זירה 7 - הצילום העיתונאי

הנרטיב המרכזי של הזירה

צילום העיתונות הוא אחד מערוצי הביטוי הבסיסיים בייצוג ובפרשנות חזותיים למציאות בתקשורת. לעתים נדמה שזהו עוד כלי לתיעוד המציאות – לא כך הוא הדבר

המהות המרכזית של זירה זו היא ההכרה וההבנה בעוצמתו ובכוחו של הצילום העיתונאי בהבניית המציאות של ציבור הנמענים

מידת מרכזיותו כמנציח דימויים הקיימים בחברה שלנו והיכולת האדירה שלו להשפיע ולעצב את דעת הקהל מחייבים אותנו המורים, להקנות לתלמידינו מיומנויות וכלים כיצד להתבונן ו"לקרוא" את הצילום העיתונאי, על השפעותיו השונות

בהקשר זה עומדת גם שאלת הזמניות/הנצחיות של התמונות. האם התמונה שומרת את המשמעויות שלה לאורך זמן או משנה משמעות לאורך זמן?

פיענוח הצילומים וקריאתם תהיה מבוססת על ההכרה שכל תוצר תקשורתי, לעולם יבחן דרך "המשקפיים" שלנו. כל אלו יעמדו בליבה ומרכזה של הוראת זירה זו

הורדת המצגת


אוריינות תקשורתית:

.להסביר מהו צילום עיתונות, להדגים ולנתח תצלום על סמך הכרת מרכיבים

התלמיד יבחין בין סוגי תצלומים: צילום חדשותי, צילום מגזיני וכן התייחסות לצילום אייקוני

התלמיד יזהה וינתח את דרך הצגת הנושאים בתצלום

.התלמיד ידגים וינתח כיצד התצלום לוקח חלק בתהליך של עיצוב המציאות

.התלמיד ידון במעמד התצלום במרחב העיתון וביחסיו עם הכתבות שאליהן הוא מתייחס

.התלמיד יעמוד על מסרים דנוטטיביים וקונוטאטיביים בתצלום נתון

.מחמלה" בתקופה שבה אנו מוצפים בתצלומי סבל התלמיד יעמוד על הקשיים שמעלות סוגיות "הסבל מרחוק", צילומי הלם ו"העייפות

