זירה 10 - קליפים מוסיקאליים

תמצית הזירה

קליפ הוא יצירה קצרה בעלת פסקול מוזיקלי המלווה ברצף של דימויים חזותיים. הצילום והעריכה של הקליפ מושפעים מז'אנרים של פרסומות וסרטים. הקליפ מהווה סוגה תרבותית שבה באים לידי ביטוי רכיבים חזותיים, מוזיקליים ולשוניים. רכיבים אלו נושאים מסרים שעשויים לתמוך זה בזה (וכך לייצר יחידת תוכן מגובשת), לסתור זה את זה או להיות מנותקים זה מזה. המסר המגולם בטקסט בכללותו מורכב מזה המקופל בכל אחד מן הממדים ומהמפגש ביניהם, כמו גם ממיקומו התרבותי (למשל השתייכות לסוגה מוזיקלית מובחנת או תפקידו החברתי של המוען). תוכני הקליפים משקפים את הלך הרוח התרבותי מחד גיסא, ומשפיעים עליו מאידך גיסא.

הקליפים משמשים כאמצעי לקידום המוזיקה של היוצר ותדמיתו לצד קידום מסרים חברתיים ופוליטיים. כיום, בעידן השיתוף הוויראלי ברשתות החברתיות, קיימת חשיבות רבה לקליפים בחברה, במתן במה או בהעלאת המודעות בשיח החברתי והתקשורתי לנושאים כמו ייצוג נשים, מחאה, מיעוטים, גלובליזציה, ויראליות, תוכן שיווקי ועוד.

נראטיב

תכניות מציאות מהוות זירה חברתית מרתקת לחקר ההתנהגות האנושית ולתפקיד אמצעי התקשורת בחברה. תכניות ריאליטי מקדמות ומעודדות מאפיינים חברתיים כגון חומרנות, הישגיות, תחרותיות ויריבות. מאפיינים אלה משרתים את בעלי הכוח והשררה בחברה. תכניות הריאליטי מייצרות מציאות בדיונית ומקסם שווא שלפיו "הכול אפשרי". לכאורה, לכל צופה יש הזדמנות שווה להשתתף בתכנית, ולכל צופה ניתנת הזדמנות להיות פעיל ובעל זכות בחירה במהלך התכנית, אך בפועל מציאות זו אינה פוגשת את המציאות הממשית.

בשיח עם תלמידיו, על המורה להתמקד בשאלות סביב הקשר בין תכניות המציאות ובין המציאות הממשית: איזו מציאות ניבטת בתכניות הריאליטי? האם מציאות זו משקפת את המציאות הממשית?

מושגים מרכזיים

הבניה חברתית: הבניה חברתית היא התהליך שבו מעוצבת המציאות על ידי אינטראקציה של חברים בתרבות או בחברה מסוימת. בבסיס המושג נמצאת ההבנה שמה שנתפס כמציאות מוצקה הוא תולדה של דפוסי התנהגות ואינטראקציות חברתיות. דוגמאות מובנות מאליהן של אובייקטים הנוצרים בהבניה חברתית הן משחק, שפה, תארים אקדמיים, כסף, ועוד. המונח משמש גם לציון מושגים ששאלת היותם מובנים חברתית שנויה במחלוקת, כמו לאום, מעמד, מגדר, דת, ועוד.

דנוטציה: רמה תיאורית. מה שיש בתמונה. דימוי חזותי של האובייקטים המצולמים שכדי להבינו נדרש ידע בסיסי. המשמעות המלונית של המילה. לדוגמה, "עץ". המשמעות המילונית היא גזע, עלים, שורשים וכו', דהיינו, הגדרה בסיסית מילונית של המילה "עץ". זוהי בדרך כלל הגדרה מוסכמת כללית בכל חברה.

קונוטציה: המשמעות הנוספת, הנלווית, שניתן להסיק ממה שרואים או קוראים. האסוציאציה, הפרשנות. הקונוטציה היא ברמה גבוהה יותר של הפרשנות ושל המשמעות. היא תלוית הקשר, תרבות, חברה, גיל, מגדר, וכל מה שקשור לנמען. לדוגמה, המושג "עץ" יעלה לנו בראש אסוציאציה של שורשיות, הצלחה, שגשוג, בית.

מיתוס: המשמעות האידיאולוגית של הסימן, המבוטאת באמצעות הקונוטציה. המיתוס הוא מערך סמוי של כללים, מוסכמות וקודים שבאמצעותם המשמעויות הספציפיות נעשות אוניברסליות. מיתוס הוא ביטוי לערכים תרבותיים מרכזיים המהווים בסיס לתפיסות עולם כוללות.

