אפשרות נוספת למקומו של בעל-צפון, היא ששבטים שכור מחצבתם הוא פיניקיה הצפונית, באו ארצה, הקימו את הישוב צפון, וכן הביאו עמם את פולחן בעל-צפון, שהיה מן הסתם בקרבת הישוב צפון. הנחה זו מתיישבת היטב עם זיהויו של הישוב צפון ליד הישוב סוכות המוזכרים בהקשר לחציית ים-סוף (וראה הדיון בנושא זה בפרק על ארץ-רעמסס).