.התלמיד יסביר מהן הדילמות האתיות והחברתיות שבפניהם עומדים צלמי העתונות

פייסבוק, סרטונים אלימים המועלים לרשת, להתייחס לתצלומים נבחרים

.התלמיד ידגים דילמות אלה גם כשמדובר בצילומים המופיעים ברשתות חברתיות

מצגת צילום עיתונות

מצגת צילום עיתונות


צילומים אייקונים.pptx

מושגים מרכזיים של הזירה

מושגים מרכזיים

  • צילום עיתונות: באנגלית: photojournalism. מונח זה, המשלב בתוכו שתי מילים, נועד לציין כי אין מדובר בצילום רגיל, אלא בצילום עיתונות, כלומר – שילוב של תמונה עם סיפור עיתונאי. שני מרכיבים אלה מאפשרים להעביר לקורא עובדות ומידע שנקלטים בכל החושים. ואמנם, כשם שהטקסט העיתונאי אמור לתעד אירוע או לשרטט דמות באמצעות המילים – עובדות, ציטוטים או תיאורים – כך אמור התצלום להביא לפני הקוראים את האירוע או האדם בצורה חזותית.
  • צילום חדשותי: צילום הצמוד לכתבות חדשותיות ומתמקד באירועים ובבני אדם שנמצאים בחדשות ומשמשים נושא לסיקור בעמודי החדשות של העיתון היומי. ערכו של הצילום הוא ערך חדשותי, ולכן צלם העוסק בצילום חדשות חייב להיות בעל כישורים כפולים: כצלם וכעיתונאי. כדי להנציח את הרגעים החולפים חייב הצלם להיות נוכח במקום – "להיות ברגע הנכון במקום הנכון". למשל, צילום זירת פיגוע.
  • צילום מגזיני: צילום מגזין הוא צילום מוזמן, בודד או חלק מסדרה. קיימת אפשרות לתכנן ולתאם את ימי הצילום ואף לביים את הצילום – הן צילומי חוץ והן צילומי אולפן. בסוג זה ניתן לעתים ליצור קשר עם המצולמים ואף ללוות אותם במשך תקופה מסוימת. למשל, צילומי דיוקן. יש צילומי מגזינים שאי אפשר לתכנן במדויק – לדוגמה: צילומי טבע. הצלמים נדרשים להפגין כישורים אמנותיים ומיומנויות טכניות גבוהות.
  • צילום אייקוני: המושג אייקון מגיע מהדת הנוצרית, שם תמונות שהוצבו בכנסיות (איקונין) הציגו את דמותם הידועה של הקדושים בעולם הנצרות. הצילום האייקוני קשור בדרך כלל לאירועים היסטוריים משמעותיים )המטוס הפוגע במגדלי התאומים, צנחנים ליד הכותל(, והוא תופס רגע אחד שהופך לסמל של האירוע כולו ולדרך שבה רבים זוכרים את האירוע ומתחברים אליו רגשית גם אם אין הוא תופס את ההתרחשות המרכזית )רבין שר את "שיר לשלום" אינו תיעוד של הרצח, אבל הוא התמונה הזכורה מן האירוע(.
  • צילום הלם: מאפיין תמונות של מלחמה, אלימות ואסונות טבע. צילום הלם הוא סוג של תצלום שהצלם טען אותו ברגש רב מדי, תצלום שבו הצלם "מאכיל" את הצופים בזוועה או ברגשות עזים.
  • סבל מרחוק/ עייפות מחמלה: צילומי הלם, זוועות וסבל מביאים פעמים רבות לתגובות הנקראות "סבל מרחוק" ו"עייפות מחמלה", כלומר, התמונות מאפשרות לנו לצפות בסבלם של אחרים מרחוק, וכאשר ישנה כמות גדולה של צילומים כאלה, זה גורם בסופו של דבר לאדישות אצל הצופים.

  • ● דרך הצגת הנושאים בתצלום:

קומפוזיציה: סידור הפריטים בתמונה והקשר ביניהם. הצלם מקפיד על ארגון הפריטים במסגרת התצלום, על היחסים בין הדמויות או הפריטים ועל אופן הייצוג שלהם. ובעיקר – מיקומו של הנושא המרכזי בהשוואה למרכיבי הרקע. בקומפוזיציה נכונה הפריטים בתמונה מסודרים בצורה שבה העין "מובלת" אל נושא הצילום.

זווית הצילום ואווירה: תצלום טוב ימחיש לקורא את האווירה ואת תחושות המשתתפים באירוע, למשל על ידי התמקדות בהבעות פנים או בתנוחות גוף. זווית הצילום היא הזווית שממנה מצולם האובייקט. לזווית הצילום יש השפעה על הצופה מבחינת האופן שבו הוא תופס את האובייקט המוצג לפניו.

איכות טכנית: תצלום הוא בעל איכות טכנית גבוהה כאשר התמונה חדה, ברורה וממוקדת.

  • ● מעמד הצילום במרחב העיתון ויחסיו עם הכתבה. בחינת הנקודות לדיון

א. מהו תפקידו של התצלום?

ב. מהו היחס שבין התצלום לכותרת?

ג. האם התצלום עומד בפני עצמו? האם הוא משמש כתוספת לכתבה?

ד. מהם יחסי התצלום עם הכתבה (תומך בה, מתנגד לה, משקף חלקית את הנאמר בה, מוסיף פרשנות משלו על הנאמר בה)?

ה. האם השימוש בתצלום משפיע על אופן הבנת הכתבה?

