התיזה הגדולה

קישור כל התופעות יוצאות הדופן  שבתנך, המכונות גם ה"ניסים" מעלות שכולן הן בעצם מופעים שונים של אותו האירוע. נסכם כעת את כל התופעות במרוכז. מכיוון שהתופעות מפוזרות בספרים השונים, ומכיוון שהתרגלנו להתייחס לתנך כאל רצף מאורעות כלומר כאל ספר היסטוריה, הרי שכדאי כבר בשלב זה להבהיר  שהתנך הוא תוצר של שני שלבים ,שלב הכתיבה ושלב העריכה. הכותבים כתבו את סיפורם על פי  מקורות ומסורות שבעל פה ובכתב, ואילו העורכים ערכו את החומר כהבנתם, בחלקו העריכה היא על פי פרשנותם לחומר, ופרשנות יכולה להיות גם שגויה, ובחלקו היא מכוונת, כלומר הם התכוונו שכך נבין ונקבל את הסיפור שלפנינו.

הקשרים

הטענה שכל הסיפורים אינם מאורעות שונים אלא מופעים שונים של אירוע יחיד מתבססת על נתונים שונים שבעזרתם אנחנו יכולים לקשור את הכל ולטעון טענה זו. נפרטם להלן:

הקשר הסיפורי

במספר מקומות הסיפור מספק את הקשר הדרוש, ובאם הקשר איננו מלאכת הסופרים, הרי שהוא אמיתי. המאורעות הם: בספר שמות בצמוד לבקיעת הים מצוינת גם הארת הלילה, ומכאן הקשר ששני המופעים השונים קשורים האחד בשני. בספר יהושע ישנו הקשר הארת הלילה-נפילת אבנים מן השמים, ובספר בראשית הקשר הוא חורבן סדום הארת הלילה,  ובסיכום אם ההנחה נכונה הרי שקיבלנו את הקשר: הארת הלילה, בקיעת הים, נפילת אבנים מן השמים וחורבן סדום.

הקשר הלשוני

המלה "נד" מתארת הן את נד המים של ספר שמות והן את זה של ספר יהושע, ונראה שיש קשר בין השנים והדבר אינו מקרי. המילה "כבשן" מופיעה בתנך (כולו) שלש פעמים ובשלושת הפעמים ההקשר הוולקני ברור כשמש: במעמד הר-סיני נאמר "עשן הכבשן", בסיפור סדום "קטור הכבשן" ובמכת השחין "פיח הכבשן", ושוב כבמיקודם ישנה האפשרות שמדובר בכבשן אחד ומסויים, ואולי אפילו שהמילה "כבשן " התנכית פירושה היה יחיד: כבשן וולקני. גם המילה "לילה" מופיעה מספר פעמים לציון שעת האירוע והדבר מסביר מדוע בהדגשה רבה נאמר שיציאת-מצרים אירעה בלילה. יתכן וכדאי להוסיף כאן גם את המילה "ישימון" שבא נמצא הר-סיני (תה' סח') והיא מוזכרת גם בפרשת-בלק שכן בלעם עולה על ראש-פעור וצופה על הישימון, וכן גם בבמד' כא' כ' שם נמצא ראש-הפסגה הנשקף על פני הישימון, ועל כך ראה דיון חוזר ובהרחבה בפרק "הר-חורב".

 הפסוק "כגן עדן הארץ לפניו מדבר שממה אחריו" מעלה שהשממה נוצרה ע"י מטח וולקני שנחת עליה ומכאן שישנה אפשרות שה"ישימון" איננה סתם מילה בעלת משמעות כללית אלא מילה ספציפית לישימון הנוצר ע"י נחיתת ענן וולקני, והייתה תקפה זמן מסוים עד שהשטח הבריא. הפסוק "אלוהים בצאתך... בצעדך בישימון" ניתן לפירוש שאלוהים מתגלה (יוצא) בהתפרצות וולקנית, ומשייט לו בשדה הוולקני שנוצר בהתפרצות, וכפי שעוד נראה ההתפרצות המיתולוגית הייתה אדירה ויצרה שדה בזלת גדול ממערב להר.   

התאריך

התאריך הוא ה-10 לחודש ניסן, והוא נזכר פעמים: בספר שמות בהקשר למכת הבכורות, ובספר יהושע בהקשר לחציית הירדן.

שעת היממה

שעת היממה היא בלילה והמקרים בהם מדובר הם: חורבן סדום, מכת הבכורות ,רוח הקדים שנשבה כל הלילה ויבשה את הים, כלאמר גם בקיעת הים, והארת הלילה הנזכרת שלש פעמים מובן מאיליו שמתרחשת בלילה.

הארת הלילה

מכיוון שההסבר להארת הלילה הוא מופע וולקני, הרי שמכיוון שזהוא מופע המתרחש פעם במונחים גיאולוגיים, אין שום סיכוי שהיו מספר אירועים שונים.

