מושגים חוצי זירות

תמצית הזירה

תמצית הזירה

ייעודה של זירת החלון לזירות היא לפתוח צוהר לרשימת נושאי ליבה של לימודי התקשורת. בחלון זה יוצגו מספר נושאים מרכזיים לעיון התלמיד במטרה שיכיר את הייחודיות, המורכבות, החשיבות והמגוון של הסוגיות בתחום התקשורת.

הזירה תשלב דיון בעקרונות בולטים כגון: חופש הביטוי וגבולותיו, חופש המידע וגבולותיו וחופש העיתונאי וגבולותיו מתוך דגש על הרלוונטיות שלהם לחיי התלמידים ולחברה הישראלית ואגב בחינה של תפקודיו החברתיים, הכלכליים, המדיניים, התרבותיים והציבוריים.

חלון הזירות יפתח צוהר לארבעה נושאי גרעין:

חופש ביטוי.

השפעות אפשריות של התקשורת על המרחב הציבורי.

תקשורת, טכנולוגיה וכלכלה.

אסדרת אמצעי התקשורת.

מושגים מרכזיים

מושגים מרכזיים

חופש ביטוי – זכות בסיסית המגינה על יכולתנו להביע את עצמנו, לומר את מחשבותינו, לבטא את רעיונותינו ואת אמונותינו, בכל דרך חוקית שנמצא לנכון. הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין, זכות הציבור לדעת (שהרי אי אפשר לגבש דעה ללא קבלת מידע רלוונטי), ועוד. יש גישות שונות המגדירות את הטיעון המוסרי בזכות חופש הביטוי כחלק מהשלטון הדמוקרטי, ביניהן:

1. כאמצעי לגילוי האמת.

2. כאמצעי למיצוי עצמי.

3. כאמצעי לתפקוד ולהעמקת הדמוקרטיה.

4. כאמצעי ליציבות חברתית. עם זאת, קיימות מגבלות על התקשורת בסוגיית הצנזורה הביטחונית, הגנה מדיבה ולשון הרע, הגנת הפרטיות, ועוד.

דמוקרטיה – שיטת ממשל שבה לכלל האזרחים במדינה ללא הבדל הזכות לבחור ולהיבחר להנהגת המדינה בכל מספר שנים מוגבל ומוסכם (בישראל: אחת לארבע שנים). בשיטה זו יש הקפדה על הפרדת רשויות ובלמים ואיזונים בין מוסדות הכוח בחברה ועל כך שהכרעות הרוב מביאות בחשבון את זכויות המיעוטים באותה מדינה ואת חירויות הפרט (כגון הזכות לחופש ביטוי גם בנושאים השנויים במחלוקת, כבוד האדם וחירותו, וכדומה). בהקשר זה, כלי התקשורת הפועלים בחברה דמוקרטית זכאים לחופש פעולה מלא ומשמשים, למעשה, כלי המאפשר לקיים את זכות הציבור לדעת וזרוע לביקורת פעולות השלטון ("הרשות הרביעית", לצד הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת)[1].

שוק דעות פתוח – מרכיב מרכזי וחשוב ביותר בעקרון חופש הביטוי במשטר דמוקרטי. משמעו מתן זכות להשמעת כל הדעות ללא הגבלות, במסגרת החוק. כלומר, הסתה או קריאות גזעניות אינן נכללות בחופש הבעת הדעה. שוק דעות פתוח חשוב מנימוקים שונים: ביטוי הדעה והחשיבה של הפרט, עידוד שיח מצד כל הקבוצות באוכלוסייה, פלורליזם, הענקת תחושת שייכות כחלק מהקולקטיב הלאומי. לשם הגברת היציבות החברתית חשוב שתהיה תחרות בין דעות שונות ומגוונות בחברה, למען בירור וגילוי "האמת".