ו. האם התצלום נמצא במרכז העמוד או בשוליו?

ז. כיצד משפיע אופיו של העיתון (כיוון פוליטי, אופי קהל הקוראים) על אופן הצגת התצלום (מיקום בעמוד, כותרת)?

ח. האם ניתן לבחון את עמדת הצלם ואת מידת התאמתה לתפיסה הרעיונית של העיתון? (למשל: אופן סיקורה של הפגנה, אופן הסיקור של עימותים בין כוחות החוק לקבוצות שונות בחברה הישראלית).

סוגות שונות של צילום עיתונות

?מהו צילום עיתונות

צילום חדשותי


צילום חדשות כיצד "לוכדים" את תמציתו של אירוע חדשותי בתצלום? מהו "סיפור חדשותי" בתצלום למשל: רגע הגעתו של נשיא מדינה לביקור ממלכתי; התצלום הראשון של הנסיך-התינוק הבריטי; רגש השיא של עימות אלים בהפגנה, מה הופך תצלום מסוים לבעל ערך חדשותי גבוה יותר מאחרי




צילום מגזין

צילום מגזין צילום מגזין הוא צילום מוזמן, בודד או חלק מסדרה, שבו ניתנת לצלמים אפשרות לתכנן את ימי הצילום, להיעזר בצוות מקצועי למשל: מאפרים סטייליסטים, מלבישים ליצור קשר עם המצולמים וליצור תצלום שמשמש כמרכיב משמעותי, בעל איכויות אוטונומיות, בכתבה. צילום כזה יכול להיות צילום דיוקן, שלצורך הפקתו מלווה הצלם את המצולם לתקופה ממושכת ל דוגמא, סרטוני "ארבע דקות ביום" שהופקו בעבור התכנית "עובדה" בערוץ השני של הטלוויזיה הישראלית, או צילומי הדיוקן המשפחתי שצילמה רלי אברהמי למדור "מצב שפחתי" בעיתונים "הארץ" ו"מעריב" סדרת תצלומים המתעדים שכונה, פרויקט מוזמן של צילום אופנה ועוד


צילום העיתונות במרחב עמוד העיתון המודפס או האלקטרוני




מה תפקידו של תצלום העיתונות הבודד או של מספר תצלומים המתפרסמים בצמוד לכתבה במרחב עמוד העיתון המודפס או במהדורה האלקטרונית? האם התצלום עומד לעצמו? משמש כאיור אילוסטרציה? מה היחס בין התצלום לבין הכותרת? מה יחסי התצלום עם הכתבה תומך בה, מתנגד לה, משקף חלקית את הנאמר בה, מוסיף פרשנות משלו על הנאמר בה האם העין מובלת אל התצלום? האם הוא נמצא במרכז העמוד או בשוליו? האם השימוש בתצלום מוכר, שיש לו מעמד אייקוני, משפיע על אופן הבנת הכתבה

כיצד משפיע אופיו של העיתון כיוון פוליטי, אופי קהל הקוראים, על אופן הצגת התצלום מיקום בעמוד, כותרת? האם ניתן לבחון את עמדת הצלם ואת מידת התאמתה לתפיסה הרעיונית של העיתון

למשל: אופן סיקורה של הפגנה, אופן הסיקור של עימותים בין כוחות החוק לבין קבוצות שונות בחברה הישראלית

"סוגי מסרים בתצלום עיתונות רולאן בארת, במאמרו "המסר הצילומי

מבחין בין שני סוגי מסרים בתצלום

המסר הדנוטטיבי - כלומר המשמעות הראשונית, המובנת מייד לרוב הצופים בתצלום. המסר הקונוטטיבי - כלומר, הקונוטציות השונות שמעלה התצלום אצל צופים שונים, הפרשנויות האישיות המגוונות שכל אחד מהצופים והצופות עשוי להעניק לתצלום