סדום יריחו

הקשר בין חורבן סדום לחורבן יריחו הוא בזיהוי סדום כיריחו, ויש לשים לב גם לדמיון הסיפורים. נושא זה נדון במקום אחר ובהרחבה.

רעידת האדמה

הקשר בין רעידת האדמה לתופעות שונות מופיע מספר פעמים. ההוכחה שמדובר ברעידת האדמה שבה מדובר אינו קל אולם שווה את המאמץ: בספר תה' קיד ישנו הקשר רעידת אדמה – חסימת הירדן שהיא בקיעת ים סוף. בשירת דבורה ובתהילים ס"ח ישנו הקשר רעידת אדמה "ארץ רעשה" למעמד הר סיני "יהוה בצאתך משעיר" . בספר עמוס מוזכרת רעידת העדמה פעמים "הקורא לארץ ותמוג" וגם "העל זאת לא תרגז ארץ?", ובקיעת יאור מצרים, הוא הירדן, הוא ים-סוף "ועלתה כיאור כולה ושקעה כיאור מצרים". גם חבקוק מתאר את רעידת האדמה בהקשר כל התופעות הנוספות ואומר "ירגזון יריעות מדין" (ג' ז'), והרי תיאור רעידת האדמה בהקשר למספר תופעות גם הוא מהווה קשר בפני עצמו, וגם הוא כעמוס משתמש בשורש "רגז" וכן שהסיבה לרעידת האדמה היא חטאי בני ישראל. בספר תה' סח' ישנו הקשר רעידת אדמה "למה תרצדון הרים גבנונים" לפעילות וולקנית בהר בשן "ההר בחר אלהים לשבתו אף יהוה ישכון לנצח". הקשר בין הפעילות הוולקנית בהר-בשן להר-סיני קשה והוא ידון בהמשך.

האירוע הינו שילוב רעידת אדמה יוצאת דופן בעוצמתה, עליה כתב משורר תנכי את המילים "ההרים רקדו כאלים" (וכן גם הציטוטים האחרים) ושל התפרצות וולקנית שהתרחשה בשילוב עם רעידת אדמה  זו. הענן הוולקני שנוצר בהתפרצות זו  שקע על הארץ והותיר לנו מספר סיפורים.

 המופעים של אפקט רעידת האדמה הם חורבן יריחו וחסימת זרימת הירדן, כאשר אותה החסימה מופיעה בספר יהושע בסיפור חציית הירדן, ובספר שמות זהוא אירוע בקיעת ים-סוף

המופעים הקשורים בהתפרצות הוולקנית הינם הארת הלילה, כאשר אותו האירוע מוזכר בספר יהושע בתיאור הקרב נגד מלכי האמורי, ואילו בספר שמות האירוע מוזכר בהקשר לחציית הים. בסיפור סדום נאמר שאנשי סדום הוכו בסנוורים, וישנה אפשרות שגם זהו רמז להארת הלילה. הענן הוולקני שריחף בשמים וגם שקע על פני הארץ השאיר לנו את סיפור חורבן סדום ואת מכות מצרים. על פי מסקנות עבודה זו סדום היא יריחו והסיפורים על חורבן סדום ויריחו הן שתי גרסאות של אותו האירוע. חשיבות זיהוי זה היא בכך שבסיפור יריחו בולט מאוד נושא רעידת האדמה, ואילו בסיפור סדום בולט מאוד נושא הענן הוולקני ששקע עליה. מופע וולקני נוסף הוא האבנים הנופלות מן השמים במעלה בית-חורון על מלכי האמורי בספר יהושע. 

מכות מצרים הינן מופעים שונים של אפקט הענן הוולקני ששקע, כאשר בחלקן האפקט הוא ישיר, בחלקן עקיף, ובחלקן הקשר קשה ואינו ברור.

העלאת המופעים השונים על המפה הבסיסית של הערך "מצרים" שבעבודה זו מסבירה היטב את הקשר  שבין כל האירועים וכן גם נובע ממפה זו שמקור ההתפרצות הוולקנית אינו רחוק במיוחד, שכן ענן וולקני יכול לבוא ממרחקים גדולים אולם האור והחום מוגבלים במרחק, גם האבנים שנפלו מן השמים מגבילות את רדיוס החיפוש, ולכן מקום הגיוני למקור ההתפרצות הוולקנית נמצא בצפון-מזרח ים-המלח. מהתיעצות עם גיאולוג הוצע מקום מתאים כזה והוא נמצא בוואדי זרקה-מעין שבירדן. נושא  זה ניתן להוכחה והוא ממתין לחוקר שיבצע עבודה זו. מכיוון שמחקר תיארוך הפעילות איננו מתקיים בינתיים נסתפק בינתיים בממצאי הסיור שביצענו שכן הממצאים הם טובים מאוד.   מקומו של האתר הוולקני ידון בהרחבה בפרק "הר חורב"

ישנה אפשרות לקשור להתפרצות זו גם את אירועי הר-חורב/שעיר שכן הפסוק "וזרח משעיר למו", וכן גם "וההר בוער באש עד לב השמים" ניתן לקושרם ל"שמש בגבעון דום". במקרה כזה היה המסלול שבו הלכו בני-ישראל  צמוד לים המלח, ולא על גב ההר כפי שהוצע לעיל.