פייק ניוז (Fake news) – חדשות שאינן נכונות. ההגדרה הראשונית לפייק ניוז מדברת על "מידע מומצא לחלוטין שמטרתו להונות קוראים כדי להגדיל תנועה לאתרי אינטרנט וכך לגרוף רווח כספי או פוליטי". הכוונה היא לידיעות חדשותיות כוזבות שמתחזות לאמיתיות ונכונות. הבחירות לנשיאות ארצות הברית העלו את המושג לתודעה הציבורית הרחבה )תומכי הילארי קלינטון טענו כי אחת הסיבות להפסד בבחירות טמונה בפייק ניוז שהפיצו תומכי טראמפ, בעוד שבמסיבת עיתונאים לאחר שנבחר לנשיאות ארצות הברית האשים טרמפ עצמו את התקשורת האמריקאית בפרסום פייק ניוז על קשריו עם רוסיה).

פוסט אמת – תרבות פוליטית שבה חלק ניכר מן השיח הציבורי מבוסס על פנייה אל הרגש ועל דעות אישיות, במקום שהאמת והעובדות יעצבו את דעת הקהל, ובלי להתייחס באופן קונקרטי לפרטיה של המדיניות הציבורית. בתרבות הדיגיטלית החדשה לכל אדם עם מחשב וגישה לאינטרנט יש דרך להביע את דעותיו במרחב הציבורי ולהציגן כעובדה. קולו של כל אדם עשוי להישמע לגיטימי כעובדה באמצעות משתמשים המאשרים אותו ומכירים בו. התוכן נשפט לעתים קרובות לפי מספר התגובות והלייקים שהוא זוכה להם, במקום על פי בדיקה מחקרית ואמינה של העובדות. בעידן השפע של המידע הנגיש לכול המשתמשים מתמקדים בהכרת מידע בסיסי ולא בבדיקת המידע או בגיבוש עמדה עצמאית משלהם. האינטרנט מאפשר למשתמש לבחור את מקורות המידע שלו ובכך לחזק את עמדותיו ותפיסותיו במקום לבחון אותן מול מקורות אחרים.

רב תרבותיות – מושג המציין דיאלוג, כבוד הדדי, קבלת השונה, סובלנות ויצירת מכנה משותף עם תרבויות אחרות ועם בני אדם מתרבויות אחרות. חברה שמדגישה את השונות בין הפרטים בה ואף מחזקת אותה. גישה זו מדגישה את הריבוי כמרכיב יסודי של החברה, ואין מטשטשים בה את ההבדלים בין הזהויות השונות. בחברה רב תרבותית אין היררכיה תרבותית. בגישה זו מתנגדים לחלוקה לתרבות "עליונה ומועדפת" ולתרבות "נחותה" ומעדיפים תרבות מגוונת ולא אחידה.

הדרה – הרחקה, דחיקה לשוליים, הוצאה מהכלל. הרחקה והוצאה של אנשים או קבוצות מהחברה הכללית. אמצעי תקשורת ההמונים מדירים חלקים נכבדים מהציבור מהמרחב התקשורתי. במיוחד ישנה הדרה בשעות השידור העיקריות (פריים-טיים), החסומות במידה רבה בפני נשים וערבים, מזרחים ובני הגיל השלישי, אנשים עם מוגבלות, דתיים ואחרים.

פופוליזם – סגנון בתקשורת פוליטית, הן מימין והן משמאל, המכוון אל ההמונים ומשתמש במסרים פשטניים שעיקרם הוא חלוקת החברה לשני חלקים: "העם", שהוא האמיתי, הפשוט, הטהור, בעל המעלה, מול "האליטה המושחתת". הפופוליסטים, המציגים את עצמם כדוברי העם שקולו אינו נשמע, משיגים באמצעות כך אהדה, אף שלעתים קרובות הם אינם מציעים פתרונות מעשיים (קרי, מורכבים) לבעיות החברתיות ולדאגות הפרט אלא רק את החלפת האליטה הקיימת.

