הנרטיב המרכזי של הזירה

על הלומד להבין שהמציאות היא מורכבת, ועל כן בלתי אפשרי להעביר אותה בשלמותה ובאופן אשר משקף את המציאות. על התלמיד לשאול את עצמו מה נמצא בטקסטים התקשורתיים, ובאותה מידה גם מה נעדר מהם ומדוע? מה עומד מאחורי כל ידיעה חדשותית שמגיעה אלינו וכיצד כל אלה משפיעים על השקפת העולם שלנו? ידע הוא כוח, ועל כן תפקידנו כמורים וכמחנכים להוביל את התלמיד להכרה שהידיעות החדשותיות הזורמות אלינו ללא הרף משפיעות על השקפת העולם שלנו, על גיבוש הערכים והנורמות איתם נלך בהמשך חיינו. במצב כזה יש חשיבות רבה לראיה הביקורתית, ראיה שלא מקבלת כל דבר המופיע בחדשות כאמת לאמיתה, אלא שואלת, חוקרת ובודקת מה עומד מאחוריה, במטרה לגבש תפיסת עולם וראיה ערכית עצמאית.

הגדרה: הערך החדשותי המיוחס לאירוע הוא הקובע אם האירוע יפורסם בתקשורת, וכמה מקום וזמן יוקצו לו. הערך החדשותי של אירוע נקבע על בסיס שישה קריטריונים

חשיבות: במובנים של התייחסות לחיי האדם ולמצבו הקיומי.

רלוונטיות: מידת שייכותו ונגיעתו של האירוע לקהל היעד.

ייחודיות: אירוע חריג, שונה ומפתיע.

אישיות מפורסמת: אירועים העוסקים בחייהם של אנשי ציבור וידוענים.

עניין אנושי: אירוע הטעון ברגשות עזים או הגובל בהתרחשות נס.

1. עדכניות המידע: מידע חדש התורם להבנה של קהל היעד את המציאות ומסייע בקביעת עמדה.

סוכנות ידיעות news agency

סוכנות ידיעות היא ארגון שמספק תוכן חדשותי לאמצעי תקשורת. ישנן סוכנויות ידיעות שתכלית קיומן מסחרית, בעוד אחרות פועלות מטעם ממשלות למטרות הסברה.

סוכנות ידיעות מסחרית בינלאומית מספקת שירות לעיתונים, אתרי אינטרנט וערוצי טלוויזיה ורדיו. היא מעסיקה עיתונאים וצלמים במוקדי חדשות ברחבי העולם, כדי שייצרו כתבות ודיווחים חדשותיים. את התכנים האלה מפיצה הסוכנות למספר רב של אמצעי תקשורת, תמורת תשלום. באופן זה מקבלים אמצעי התקשורת השונים תוכן שהיה עולה להם כסף רב יותר לייצר בעצמם, לו היו צריכים להחזיק שליחים במקומות מרוחקים.

למשל: תצפית (ישראל), סי"צ (צרפת), רויטרס (בריטניה, בינ"ל), AP (ארה"ב).

מושגים חוצי זירות

הערכים המרכזיים של העיתונאי – אובייקטיביות, דיוק ואיזון

חוצה זירה: (1) חבות התקשורת, נורמות מקצועיות – הערכים המקצועיים המרכזיים של העיתונאי; (2) זירת הפרסומות – בהקשר של אקטיביזם ברשתות החברתיות ותפקיד התקשורת בקידום מאבקים חברתיים.

דוגמה

פנייה לעיתונאים ניו-ז'ורנליסטיים ותכניות טלוויזיוניות העוסקות בתיקון עוולות, כגון "אורלי וגיא" בערוץ 10. תפקידה של תקשורת ההמונים בקידום מאבקים חברתיים הוא רב השפעה, הן בהגיעה לקהלים נרחבים במהירות והן בשינוי שהיא מסוגלת לחולל בתפיסת המציאות בקנה מידה חברתי רחב. כוחה זה של תקשורת ההמונים בא לידי ביטוי הן באמצעות הגברת מודעותו של הציבור הרחב והפעלת לחץ ציבורי על מקבלי ההחלטות, והן באמצעות פרסום המאבק ותמיכה רעיונית בארגון העומד מאחוריו, גיוס משאבים, מתנדבים ופעילים, וכן עיצוב התודעה ביחס לתדמיתו של הארגון או ביחס לקבוצת אוכלוסייה מסוימת. לדוגמה, קמפיין הילדים "מחכים לתשובה" נגד הקמת אסדת הגז.

