תקשורת היא שפה המבוססת על סמלים וסימנים ומקשרת בין גורמים שונים.

מודלים תהליכיים: אחד משני סוגי המודלים של תקשורת אשר נועדו להעביר בצורה מוחשית את צורות התקשורת השונות. משתייכים למסורת ההשפעות החזקות. מודלים תהליכים מתמקדים בתיאור תהליך החברתי של שיגור מסרים וקליטתם היוצרים השפעה על מחשבתו ו\או על התנהגותו של הנמען. המודל התהליכי בודק האם המסר השפיע על הנמען ואיך. המודלים התהליכים מחולקים לשני סוגים, המודלים הליניאריים (לדוגמא לאסוול) והמודלים המעגליים (לדוגמא מודל דה פלר).

מודלים מעגליים: אחד משני סוגי המודלים התהליכים. מודל המציג את תהליך העברת המסר מהמוען לנמען באופן שבו לנמען יש יכולת להגיב ולהשפיע על המוען ואף להפוך למוען אך הדגש הוא על המוען שמהווה מקור למסר.

מודל ליניארי קווי – מודל לאסוול:

מי אומר מה באיזה ערוץ למי ובאיזו מידה של השפעה. ללא משוב, השפעה חזקה (גישת המזרק התת עורי), ישיר, מהיר, אפקטיבי וללא הפרעות (שנות ה-50). הנמען פסיבי, ספוג, אחיד, הומוגני, מבודד חברתית ומנוכר. ביקורת: המוען הוא כל-יכול, הוא יוזם הפעולה תוך התעלמות מהנמען, מהנסיבות, מההקשרים החברתיים מאישיותו ומהאינטליגנציה שלו. דוגמא: שיעור באוניברסיטה, נאום בכיכר, פרסומות ותעמולה.

מונחים

רעש: שנעשה בו שימוש לראשונה במודל הליניארי של שאנון וויבר, ושוכלל במודל המעגלי של דה פלר. גורם מפריע המונע את העברת המסר כפי שכוון לנמען. אצל שאנון וויבר הרעש הוא גורם טכני (טעות דפוס או בעיה בקליטה), המפריע לנמען לקבל את המסר. אצל דה פלר הרעש הוא גורם משוכלל יותר שחל על כל מרכיבי התהליך.

משוב: הוא מסר שמעביר הנמען למוען באופן מודע באופן עצמאי או פרטי כתוצאה מטקסט שנחשף אליו (דוגמא מכתב למערכת). בניגוד לתגובה למשל שמצופה מאיתנו מהמוען כמו : לקנות את המוצר.

מודל סמיוטי: אחד משני סוגי המודלים של תקשורת. עוסק בתוכן של המסר ופענוחו על ידי הנמען. יש התייחסות לסימני השפעה, אך גם לסימנים חזותיים כמו הבעות פנים ותנוחות גןף. המסר והתוכן חשובים ולא תהליך העברתם. המודל הסמיוטי לא מתייחס לשאלה מה הייתה כוונת המוען, אלא איך הבין אותו הנמען. ניתן לשייך את המודל הסמיוטי למסורת ההשפעות המוגבלות של התקשורת. דוגמא למודל סמיוטי היא המודל של פיסק. הטקסט התקשורתי ופיענוחו ע"י הנמען.

סמיוטיקה: מחקר של מערכת סמלים וסימנים המשמשים לתקשרות. כיצד שפה מייצרת משמעות. : מושג המשתייך למודלים בתקשורת. מונח אשר טבע ג'ון לוק על מנת להבין את ההבנה האנושית בנוגע לסימנים שונים. הסמיוטיקה הינה תורת הסימנים. התחום בוחן את המבנה של הסימן הלשוני והחזותי ואת המשמעות החברתית של הסימן. מחקר שיטתי של מערכות סמלים וסימנים המשמשות לתקשורת בין בני אדם. (סימני שפה, סימנים חזותיים). המיקוד- במסר עצמו ולא בתהליך. דוגמא: מסמן, מסומן.

פוליסמיות (על-פי פיסק): – רב משמעות, פתוח למשמעויות שונות. במודל הסמיוטי ניתן לנמען כוח של פירוש סובייקטיבי לטקסט בהתאם למשתני התרבות, מגדר… נאמר על ידי פיסק בהתאם לביקורתו על ההשפעה החד משמעית במודלים הלינארי, מעגלי. כמו כן מבקר את הגישה של האידיאולוגיה המונחלת על ידי המעמד השליט בתיאוריה הנאו מרקסיסטית. טקסט יכול להיות פתוח או סגור. פתוח: טקסט שניתן לפרש אותו בקלות בצורות שונות. סגור: טקסט שקשה לתת לו מגוון משמעויות.

מושגים חוצי זירות

מושגים חוצי זירות

מרכיבי התקשורת: כלל מרכיבי התקשורת – מוען, נמען, מסר, משוב, רעש, השפעה – ניתנים להדגמה בכל סוגה (ז'אנר) תקשורתית, ולפיכך רלוונטיים כמעט לכל זירה.

המודל הסמיוטי של פיסק: ניתן ליישמו במגוון ז'אנרים, אם כי בזירת הקליפים, בזירת הומור וסאטירה ובזירת הפרסומות קל יותר להראות שטקסט אחד יכול להניב מבחר דרכי הבנה של הנמענים.

דוגמאות:

1. בזירת ההומור והסאטירה – מערכון התפילין של בנט ששודר בתכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". המערכון גרר קשת רחבה של תגובות – פוליטיקאים וצופים דתיים שמיהרו לגנותו בטענה שנחצה קו אדום בבידור וכי "יש דברים שאסור לצחוק עליהם", צופים מסורתיים ואף לא-דתיים שהמערכון גרם להם להכריז ברשתות החברתיות, ובעיקר בפייסבוק, כי בתגובה הם שבים להניח תפילין, ומנגד צופים חילוניים ודתיים שהתפלאו על התגובות הנזעמות או לא הבינו אותן, בטענה שבסך הכול מדובר בהומור.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5262705,00.html

בזירת הפרסומות: הפרסומת ל"קוקומן העוגייה" שנגנזה בלחץ הורים מאמצים. התסריט המקורי מציג דמות מונפשת של חטיף, שפונה לאמו העוגייה ומבקש את עזרתה בעבודת שורשים. הוא מגלה כי הוא מאומץ, ופוצח בשיר: "אומרים שאני אינני אני, אז מי אני בכלל...". בעיני הורים מאמצים הפרסומת נתפסה כפוגענית, והתקבלו תלונות שהפרסומת פוגעת בילדים המאומצים והופכת את נושא האימוץ לבדיחה. בעקבות התלונות שונו פרטים בתסריט. השיר נותר כפי שהוא, אבל במקום הגילוי על האימוץ, התסריט סבב סביב התקבלות של החטיף לתכנית ריאליטי. ברור בדיעבד שהתסריט המקורי הובן בדרך מסוימת בקרב קבוצה בעלת מכנה משותף: הורים לילדים מאומצים. השאלה היא, מדוע הורים מאמצים נפגעו מהפרסומת, ושאר הצופים חוו אותה כמשעשעת ותו לא? למה התכוון המוען?