הטיה – המסרים העוברים בתקשורת אינם אובייקטיביים ואינם יכולים להיות אובייקטיביים במובן זה שהם מושמעים מפי אנשים מסוימים בכלי תקשורת מסוימים בהקשר חברתי-תרבותי מסוים (כלומר, אדם אחר מכלי תקשורת אחר בהקשר אחר היה מספר על אותה התרחשות באופן אחר). הציפייה מאנשי תקשורת היא שיהיו הגונים ומאוזנים, כלומר, שיציגו ללא משוא פנים את מכלול העובדות לאירוע מסוים (גם כאן יכולה לעלות השאלה "מהו המכלול הרלוונטי"). עם זאת, ברור כי בכלי תקשורת יש גם הטיות שונות שאפשר להצביע עליהן: ברור כי ברוב התקשורת החופשית בארץ ובעולם יש הטיה ליברלית (קידום ערכים של זכויות אדם וחירויות הפרט) מכיוון שתקשורת חופשית תלויה בערכים אלו. הדרך לקבל תמונה מלאה יותר של המציאות ובכך גם לבחון את כלי התקשורת היא להשוות סיקור של אותו אירוע בכלי תקשורת שונים.

מסגור (framing) – המונח מסגור מתייחס לדרך הצגת העובדות בתקשורת ולהשפעה שיש לכך על הציבור. המסגור מסייע לציבור להבין, לפרש ולארגן מידע או אירועים. כל סיפור מורכב מאינספור פרטים שאין אפשרות להציג את כולם. לכל סיפור יש כמה זוויות ראייה, כמה אפשרויות מיון, ניתוח או דגש חלופיות. בחירה בזווית ראייה אחת פירושה בחירה במסגרת מסוימת שדרכה מדווח העיתונאי. נחשוב על מסגור כאל מסגרת שאנו כופים על המציאות. נסתכל על הנוף ואז נסתכל עליו מבעד למסך המצלמה של הסמטארטפון שלנו. ברור כי המסגרת של התמונה לא יכולה לתפוס את כלל המציאות. כך גם בתהליך התקשורתי: מתוך פרטי המציאות בוחרת התקשורת את המסגרת על פי פרקטיקות העבודה הרגילות שלה והמסגרות שכבר קיימות מן העבר, המושפעות מהתרבות ומהחברה שבה פועלת התקשורת. מסגרת המדיה עונה לשאלה: מה קורה שם? כלומר, היא מארגנת התרחשויות לכדי אירועים מוגדרים: "האסון", "הניצחון", "חוק וסדר". התקשורת בוחרת את המסגרת מתוך מספר מבנים מארגנים אפשריים, ובעשותה זאת מחזקת בצרכן כיוון פרשני מסוים ולא אחר.

ייצוג – דימוי המבקש לשקף או לשחזר בטקסט דבר-מה מן העולם האמיתי. הייצוג הוא תמיד תוצר של יוצרי הטקסט ותיווך של המדיום שבו הוא מועבר, ולכן הייצוג לעולם יהיה פשטני ומוגבל לעומת המציאות. תוצרי התקשורת הם נדבך משמעותי בעולם הסימבולי (עם תוצרי עולם הספרות, למשל). בעולם הסימבולי משתקף העולם הריאלי, אך הוא תמיד רק שיקוף מסוים של המציאות ולא המציאות עצמה. כדי לשקף את המציאות משתמשת התקשורת בסמלים (סימנים מילוליים, חזותיים וקוליים), ויוצרי הטקסט, המפיקים, בוחרים באילו סמלים להשתמש, כיצד להשתמש בהם ובאיזה מדיום. שאלות על ייצוג עולות בהקשר לשאלה את מי אנו רואים על המסך שלנו (שאלת כמות הייצוג של קבוצות מוחלשות בחברה) ובאיזה אופן אנו רואים את הייצוג (האם תמיד נראה קבוצות מוחלשות רק בהקשר שלילי?) מכאן ברור כי תהליך הבחירה מי יוצג, מה יוצג ואיך הוא שאלה פוליטית וכרוך, כמו בכל תוצר של מדיה, בהבניה חברתית של המציאות.