קישור לקמפיין: https://youtu.be/g2pwZhELjPI

קישור לדף הפייסבוק של התכנית "אורלי וגיא": "מחאת הילדים" (פורסם ב-6 במאי 2018).

https://www.facebook.com/177621142281988/videos/1863819873662098/

עובדה ודעה, ניו-ז'ורנליזם

חוצה זירה: קולנוע תיעודי מתקשר למושגים אובייקטיביות וסובייקטיביות.

אובייקטיביות: הצגת הדברים כפי שהם במציאות, באורח עובדתי, בלי להביע דעה, ביקורת או תפיסה שיפוטית, רגשות או מחשבות אישיות.

סובייקטיביות: הצגת הדברים מנקודת מבט אישית, רגשית, השונה מהדברים כהווייתם במציאות.

דוגמה

יוצרי הסרטים הדוקומנטריים שואפים לייצג מציאות מאוזנת, שאינה מתערבת, מחנכת או מכוונת, ולקרב אותה ככל האפשר לאמת הממשית. מבקרי הקולנוע רואים בהצגת המציאות כפי שהיא בנאליות ומייחסים לבמאי אחריות חברתית, שכן ביכולתו להאיר את חוסר הצדק והאי-שוויון החברתי באמצעות הצגתם באופן מסוים בקולנוע: הבמאי אינו שואף להציג את המציאות אלא להשפיע עליה ולשנותה. הקולנוע מסתיר את המכשור והמניפולציות – המצלמות, התאורה והעריכה – ומקנה תחושה של מציאות כפי שהאדם חווה אותה, ולכן הוא בעל השפעה עצומה על תפיסת המציאות. בהשוואה לעיתונאים, החופש האמנותי של יוצרי הקולנוע גדול יותר, והם מחויבים פחות להצגה אובייקטיבית של המציאות.

המלצת צפייה: "תיכון ההזדמנות האחרונה" לצפייה ישירה ביוטיוב. אפשר לדון עם התלמידים על אופן הפקת הסצנות בסרט ועל מידת האובייקטיביות או הסובייקטיביות שלהן.

הבניית מציאות

חוצה זירה: צילום עיתונאי – הצילום יוצר הַבְנָיָה חברתית של המציאות המושתתת על קשר אסוציאטיבי בין הצילום ובין המציאות שהוא מייצג, כשהצופה מזהה את המציאות עם ייצוגה, ועל פיו הסיפור הפרטי הוא סיפורו של "הכלל". לדוגמה, ייצוג פרטים מסוימים בחברה הישראלית כשווה ערך לייצוג החברה הישראלית כולה.

דוגמה

דרכי ההבניה והפרשנות החברתית של "הישראליות" משתקפות באופן טיפוסי בתצלומי חיילים. תצלום מתוך אתר וואלה! 30 במרס 2018. "עימותים בגדר: הפלסטינים מדווחים על שמונה הרוגים בצעדת השיבה".

התצלומים מציגים את החיילים מתכוננים לקראת העימותים. בכלל התצלומים דמותו של החייל מואדרת כ"גיבור", כ"לוחם" וכ"מחסל".

