בנות צלפחד

לפי הכתוב בבמדבר כו' לג', בנות-צלפחד היו בן חפר בן גלעד בן מנשה. לפי במדבר כז' א'-ה' ביקשו נחלה בקרב השבט, ולפי יהושע יז' ג'-ו' אכן קיבלו בנות-צלפחד נחלה כזו לאחר שנישאו לבעלים בני שבט מנשה. כזכור ביקשו בנות-צלפחד נחלה וקיבלוה בעבר-הירדן המזרחי, ואילו מפת ההתנחלות של חפר ובניו הייתה בעבר-הירדן המערבי, וכבר הוצע שהייחוס לגלעד אינו מקורי.

לפי הכתוב בספר יהושע יב' ז'-כד', מלכי חפר ותרצה הוכו ע"י הכובשים העבריים וכבר הוצע ע"י החוקרים שחפר ובנות-צלפחד היו איגוד של שש משפחות כנעניות שמקום מגוריהן היה בעבר-הירדן המערבי ושנספחו לכובשים העבריים בעת הכיבוש. כמו כן ידוע מחרסי שומרון שנועה וחוגלה, שתיהן בנות-צלפחד, וכן ארבעת בני מנשה: אביעזר, חלק, שכם ושמידע כולם מוזכרים כנחלאות בשומרון, ומכאן שכולם היוו לאחר ההתנחלות את חצי שבט מנשה המערבי.

רציתי להציע בקטע זה שחפר ובנות-צלפחד אכן היו משבט מנשה. הקושיה נפתרת בצורה המניחה את הדעת ע"י ההסבר שהובא לעיל, כלומר ששבט מנשה ישב בנחלתו מאות בשנים לפני בוא גל הגירה מאוחר יותר. כמו כן שהישות השבטית עדיין לא הייתה מגובשת דיה, ושהישות המשפחתית הייתה חשובה מהישות השבטית. אין גם כל סיבה להניח שהם לא נדדו הן בגלעד והן בעבר-הירדן המערבי ומכאן הייחוס לשניהם. לימים, עברו להתנחלות ממערב לירדן, וכשהגיע גל הגירה מאוחר יותר של שבטי בית-לאה (אולי גם של אפרים שכאמור שינה את נחלתו) כבר חיו כיישובי קבע ממערב לירדן. ההבדל בין ספר במדבר שעל פיו ביקשו משפחות מנשה, נחלה בקרב השבטים העבריים ממזרח לירדן, לבין ספר יהושע, שעל פיו הם נכבשו כשהם כבר במצב של חיי קבע ממערב לירדן, מרמז ששבטי בית-לאה שהו תקופה ממושכת למדי ("40 שנה" ואף יותר), כשבטי נוודים בשטחי מואב, עמון, הבשן וכו' ושכל המאורעות באזורים אלה שייכים במקורם רק לקבוצת שבטים זו. בפרק זמן ממושך ביותר, ניסו משפחות משבט מנשה (בנות-צלפחד) להיספח לכובשים החדשים. לאחר מכן, מסיבות שאין התנ"ך מפרטן, נדדו מערבה. ומכיוון שמדובר בפרק זמן ארוך למדי, עברו כבר למצב של חיי קבע, וספר יהושע מתייחס למצב חדש בעת ששבטי בית-לאה חצו את הירדן והחל שלב ה"כיבוש". כבר דנתי לעיל, בנושא הטבח בשבט אפרים, המוכיח על נתק וזרות בין שבט זה לשבטי מזרח הירדן. והנה גם הטבח שבוצע במשפחות שבט מנשה (כיבוש חפר ותרצה), למרות הסגנון הסיפורי השונה, מצביע על דבר דומה, והוא מוכיח על זרות ונתק בין משפחות שבט מנשה לגל כובשים שני ומאוחר יותר. זרות זו הגיעה לרמה כזאת שהתושבים הוותיקים, כלומר חפר ותרצה, היו "כנעניים" בעיני הכובשים החדשים. על זרות זו נאלצו להתגבר ובכורח הנסיבות, להתגבש לעם אחד.

העולה מרוח עבודה זו שתפקידן של הנשים הוא לסווג את בניהן ע"פ ארצות המוצא של השבטים או המשפחות צאצאיהן. באם כך הוא הדבר גם עם בנות-צלפחד, הרי שבניהן שונים מבחינת המוצא של משפחות אחרות משבט מנשה. מהדיון עולה שמוצא המשפחות החשובות של שבט מנשה הוא מוצא ארמי מאוכלוסיות שחיו בבשן. מכאן שבנות צלפחד אכן מתאימות להיות ממוצא כנעני, שהתגבשו עם המשפחות האחרות לישות "מנשה", ואילו היותם של חפר ותירצה "מלכי כנען" מתאים לכיוון זה של הגיון.

אפשרות נוספת למוצאן של בנות-צלפחד היא התייחסותן לגלעד אשר כפי שנדון הוא פלג של שבט בנימין, וגם זה יכול להיות הסבר למוצאן ה"כנעני" (בעיני גורם שונה) של משפחות אלו.

ראה בהמשך הדיון דוגמאות נוספות של כיבוש וטבח של משפחות עבריות על-ידי משפחות אחרות, שאת כולן ניתן להסביר באותו אופן. הדוגמאות שידובר בהן בהמשך הן מעשה פילגש בגבעה, הטבח בסוכות ופנואל ע"י גדעון, הדיון על משפחת צפון משבט גד, וכן הניצחון על מלכי הצפון שכלל גם את שימרון משבט יששכר.