מדיה מסורתית – נהוג לכנות את כלי התקשורת שפעלו לפני העידן הדיגיטלי כאמצעי מדיה מסורתיים, אף על פי שגם הם עברו שינויים משמעותיים בעידן הדיגיטלי, וגם הם משתמשים ביתרונות המדיה החדשה. באמצע המאה ה-15 הופיע הדפוס כאמצעי תקשורת המונים, ובאמצעותו הודפסו בתוך זמן קצר מיליוני ספרים, ובהמשך עיתונים. תקשורת ההמונים קיבלה תאוצה בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 כשהופיעו אמצעי תקשורת שאינם מודפסים, לאחר הטלגרף, הקולנוע, הטלפון, הרדיו והטלוויזיה.

מדיה דיגיטלית – (ניו מדיה) אמצעי התקשורת החדשים פועלים כבר למעלה משני עשורים (כלומר, כבר לא כה חדשים), ויש המכנים אותם אמצעי תקשורת דיגיטליים. הכוונה היא לשלל אמצעי התקשורת שהופיעו עם כניסת האינטרנט ובעיקר עם עליית הפס הרחב וקצב העברת המידע המהיר (בישראל: ראשית המאה ה-21), כך שאופני העברת המידע והשימוש בו השתנו באופן דרמטי. בעקבות עליית אמצעי תקשורת אלה צמחה עיתונות מקוונות שכבר אינה תלויה בהדפסה ובמחזור החדשות הישן, אלא מתעדכנת באופן תדיר. כן צמחו רשתות חברתיות מקוונות, שגם הן משמשות להעברת מידע מיידית.

בעלויות צולבות – ריכוז בעלות של גורם אחד על מגוון אמצעי תקשורת מאותו תחום, למשל, קבוצת עיתונים או מספר תחומי תקשורת. הגורם השולט בכלי התקשורת יכול לקדם אינטרס כלכלי, פוליטי, משפטי וכדומה שלו או של מי שהוא רוצה בטובתו, או להפך: לפגוע ולשבש. ההתערבות יכולה להיות על ידי חסימת מידע, גימוד או טשטוש של דברים, או דווקא להפך, על ידי הדגשה והבלטת יתר. כל אלה יכולים להתרחש גם ללא התערבות ישירה של הבעלים, למשל, במקרים שבהם עיתונאים נזהרים מיוזמתם שלא לפגוע באינטרסים של מעסיקיהם, בעלי אמצעי התקשורת. התערבות כזו בתכנים המופצים לציבור עשויה לשבש את הזרימה החופשית של המידע ואת חופש הביטוי..

קשרי הון-שלטון-עיתון או הון-שלטון-תקשורת – מושג המתאר את משולש האינטרסים בין בעלי הון, פוליטיקאים וגופי תקשורת. קשרים אלה נובעים משילוב אינטרסים וכן מקשרי ידידות ואינטרסים בין אנשים בתחומי העסקים, התקשורת והפוליטיקה. לגופי תקשורת, לפוליטיקאים ולאנשי עסקים יש אינטרסים משותפים המייצרים תלות הדדית, גם כאשר הדבר עלול לפגוע בציבור בדרכים שונות. פוליטיקאים, שרים, פקידים בכירים ומפלגות מעוניינים בסיקור אוהד, באזכורים רבים בתקשורת ובמניעת חשיפה של תחקירים ושערוריות. עיתונאים וגופי תקשורת יכולים להציע סיקור אוהד לפוליטיקאי, משרד ממשלתי או איש עסקים ויכולים גם למנוע תחקיר מביך שהם קיימו וכן לקדם או לעצור תחקירים בעקבות מידע חדש שהגיע אליהם. במקביל, לפוליטיקאים עשויים במקרים מסוימים לקדם מדיניות או נושאים מסוימים או להציג אותם באור שנוח לבעלי הון, שחלקם גם בעלים של גופי תקשורת.