מתוך: https://news.walla.co.il/item/3146693

חוצה זירה (1): עיתונות הספורט ותפקיד התקשורת בהבניית תפקידי מגדר בחברה: הצפייה בטלוויזיה היא פעולה המהווה עבור הצופה מקור להנאה. בצפייה רבת שנים מתרחש בצופה תהליך הדרגתי של הפנמת ערכים ונורמות ולמידה לא-מודעת של התנהגויות חברתיות. הטלוויזיה משמשת עבור הצופה גם "סוכנת חיברות" לענייני התפקידים המגדריים, שכן בכל הז'אנרים הטלוויזיוניים משתקפים יחסי הכוחות בין נשים לגברים המתקיימים במציאות. שיקוף מציאות זה הופך את הטלוויזיה למנגנון התורם להנצחתם של יחסי כוחות אלו ולקיבועם. גם בתחומי הספורט, ייצוגם של שני המגדרים עדיין אינו שוויוני חרף ההתקדמות הדרמטית במעמד האישה בעשורים האחרונים והישגי התנועה הפמיניסטית. בשנים האחרונות ניכרים ניסיונות לשפר את אופן ייצוגן של נשים בספורט, אך הדרך לסיקור תקשורתי שוויוני של נשים בספורט עדיין ארוכה, כפי שמעמדה של האישה בספורט עדיין אינו שוויוני לזה של הגבר. הספורט מתפקד כמראה של החברה מבחינה מגדרית, ומשקף את מעמדה של האישה בחברה, אך עם זאת משמש פלטפורמה למינוף ערכים חברתיים, ומכאן חשיבותו בחתירה לשוויון מגדרי.

דוגמה

קישור לדף הבית של אתר חדשות הספורט "One": http://www.one.co.il

מהתבוננות באתר ניכרת הדרה מוחלטת של נשים מהסיקור. נשים מוצגות באופן מיני, וההתמקדות אינה בכישוריהן הספורטיביים אלא במראה החיצוני שלהן. ההתקדמות האדירה במעמדה של האישה בעשורים האחרונים, ובכלל זה במרכיבים רבים של ספורט הנשים, מתבררת לעתים, כשמביטים לעומקן של עובדות, כאשליה. התקצוב הדל, התגמולים המשניים, המשאבים המוגבלים ובעיקר היחס המזלזל כלפי ספורט נשים – כל אלה מנציחים את שוליותן במרחב הספורטיבי ומעבר לו. בישראל, רק כ-19% מהעוסקים בספורט מקצועי ותחרותי הן נשים, אבל למרות זאת הישגיהן הבין-לאומיים של הנשים בספורט אינם נופלים מאלה של הגברים, וכ-50% מהמדליות הישראליות במשחקים אולימפיים ובאליפויות עולם הן של נשים. חשוב לזכור כי ספורטאית שזוכה במדליה אולימפית הופכת מודל לחיקוי עבור ילדות ונערות מתבגרות. לפיכך, חשוב שהמעטפת סביב ספורטאית אולימפית, קרי החסויות והמימון, החשיפה התקשורתית, הבולטות והמענקים יהיו זהים לאלה של הספורטאים הגברים.

מאמר חשוב בהקשר זה הוא "די באוהד אחד", מתוך אתר "העין השביעית".

קישור: https://www.the7eye.org.il/53203

חוצה זירה (2): קליפים מוזיקליים – היחסים בין המגדרים הם תוצאה של הבניה חברתית, והפרט לומד אותם במהלך חייו בתהליך של חיברות, באמצעות סוכני חיברות כגון הוריו, הצוות החינוכי, קבוצת השווים וכן אמצעי התקשורת, בין השאר דרך ז'אנר הקליפים המוזיקליים. השפעתה של הטלוויזיה גדולה מהשפעתם של סוכני החיברות האחרים, שכן הטלוויזיה מלווה את הפרט לאורך כל חייו, והצפייה בשידוריה היא מרצונו החופשי של הצופה. אלא שהשפעתה היא בתהליך איטי והטמעת מסריה נעשית מתחת לסף התודעה של הצופה. הצופה קולט מהתקשורת כסוכנת חיברות מסרים שמהם הוא מסיק, לדוגמה, איך מצופה ממנו להיראות, כיצד עליו להתנהג בהתאם למגדר שלו, ואילו תכונות יזכו אותו בהערכה חברתית. כל חריגה או סטייה מהנורמות המעצבות נתפסת כהפרה של הסדר החברתי וגוררת לרוב סנקציות חברתיות כגון לעג, דחייה ואפילו חרם.