חבקוק פרק ג'

פרק ג' בספר חבקוק מעניין מאוד שכן הוא מכיל מספר רב של ציטוטים המאשרים את הרעיון שהיה אירוע יחיד : רעידת האדמה מוזכרת במילים "ירגזון יריעות ארץ מדין" (ז'). ההתפרצות הוולקנית בציטוט "יתפוצצו הררי עד" (ו). הארת הלילה "ונגה כאור תהיה"(ד'). הדבר (ה'). "שמש ירח עמד" (יא') המוכיח שהתיאור שבספר יהושע שימש בעוד מקומות. "נהרות תבקע ארץ" (י') שזהוא אישור מצוין שהים (היבוק) וים סוף (הירדן) הם הנהרות שבספר חבקוק.  מעניין מאוד הוא הפסוק "שחו גבעות עולם" (ו') שכן הוא מרמז על הפחתה בגובה ההר, ועל כך ראה בהרחבה בפרק "הר חורב" בדיון על הממצאים.

יתכן שמלבד התיזה הגדולה הקושרת את כל המופעים שהתרחשו פה בארץ והמוזכרים בתנך ניתן לחוש שרעידת האדמה זיעזעה את כל המזרח-התיכון, אולם אז איננה בהכרך נקודתית בזמן. לרעידת אדמה זו ניתן אולי לייחס את סיפור חורבן מגדל-בבל, ואת תפוצת העמים שקשורה אולי לאירועים גיאולוגיים קיצוניים במזרח-התיכון. יתכן שברעידות אדמה אלו היו מספר התפרצויות וולקניות, כאשר שתיים ידועות לנו והן בג'בל דרוז  שבבשן ושל ההתפרצות הוולקנית שבאי סנטוריני.  ועל כך ראה דיון מפורט בפרק "הר גבנונים" התפרצויות וולקניות אלו יכולות להסביר אולי שינוי אקלימי, שיכול מצידו להסביר את אירוע המבול שעל פי עבודה זו הינו הצפות ענק באגן הפרת, ושל נדודי עמים רבים שהיו בעת ההיא.

פרשיות נוספות

מלבד העובדה שהאירוע האדיר זכה למספר תיאורים, הרי שהמקום הצמיח מספר פרשיות אשר מפוזרות וערוכות כאילו היו אירועים שונים על מסלול של זמן והפרשי מקום הינה:

פרשת בלק בה נזכרים מספר שמות כגון "במות בעל", " גיא הפסגה", "ראש פעור" וה"ישימון". 

הר נבו ומותו של משה וקבורתו שם.

הכינוי "יום יהווה" אשר התפתח ליום-כיפור.

והגדול מכולם והוא מעמד הר-סיני.

שמות המקום

בעקבות האירוע האדיר שהתרחש קיבל המקום חשיבות תיאולוגית עצומה ומאמיני כל האזור התקבצו סביבו ובחרו בו כהר הקדוש שלהם. נראה שהפסוק מישעיהו "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" מתכוון למקום  זה.

נראה הדבר שהשם המקומי של המאמינים המקומיים הוא הר-חורב ואילו שמות הרים נוספים של הרים שנקראו במקור על הרים שונים הועתקו למקום זה וביניהם גם הר-סיני ועל כך ראה בהרחבה בפרק הר-סיני.

השמות הם: הררי קדם, הררי עד, גבעות עולם, הרים גבנונים, הר-סיני, הר חורב, הר שעיר, הר פארן, הר בשן, הר העברים (נבו), ראש הפסגה, ראש פעור, תימן.

מריבוי השמות ניתן לקבל גם מידע רב על ההר שכן, שכן המידע מפוזר תחת שמות שונים למשל:

מהשם "הררי קדם" ניתן להבין שההר נמצא מצפון לארנון, כך הדבר עם השם "ראש פעור"

ההר הקרוב לנחליאל הוא "ראש הפסגה" שגם הוא אחד משמותיו של ההר, כן ניתן להבין שבהר זה היה גיא הוא "גיא ראש הפסגה" שהו אחד מסימניו של ההר כן ניתן להבין שגיא זה הוא גם ה"גיא שמול בית פעור".

לגבי השם "צור" ישנו הפסוק מישע' ב' "בו בצור והיתמן באפר" המרמז שבמקום זה הייתה מורשת קבורה ולא רק משה קבור שם. יהושע מל את בני-ישראל ב"חרבות צורים" מה שמעלה את האפשרות שמדובר  בסכיני אבן שנלקחו מההר.

השם "גבעות עולם" מוליד את הקיצור "גבעות" המביא אותנו לקיצור החשוב "לרוכב בערבות", ונראה סביר שמדובר ב"ערבות מואב" זאת כיוון שבאותו מזמור מופיע גם הביטוי "לרוכב בשמי קדם" שכן סביר שמדובר באותה אלוהות.