ספרינט מול מרתון

מדוע אי אפשר לרוץ ספרינט לנצח?

שאלה טפשית? הבה נבדוק את הנתונים ממשחקי אולימפיאדת הקיץ בשנת 1964.

המשתתפים היו חדורי מוטיבציה. לא נטעה אם נניח שהם "נתנו את כל מ

ה שיש להם", רצו מהר ככל האפשר כדי להגיע לקו הסיום. מה עומד מאחורי ההבחנה הלא משתמעת לשני פנים שכל אלו שהתחרו במרוצי המרחקים הקצרים רצו מהר יותר מהמתחרים במרוצים הארוכים? מדוע אנחנו חייבים להוריד מהירות כשאנו רוצים לרוץ למרחקים ארוכים במשך זמן ממושך? אפילו האתלטים בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר כבולים לכלל הפשוט הזה. ניתן לראות זאת בגרף להלן. משורטטת פה מהירות הריצה כנגד משך המרוץ. המתחרים שרצו יותר מ- 30-40 שניות הורידו את מהירותם באופן משמעותי. בהוספה של 2 דקות למשך המרוץ חלה ירידה נוספת במהירות. רצי מרתון רצים רצת יותר ממחצית המהירות של ספרינטרים.

את ההמשך תוכלו לקרוא במאמר שבקישור (מאמר מעולה באנגלית)

With permission from Prof. em. Robert S. Horn, Oslo, Norway. MedBio.info

תרגילי חקר:

איזו מערכת אנרגיה מופעלת בפעילויות הגופניות השונות? (באנגלית), חישוב החוזק, הכוח ומשך הפעולה המקסימלי של שרירים.

מקורות נוספים:

1. השפעת הכושר האירובי על ביצוע סדרות ספרינטים בשלבים שונים של משחק כדור. ד"ר יואב מקל, רוני גוטליב ופרופ' אלון אליקים. באתר של מכון וינגייט.

2."קצרות או ארוכות"מאמר מאת דר' שמי שגיב, כירופרקט. באתר ביספורט.

ליסמין יעקב, דוקטורנטית בבי"ח תל השומר ואוניברסיטת בר אילן ואצנית טריאתלון ומרתון - תודה על הקישורים ועל ההסבר הבא:

השרירים בספרינט זקוקים לאנרגיה זמינה ומהר וזו יכולה להתקבל מ- ATP, גלוקוז מהדם, גליקוגן ופוספו-קראטין מהשרירים. בספרינט אין זמן להשתמש בתהליכים ביוכימיים ארוכי טווח ולכן כאשר נגמר ה-ATP, הגלוקוז, הגליקוגן והפוספו-קראטין - המטבוליזם עובר למסלולים אנאירובים (שאינם תלויים בחמצן). התוצר העיקרי במסלולים ביוכימיים אלו הוא חומצת חלב, חומר הגורם לכאב - תחושת השריר התפוס. בריצות ארוכות מנוצלים מסלולים ממושכים יותר כמו פירוק שומן ליצירת חומרי מוצא לנשימה התאית והפקת אנרגיה. האימון המתאים לריצות ארוכות הוא אימון המוביל להעשרת מספר המיטוכונדריות בתאי השריר - אלו הם שרירים "אדומים" איטיים. תאים עשירי מיטוכונדריות מסוגלים לעשות נשימה אירובית - בעזרת חמצן.