דוגמה

הקליפ המוזיקלי של נועה קירל "קילר": https://youtu.be/_pGjSmrxZ7s

כתבות ביקורת על הקליפ:

- מתוך וואלה! תרבות: "קליפ של נערה בת 14 נפתח בגניחה".

https://e.walla.co.il/item/2881304

- מתוך מאקו: "שברתי את כל הסטיגמות".

https://goo.gl/PSf9tx

בקטע הזמן 6:58-6:02 דקות

חוצה זירות (2-1): קליפים מוזיקליים ועיתונות ספורט – מתקשר למושג הכחדה סימבולית, כלומר היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת במדיה. אפליה או הכחדה של קבוצה במדיה משמעותה מחיקת קיומה של אותה קבוצה כבעלת זהות ייחודית, הזכאית לשוויון זכויות חברתי.

דוגמאות

ייצוג מצומצם של זמרים מזרחיים בתחנת הרדיו הצבאית גלגלצ:

מתוך: וואלה! תרבות | "רגב לליברמן: 'גלגלצ הפכה לקליקה סגורה. העם רוצה לשמוע טעם מוזיקלי אחר'"

https://e.walla.co.il/item/3045986

מתוך: מאקו | "מירי רגב נגד גלגלצ, סיבוב 1#"

https://www.mako.co.il/music-Magazine/specials/Article-acbe0faa210ce41006.htm

חוצה זירה (3): תכניות מציאוּת – מתקשר למושג רב-תרבותיות,

תפיסה הדוגלת בקיום דיאלוג בין התרבויות המרכיבות את החברה, מתוך כבוד הדדי, סובלנות וקבלת השונה. תפיסה זו אופיינית למדינות מהגרים המורכבות מפסיפס של תרבויות. כל תרבות שומרת על זהותה הייחודית וזוכה לאפשרות לבטא את מנהגיה, שפתה, אמונותיה והמיתוסים שלה, וכך תורמת ליצירת חברה פלורליסטית רבת-פנים. הרב-תרבותיות שומטת את הקרקע מתחת לתפיסת התרבות כהיררכית, שכן על פי הגישה הרב-תרבותית אין תרבות אחת עליונה, וכל התרבויות הן שוות ערך. לפי תפיסה זו, אדם יכול להשתייך לכמה הקשרים תרבותיים ומעגלי זהות בד בבד, ולנוע ביניהם בחופשיות. מאפייניה של הגישה הרב-תרבותית הם ריבוי, עירוב ושוני: ריבוי תרבויות, עירוב בין תרבויות וכיבוד השוני (הטרוגניות) בין תרבות לתרבות. המטרה היא יצירת חברה שוויונית וצודקת יותר. ההשלכות השליליות האפשריות הן ניכור, היעדר מכנה משותף ואף מאבק בין הקבוצות בשלושה מוקדים: משאבים, מעמד והשפעה בחברה.

דוגמה

תכניות הריאליטי מאפשרות ייצוג למגוון קבוצות, גם כאלה המודרות מז'אנרים אחרים, כגון תושבי הפריפריה. כולם מתמודדים בתנאים שווים בתכנית ומקיימים ביניהם דו-שיח, אם כי לאו דווקא מתוך כבוד הדדי וסובלנות. עם זאת, המשתתפים שנבחרים לייצג קבוצות אלו מוצגים באופן סטריאוטיפי שאינו אלא מעצים את השוני.

מסגור

חוצה זירה (1): מסגור נשים בקליפים מוזיקליים –

בקליפים ישראליים יש פחות נשים מגברים, ופחות נשים מבוגרות מגברים מבוגרים. הנשים מוצגות כאובייקט, מושא מבטו של הגבר ותשוקתו, פחות כישות עצמאית בעלת קול ומבט משלה. הייצוג המגדרי הרווח נצמד לסטריאוטיפים הידועים, בכמה רבדים:

- תכנים פוליטיים: ניכר היעדר של תכנים פוליטיים בקליפים של נשים לעומת גברים.

- תפקידים חברתיים: ניכרת לדוגמה הצגת מקצועות ״גבריים״ מול ״נשיים״.

- ביטויי מיניות: בולט שנשים לבושות בבגדים חושפניים הרבה יותר, אם כי בעשור האחרון חל שינוי בייצוג הגברי: "הגבר החדש", הרומנטי, חושף את גופו, ואינו חש מובך מלשיר על כמיהה לאהבה.