הכחדה סמלית (סימבולית): היעדר ייצוג או ייצוג מצומצם, מעוות ושלילי של קבוצה מסוימת באמצעי המדיה. הכחדה סימבולית או אפליה בייצוג של קבוצה מסוימת במדיה משמעותה מחיקת קיומה של אותה קבוצה כקבוצה בעלת זהות ייחודית הזכאית לשוויון זכויות חברתי.

מגדר – (ג'נדר – Gender): מונח המציין הבדלים בין נשים לגברים שמקורם בחברה ובתרבות ולא בביולוגיה. מבחינה ביולוגית, המונח מין (sex) מתאר אנשים כזכר או נקבה על פי מאפיינים פיזיולוגיים בסיסיים (כגון כרומוזומים ואנטומיה של איברי מין). המגדר, לעומת זאת, הוא התרגום החברתי של המין, והוא מתייחס לקטגוריות של גבר ואישה ולציפיות החברתיות מהם. הקטגוריות הדומיננטיות במגדר הן הקטגוריות הגבריות והנשיות הנתפסות כהפוכות ומשלימות זו את זו, ומקושרות עם שני סוגי מאפיינים, בהתאמה. קבוצות מאפיינים אלו הן היבטים של תפקידי מגדר (אתר ויקיפדיה).

סוציאליזציה (חִברוּת): חִברוּת הוא התהליך שבאמצעותו לומד היחיד את תפקידיו בחברה. זהו תהליך איטי, ממושך וכמעט בלתי פוסק, שבמהלכו רוכש אדם את הנורמות והערכים המרכזיים של החברה הסובבת אותו. בתהליך זה מתעצב האדם מבחינה נפשית וגופנית דרך ההתנסות במצבים חברתיים, מפתח אופי חברתי ומסוגל לקחת חלק בחיים חברתיים. תהליך החִברוּת מתרחש כאשר הפרט מקיים מגע עם גורמים שונים שמשפיעים על חינוכו והתפתחותו. מקובל למנות מספר סוכני חִברוּת עיקריים: א. הורים ובני משפחה. ב. מסגרות – בית ספר, צבא, מקום עבודה. ג. חברים, ובמיוחד קבוצת השווים. ד. אמצעי התקשורת. אמצעי תקשורת ההמונים (טלוויזיה, רדיו, עיתונות, קולנוע, פרסומות וכו') הם אחד מסוכני חִברוּת רבים בחברה. למעשה, התקשורת היא סוכן החִברוּת הקבוע והיציב מכולם שמלווה את האדם מינקות ועד זקנה.

סטריאוטיפ: מקור המילה סטריאוטיפ בשילוב המילים סטריוס, שפירושו מוצק, וטיפוס, שפירושו חותם. הסטריאוטיפ הוא סוג מיוחד של מושג חברתי. הוא מראה איך קבוצת בני אדם נתפסת בעיני קבוצה אחרת. הכוונה היא לסוגים שונים של קבוצות: עדתיות (רוסים, מרוקאים) מגדריות (נשים, גברים), אמונה (דתיים, חילונים), מראה (בלונדיניות...) וכו'. זוהי הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והחלת מאפיינים אלה על כל החברים באותה קבוצה. ההכללה יכולה להיות חיובית או שלילית.

פוסט-מודרניזם: מונח מקובל בקרב חוקרים והוגים רבים לציון תגובה, ואף דחייה, לתקופה המודרנית ולערכיה – שינוי תפיסת המציאות ברבדים התרבותיים, הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים. פירוש המילה מודרנוס בלטינית הוא "של ההווה", ופוסט פירושו אחרי. כלומר, אחרי ההווה, אחרי החדשנות. הפוסט-מודרניזם שובר את מוסכמות העבר וההווה, והוא המודרני והחדשני (גורביץ', ד' , 1997, פוסט מודרניזם, דביר). באמנות מדובר בשבירת תפיסות המציאות וביצירת מציאות חלופית.