תקשורת מסחרית – כלי תקשורת שעיקר הכנסתם מגיע מפרסומות שהם משדרים, כמו הערוצים רשת, קשת וישראל 10 בטלוויזיה, הרדיו האזורי והערוצים הייעודיים כמו ערוץ 20 וכדומה. כלי תקשורת אלו מתבססים על נתוני הרייטינג כדי לתמחר פרסומות ולכן עיקר דאגתם לשדר תכנים שיניבו רייטינג גבוה כדי לשמור על מקור ההכנסה שלהם ועל רווחים כלכליים.

תקשורת ציבורית – כלי תקשורת (רדיו או טלוויזיה) שאינם תלויים בפרסומות כדי להתקיים ולכן משוחררים לכאורה מכבלי הרייטינג ומהצורך לפנות למכנה המשותף הרחב ביותר ויכולים ליצור תכנים בעלי ערך חברתי ותרבותי. עיקר המימון שלהם מגיע מתקצוב ציבורי ולכן הם אמורים להיות מחויבים לציבור (לדוגמה, BBC באנגליה, ערוץ 1 בישראל, קול ישראל ברדיו). עם זאת, במקרים שונים, עשוי להיות מופעל לחץ ע"י גורמים פוליטיים שהתקשורת הציבורית תלויה בהם בשל קבלת החלטות, בין השאר, בנושא תקצוב. בשנת 2017 נסגרה רשות השידור והחלו שידורי - כאן, תאגיד השידור הישראלי.

מושגים חוצי זירות

מושגים חוצי זירות:

זירה 2 גלובליזציה – המושגים שניתן לקשור לזירת העל הם: גלובליזציה, לוקליזציה, גלוקליזציה וכפר גלובלי. התופעות המתוארות בזירה נוגעות למידע ולעיון ביקורתי בו בהיבט הלאומי (לוקאלי) ובהיבט הבינלאומי (גלובלי). סוגיות שעמן מתמודדים מערכות חדשות וצרכני מידע הן בינלאומיות בעידן העברת מידע מהיר.

זירה 3 חדשות בטלוויזיה – המושגים שניתן לקשור לזירת העל הם: סדר יום, קריטריונים לקביעת ערך חדשותי, הַבְנָיָה חברתית של המציאות וספירלת השתיקה. הזירה דנה באופן שבו סדר היום החדשותי נקבע בשל השפעות חברתיות, פוליטיות, כלכליות ותרבותיות ובוחנת כיצד נבחנים הפריטים ומונגש המידע ואיך התוצרים משפיעים על תפיסת העולם של צרכן המידע בהיבטים של הבניית מציאות ולעתים בהיבטים של הימנעות מהבעת דעה בשל חשש כי דעתו איננה הדעה הרווחת.

זירה 7 צילום עיתונאי – המושגים שניתן לקשור לזירת העל הם: צילום חדשות וצילום הלם וסבל מרחוק. הזירה דנה באופן הביקורתי שבו ניתן לנתח ולהבין את התפקיד הפוליטי, הכלכלי והחברתי של הצילום.

זירה 8 חבות התקשורת – המושגים שניתן לקשור לזירת העל הם: נורמות עיתונאיות / ערכים עיתונאיים, חבות תקשורתית, הפרה עיתונאית, השחקנים החברתיים המעורבים בייזום הליכי חבות התקשורת, הגופים המוסדיים שאחראים על כינון חבות התקשורת, המסלולים לכינון חבות תקשורתית (המסלול המשפטי-חוקי והמסלול הציבורי) ופעולות מתקנות, חופש הביטוי וחבות התקשורת בדמוקרטיה. הזירה דנה בסוגיות שונות של חבות התקשורת, בדילמות העומדות לפני העיתונאי בביצוע בחירות שונות ובהשלכות שיש לעבודת התחקיר העיתונאי על החיים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים בחברה.