חוצה זירה (2): עיתונות הספורט –

ספורטאיות זוכות לסיקור תקשורתי מצומצם יחסית בהיקפו, והסיקור מתמקד בעיקר בענפי ספורט "רכים", שנתפסים כפחות פיזיים ויותר אסתטיים. תקשורת הספורט נוטה להציג סיקור שוביניסטי, המתמקד יותר במראה החיצוני של הספורטאיות מאשר בכישוריהן האתלטיים; הן מתוארות כזקוקות לתמיכה רגשית אף שמדובר באתלטיות בוגרות ועצמאיות; הן מוצגות כחלשות מנטלית, רגשית ופיזית, והסיקור מתמקד בגופה של הספורטאית כאישה, ביופייה, ולעתים אף במידת הנחשקות שלה מנקודת מבט גברית, יותר מאשר בהישגיה הספורטיביים.

דוגמה

מסגור הספורטאית ירדן ג'רבי: העיתונאית מתעניינת בין השאר בתפיסותיה של ג'רבי כאישה, בנטיותיה המיניות ובחיי הזוגיות שלה. שאלות שאינן מקובלות, ואף אינן נשאלות, כשמדובר בספורטאי גבר.

- מתוך מאקו: "ירדן ג'רבי: 'בארץ רואים אותי קודם כל כספורטאית, בחו"ל רואים אותי כאישה'".

https://goo.gl/GiWhMT

בקטע הזמן 9:05-7:00 דקות

טקסט פתוח

חוצה זירה: תכניות סאטירה – מתקשר למושג פוליסמיות, שהיא תכונה של הטקסט המאפשרת לקהלים שונים לפרשו במגוון דרכים ולייחס לו משמעויות מרובות, ואף שונות מאלה שהתכוון אליהן היוצר. הטיעון המרכזי של פיסק הוא שכדי לשמר את הפופולריות שלה, על הטלוויזיה להגיע למגוון רחב של צופים, וכדי שאלה יבחרו בה, עליה להיות טקסט פתוח, המאפשר לתתי-התרבויות השונות להפיק ממנו משמעויות הממלאות את צורכי הזהויות הפרטיות שלהן. כלומר, עליה להיות פוליסמית. אלא שהטקסט הטלוויזיוני אינו פתוח באופן המאפשר להפיק ממנו כל משמעות שהיא, שכן יוצריו שולטים בגבולות אלה. הטקסט הוא שדה מאבק על משמעויות, והוא מכיל אפשרויות לקריאות סותרות.

טקסט פתוח מכוון לקבוצה גדולה של צופים, מאפשר סוגי קריאה רבים ונתון לפרשנויות שונות.

אם תכנית מבקשת להיות פופולרית, עליה לכלול את התפיסות האידיאולוגית של תתי-התרבויות השונות בחברה, שישמשו אותן בקליטה ובפענוח של הטקסט. כך לדוגמה, תכניות המציאות משתמשות במבחר אמצעים המאפשרים פוליסמיות:

- איזון בין רב-קוליות לבין היצמדות לגבולות הקונצנזוס.

- הישענות על סטריאוטיפים ועל סמלים תרבותיים מוסכמים.

- הדהוד תמות תרבותיות מרכזיות ועיגונן בהקשר תרבותי.

- הומור ומגוון מערכות סמיוטיות.

- דגש אישי-רגשי וניתוק מהקשרים מערכתיים ואידיאולוגיים רחבים.

- יצירת מבנים של קונפליקט ומבנה סיפורי המאפשרים הצעת פתרונות נקודתיים.

דוגמאות

שם הסרטון: ראובן והמרכולים בשבת

מיקום: ארץ נהדרת | מאקו

קישור: https://goo.gl/mQUgAK

הסבר: התוכן הסאטירי הוא טקסט פתוח בהיותו נשען על סטריאוטיפים, מדגיש את הקונפליקט ומאפשר התבוננות מכמה נקודות מבט. אסתי וראובן מייצגים את הקונפליקט שבין חילונים לדתיים על רקע חוק המרכולים המאפשר למנוע פתיחת מרכולים בשבת על ידי ביטול חוקי עזר עירוניים עתידיים.