קליפ: יצירה טלוויזיונית (לעיתים קולנועית) קצרה, שיש לה פסקול מוזיקלי (עם או ללא מילים), ונלווה לה רצף דימויים חזותיים. קליפ הוא למעשה ז'אנר בפני עצמו שמשפיע על ז'אנרים אחרים (פרסומות, סרטים וכו') ומושפע מהם. כיום ניתן לראות כיצד משתמשים בשפה הוויזואלית של הקליפ בכל מקום, אפילו בחדשות. קיים גבול דק בין קליפ מוזיקלי לפרסומת טלוויזיה המבוססת על מוזיקה. גם פרומו הוא סוג של קליפ, אשר דוחס תוכן לפרק זמן מינימלי למטרות מסחריות. הפרומו כולל קטעי סצנות, הגדרה של רוח התוכנית שמקדמים, סוג המוזיקה שמלווה את הפרומו, וכן צילום ועריכה מהירים שמתאימים את עצמם לתוכן הפרומו.

מושגים חוצי זירות

מזירת חלון לזירות: תקשורת המונים מסורתית, ניו-מדיה.

השפעתם החברתית של הקליפים והשינוי בתרבות הצפייה: מעבר מצפייה בטלוויזיה לצפייה באתרי אינטרנט.

בשנות ה-80 וה-90 שידרו ערוצי מוזיקה ייעודיים קליפים לאורך כל שעות היום ושימשו במה ענקית לאמנים. ערוץ MTV הכתיב באופן גלובלי את טעם הקהל (מפופ לרוק, מגראנג' לרוק כבד, מחשיפה להיפ-הופ ולראפ). מדיום הרדיו נתפס מיושן בעיני בני הנוער ולא רלוונטי מול היצע הקליפים שהם נחשפו להם בטלוויזיה. בשנות ה-90 החלו לקום ערוצי נישה ייחודיים לסגנונות מוזיקה שונים וערוצים שונים למדינות שונות, ובהם גם מוזיקה מקומית. בעקבות התפתחות רשת האינטרנט ועולם הניו-מדיה הוקם אתר הרשת YOUTUBE, אשר מאז הועלה אליו סרטון ראשון בשנת 2005 צבר מעל 70 מיליון שעות של קליפים וסרטונים שיותר ממיליארד משתמשים צופים בהם (כשליש מכל המשתמשים באינטרנט). זה האתר השני הנצפה בעולם אחרי גוגל. כל אחד יכול לבחור במה לצפות, מתי לצפות, ולהעלות תכנים משלו. ניתן לדרג קליפים ב"לייק" או ב"דיסלייק", וניתנת משמעות תרבותית, חברתית וכלכלית רבה למספר הצפיות ולוויראליות של הקליפ, כלומר לכמות השיתופים שלו ברשתות חברתיות. פרמטרים אלו מאפשרים לבחון באיזו מידה הקליפ אהוב ובאיזה אופן הוא מעורר שיח ותגובות בטוקבקים.

בדרך לליסבון: נטע כובשת את היוטיוב

אירוויזיון 2018 בתאגיד כאן: ככה בדיוק עושים את זה

מזירת הכיתה כזירת תקשורת: מודל ליניארי, מודל תרבותי-סמיוטי, מודל מעגלי.

הקליפים הם סרטונים מוזיקליים קצרים בעלי מסרים ברורים שנועדו לפנות לקהל הצרכנים הרב ביותר. באמצעות זירת הקליפים אפשר לבחון את שלושת המודלים ואת השפעתם בתקשורת ההמונים, משנות הצפייה בטלוויזיה – בתוכניות מוזיקליות ששודרו בזמן שהוגדר בלוח השידורים – ועד היום, כאשר ניתן לצפות על פי חיפוש אישי ובכל זמן נתון בכל קליפ מבוקש, להגיב אליו ואף להיות שותף בו. השיח בכיתה יתמקד בהשפעות חזקות או חלשות על הצופים, בניתוח המשמעויות העולות מהקליפים ובשיח סביבם: האם אנחנו מושפעים מהקליפ (מודל ליניארי)? האם כל אחד מאיתנו מבין את הקליפ בצורה שונה בהתבסס על הזהות שלנו (מודל תרבותי-סמיוטי)? האם יש לנו אפשרות להגיב לקליפ? (מודל מעגלי).

משלחת מנהלים מ- MTVמחפשת בישראל אחר הפורמט הבא

79% מבני נוער בישראל צופים ב-MTV (2002).

וידיאו: הקליפ שאיחד רוקדים בכל העולם

Electronic Artist J.Views Wants You to 'Move' Like You're Not Afraid With New Video

מזירת השפה הדיגיטלית: חִברוּת, אובדן הילדות.