כאשר אחת המשמעויות הקונוטטיביות מקודמת בידי סוכנויות התרבות השונות ומובלטת עד שהיא נתפסת כמשמעות דנוטטבית, מוסכמת, היא הופכת לעתים קרובות למיתוס. הדיון יפתח בדיון בתצלומי עיתונות שבהם ניתן לזהות את שני סוגי המסרים, ולבחון תצלומים שבהם קודם אחד המסרים הקונוטטיביים והפך למיתוס. הן בצילום החדשותי והן בצילום המגזיני מקפיד הצלם על ארגון הפריטים במסגרת התצלום, על היחסים בין הדמויות ועל אופני ייצוגים בכלי הביטוי הייחודיים לצילום. צלם עיתונות, ככל צלם, ניכר גם בשפה הצילומית הייחודית לו, במערכת האסתטית ובסגנון הצילום המייחד אותו. לא מעט צילומי עיתונות מוצגים גם בגלריות ובמוזיאונים, וההבחנה בין צילום עיתונות לבין צילום אמנותי הולך ומטשטש

מהו דיוקן ?

מהו דיוקן : דיוקן הוא ייצוג של אדם תוך התמקדות בפניו ובפלג גופו העליון. דיוקן לא רק מציג את חיצוניותו של האדם אלא נועד גם לשקף את אישיותו , את סביבתו ואת החברה שבה הוא חי. כל זאת נעשה תוך שימוש מורכב ב: זוויות צילום, משחקים באור, אביזרים ורקע. הדיוקן מציע לנו פרטים להבין את הדמות המשתקפת ואת תרבותו. הדיוקן מציע נקודות מבט ביקורתית המאפשרת לתת פרשנויות שונות, מעבר לנקודת זמן רגעית. תמונות דיוקן נוצרות במגוון של טכנולוגיות במדיה ובאמנות בפיסול ציור וצילום כמובן

שאלות אתיות וחברתיות שמעלה צילום העיתונות

.1 יכולתו של התצלום לעורר תגובה רגשית אצל הצופה

לאפשרות התצלום לעורר בצופה רגש מתייחס בארת בדיון במה שהוא מכנה "צילומי הלם". כאן מדבר בארת על תצלומים שהצלם טען אותם ברגש רב מדי, תצלומים שבהם הוא "מאכיל" את הצופים בזוועה. תצלומים כאלה, טוען בארת, אינם פועלים על הצופה, שכן אין הם מותירים מרווח להתפעמות הרגשית של כל אחד ואחת.

נושא נוסף שיעלה לדיון הוא אפשרות הצופים להשתתף בסבלם של המצולמים כאשר הם חווים מה שמכונה "סבל מרחוק" (suffering Distance ,(ו "עייפות מחמלה" (fatigue Compassion.(תופעה זו מקשה על צופים שראו תמונות רבות וחוזרות של סבל שחווים יחידים וקבוצות הרחוקים מסביבתם המיידית, והם מתקשים לחוש חמלה של ממש מכיוון שיכולת ההזדהות שלהם נעשית קהה עם חלוף הזמן והמספר הרב של התצלומים שאליהם הם נחשפים יום יום בערוצי התקשורת השונים.

סוגיות אתיות וחברתיות הכרוכות בתפקידו של צלם עתונות

בחלק זה נדון בשתיים מהסוגיות האתיות והחברתיות המרכזיות הכרוכות בתפקיד צלם העיתונות. האחת, היא שאלת ההתלבטות בין ההזדמנות לצלם לבין הקריאה האנושית הטבעית להושיט עזרה במקרה שבו הצלם נקלע לתאונת דרכים, מצלם אדם שנמצא בסכנת מוות או מצלם בשדה הקרב. זו שאלה שצלמי עתונות רבים מתלבטים בה, וניתן לבחור בתצלומים מתאימים ולהציגם בפני התלמידים לדיון – שאין לו פתרון אחד.



