בספר שופטים יב' א'-ו', מסופר על טבח שבוצע ע"י אנשי הגלעד בשבט אפרים, וכן על העובדה שבני אפרים לא היו מסוגלים לאמור "שיבולת", ושאמרו במקום זה "סיבולת". מדוע נטבחו, ומדוע לא יכלו לאמור "שיבולת"? סיפור פעוט זה מוכיח על נתק ממושך ביותר בין אפרים לשאר השבטים (לרבות מנשה), וכן על אופן דבור שונה שנרכש בתקופת נתק זו עד כדי יצירת זרות רבה ביניהם.
מהגילויים הארכיאולוגיים ידועה העובדה שהמצרים ועמי דרום נוספים כתבו מלים רבות ב"ס", ואילו הבבלים וגם הכנענים ביטאו מלים אלו ב"ש". לדוגמא המילה רעמסס מבוטאת בתעודות מצריות רע-מס-סו, כלומר: בנו של האל רע. בתעודות בבליות העוסקות באותו רעמסס שונה השם בכך שבמקום "ס" מופיעה האות "ש". גם מקור השם משה הוא מצרי (מס פירושו בן) בהגייה בבלית או כנענית.
דוגמאות מודרניות יותר להבדלי הגיה והיפוך "ש" ל"ס" הן בשמות: אשדוד למשל נקראה בפי הערבים איסדוד, בית-שאן נקראה בפי הערבים בייסאן ועוד. ובסכום, חוסר יכולתם של בני אפרים להגות "ש", והעובדה שזה היה המבחן לזהותם ולזרותם מוכיחה שבני אפרים קיבלו את תרבותם במשך תקופת נתק ארוכה ב"מצרים" ולא בחרן כשאר השבטים. ראה גם את הפסוק על שפתו הזרה של יוסף (תה' פא' ו').
מן הציטוט "...פליטי אפרים אתם, גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה" (שופ' יב' ד'), נראה שמדובר במרכיב אפרתי שחי בגלעד ביחד עם משפחת גלעד ומשפחות נוספות משבט מנשה. יתכן שמרכיב אפרתי זה, הוא שנתן ליער אפרים שבגלעד את שמו. כן רואים מציטוט זה שגלעד איננו חלק משבט מנשה, מה שמחזק את ההצעה על היות משפחה זו פלג של שבט בנימין, ועל כך ראה דיון מפורט בהמשך.