הצרכנים העיקריים של הקליפים הם בני נוער וצעירים. התלמידים יביאו קליפים לצפייה בכיתה, ועל ידי ניתוחם למשמעות דנוטטיבית וקונטטיבית יועלו לדיון הערכים החברתיים שמאפיינים את בני הנוער כיום. מומלץ לדון בכיתה במשמעותם ובתרומתם של קליפים אלו כסוכני חִברוּת, תוך התייחסות למסרים שנתפסים כמבטאים אובדן ילדות – מסרים בוטים מדי או שאינם מתאימים לגיל הצופים.

מזירת ריאליטי: פוליסמיות, רב-תרבותיות, הדרה, ייצוג.

לקליפים יש כוח השפעה רב על הצופה כי הם מוסיפים מימד ויזואלי שמרחיב את משמעות השיר ומוסיף לו מימד רגשי. הפוליסמיות באה לידי ביטוי בקליפים במסרים שבסאב-טקסט הוויזואלי, אשר מוסיפים לפן המילולי. הצופה מוצא את ההקשר שלו לקליפ, ובכך הקליפ מקבל חשיבות נוספת בעיניו. לדוגמה, הקליפ של מדונה "אבא אל תטיף" עורר דיון רב כאשר יצא ב-1986, והוא עדיין רלוונטי גם כיום: האם מערכת היחסים בשיר המילולי ובקליפ מתייחסת רק לבחיר לבה של הנערה או שמא מילות השיר מתכוונות להיותה בהיריון? האם הקליפ מעודד נערות לא לבצע הפלות אך בכך מחזק את האפשרות לקיים יחסי מין בגיל צעיר?

נקודת מבט נוספת בניתוח קליפים היא האופן הייצוגי של קבוצות אתניות כמו נשים ובני נוער או הדרה של קבוצות חברתיות מסוימות. חשוב לעודד צפייה ביקורתית זו מתוך השפעתם הרבה של הקליפים על חִברוּת מתבגרים. המושג רב-תרבותיות מתבטא באופן שבו הקליפ מציג מסרים גלובליים ובשאלה אם הוא מאפשר ייצוג למגוון אתני או מתמקד בתרבות אחת ואף מציג אותה באופן סטריאוטיפי או נלעג. הקליפ של איטליה לאירוויזיון 2018 מציג מסרים של שלום בעלי משמעות גלובלית לצד כתוביות מתחלפות בכעשרים שפות שונות.

מזירת הספורט: הכחדה סימבולית, מגדר (GENDER), מין (SEX).

כחלק מהשיח על חִברוּת וקליפים, מומלץ להציג קליפים ישראליים ולבקש מהתלמידים לנתח אילו קהילות או עדות לא מוצגות בקליפים הישראליים, אף שהן משמעותיות בחברה הישראלית. "קפה שחור חזק" הביאו לשינוי מרענן במתן ביטוי בקולם ובאופן ויזואלי לקהילת האתיופים בישראל.

מרבית הקליפים מציגים ייצוגי מגדר ומין באופן סטריאוטיפי. בעידן metoo# חשוב לעודד ביקורת כלפי מיניות מוקצנת, ייצוגים של התנהגות מינית בוטה והחפצת נשים וגברים בקליפים. עלינו לעורר את התלמידים לחשוב: האם יש צורך בייצוגים ויזואליים אלו? מדוע הם כה רבים? מהי השפעתם על הצופים בכלל ועל הנוער הנחשף לכמות רבה של ייצוגי מגדר ומין אלו בפרט?

מזירת הפרסום: אקטיביזם חברתי, גישה ניאו-מרקסיסטית, מיתוס, סטריאוטיפ.

הקליפ הוא מדיום ויזואלי, וככזה הוא מאפשר ליוצר להעניק רובד נוסף של משמעות לטקסט, בפניית מסר רגשית – אוסף של דימויים המעורר רגשות ומחשבות. דימויים רבים מבוססים על מיתוס תרבותי כדי להעביר מסר שצופים רבים יכולים להבין ואף להזדהות עמו.

כיום רווחת הגישה כי אמנים צריכים להיות פוליטיים ולתת ביצירותיהם ביטוי לעמדותיהם ולביקורת חברתית. במקביל, בגישה הניאו-מרקסיסטית נטען כי מעמד הבורגנות שולט בערוצי המדיה וכי מטרתם היא לאפשר את המשך השליטה על כלל האזרחים. יש כאן מקום לשאול את התלמידים ולברר את עמדותיהם, כיצד סתירה זו מתקיימת. כיצד ערוצי שידור אשר נתונים לשליטת בעלי הון בעלי אג'נדה קפיטליסטית מאפשרים לתת ביטוי לקליפים היוצאים נגד שיטה זו.