The vulture and the little girl הנשר והילדה הקטנה באנגלית

הוא תצלום שזיכה את הצלם הדרום-אפריקאי, קווין קרטר, בפרס פוליצר. בתצלום נראית ילדה קטנה הסובלת מרעב קשה זוחלת על האדמה, כשמאחוריה ניצב נשר אפור-כיפה. התמונה התפרסמה לראשונה ב"ניו יורק טיימס" ב-26 במרץ 1993

ב-1993, במהלך מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה, פקד את סודאן רעב המוני, ממנו סבלו כמיליון אנשים, בעיקר בדרום המדינה (דרום סודאן של ימינו). האו"ם וארגוני סיוע נוספים הקימו מחנות פליטים במדינה ושלחו משלוחי מזון.

במרץ 1993 הגיע הצלם קווין קרטר לאחד ממרכזי חלוקת המזון של האו"ם, באיוד. הוא הבחין בילדה הרעבה זוחלת בקושי על הקרקע. הוריה היו עסוקים באותה עת בקבלת מזון ממרכז הסיוע. בעודה זוחלת, הגיע למקום נשר, שהחל לעקוב אחריה. קרטר המתין כעשרים דקות בתקווה שהנשר יפרוש כנפיים, אך משלא עשה זאת, התקרב באטיות עד למציאת זווית מתאימה מבלי להבריח את הנשר, עד שהגיע למרחק עשרה מטרים מהם. לאחר מכן הבריח קרטר את הנשר, ועזב את המקום

קרטר מכר את התצלום ל"ניו יורק טיימס", והוא התפרסם בגיליון ה-26 במרץ 1993. התצלום זכה לתהודה רבה, ורבים ביקרו את קרטר על שלא סייע לילדה. בעקבות פניות רבות שהגיעו למערכת העיתון, פורסמה ב-30 במרץ הודעת מערכת, ובה נכתב, בין היתר: "קוראים רבים שאלו על גורלה של הילדה. הצלם מדווח כי היא התאוששה מספיק כדי לחזור ללכת לאחר שהבריח את הנשר. לא ידוע האם הגיעה למרכז חלוקת המזון."[1].

אף שבאותה העת ההנחיות לצלמים היו שלא ליצור מגע עם קורבנות הרעב, מחשש להפצת מחלות, קרטר עצמו הביע חרטה על שלא סייע לילדה, וכך כתב ביומנו: "אלוהים, אני מבטיח שלעולם לא אזרוק מזון, לא משנה כמה טעמו יהיה גרוע או כמה מלא אהיה. אני מתפלל שהוא יגן על הילד הקטן הזה, ינחה ויגאל אותו מאומללותו. אני מתפלל שהוא יהיה רגיש יותר כלפי העולם שסביבנו ולא יתעוור מטבענו האנוכי ומהאינטרסים שלנו. אני מקווה שהתמונה הזו תמיד תשמש תזכורת לכמה בני מזל אנו, ושאסור לנו לעולם לקחת דברים כמובן מאליו"

על אף המחלוקת שעוררה התמונה, היא נבחרה לתמונת השנה של המגזין "אמריקן מגזין" וב-1994 זיכתה את קרטר בפרס פוליצר.

ארבעה חודשים לאחר שזכה בפרס, שם קרטר קץ לחייו




שומר על צלם אנוש

האם כדי להשיג תמונת טבע טובה מותר לצלם לעשות הכל? האם זה לגיטימי, לדוגמה, להרוס את מקומות הדגירה של ציפורים כדי לתפוס תמונה מרהיבה שלהן עפות באוויר? דרור גלילי, מצלמי הטבע הוותיקים והמוערכים בישראל, בטוח שלא. עכשיו הוא משיק תערוכה המסכמת 60 שנות קריירה ומותח ביקורת על

המדינה, עלינו האזרחים הפשוטים וגם על הקולגות למקצוע שלא עושים מספיק כדי לשמור על הסביבה

https://www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-5005387,00.html