אחרי שובה של הממשלה הגולה מלונדון נראה היה בהתחלה שימי הדמוקרטיה של הרפובליקה הראשונה חוזרים לקדמותם והרעיונות ההומאניים של הפילוסופיה של מסריק יוגשמו עתה באמצעות תלמידו דר' בֶנֶש. עד מהרה התברר שהסערה העזה לא עברה באירופה מבלי להותיר אחריה עקבות מהפכניים. כוחות חדשים פעלו מאחורי הקלעים ונדחקו יותר ויותר אל קדמת הבמה.
דר' בנש נשא את המעמסה הכבדה של הנשיאות בתוך אווירה של תככים הרסניים בהיותו כבר אדם חלש, חולה ושבור, עד למותו. זמן קצר לאחר מכן התברר, עקב מותו המסתורי כתוצאה מנפילה מן החלון של שר החוץ האופטימי תמיד, יאן מסריק, שהמשטר הדמוקרטי מצוי בשקיעה בלתי נמנעת.
השמאל הסוציאליסטי הקיצוני היה בעליה והמפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה בתמיכת ברית המועצות עמדה להיהפך למפלגה השלטת במדינה. כל הסימנים העידו שצ'כוסלובקיה יחד עם הונגריה ופולין נועדו להיות אזור השפעה סובייטי. בהתקרב מועד הבחירות הראשונות לבית הנבחרים אחרי המלחמה ניתן היה להסיק מתוך התעמולה החד צדדית, לאיזה כיוון נושבת הרוח.
הקלפי שלנו הייתה ממוקמת בבית היערן לשעבר ליד הכנסייה על הר קַלְבָריה. עבור הבוחרים, שנאלצו לעלות למקום מהרחובות עמוק למטה, הדרך הזאת דמתה לתחנה האחרונה במסע הייסורים של ישו. עבורנו לא היה זה אלא טיול מישורי קצר לשם.
בחדר הכניסה בדקו את התעודות. כל בוחר קיבל מעטפה רשמית פתוחה וגיליון עם מספרים של המפלגות העומדות לבחירה. בהשוואה לבחירות שלפני המלחמה מספר המפלגות המשתתפות בבחירות הצטמק במידה ניכרת. אז השתתפו במערכת הבחירות עד 30 מפלגות ופלגי מפלגות. הפעם היה לבוחרים קל יותר. למעשה רק שלוש מפלגות השתתפו: המפלגה הקומוניסטית הסלובקית, המפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הדמוקרטית שנוצרה מתוך קרעי הרכיבים הלאומניים המפוזרים ברחבי המדינה.
בחדר השני, הגדול יותר, ישבה ועדת הקלפי המורכבת מ-12 בעלי תפקידים במפלגות המשתתפות בבחירות. ישבו בה תשעה גברים ושלוש נשים. בפינה אחת של החדר עמד תא נפרד שהכניסה אליו כוסתה בווילון עשוי שק. מי שרצה לבחור בחירה חשאית יכול היה להכניס את הפתק שלו לתוך המעטפה באותו תא. אחר כך צריך היה לזרוק את המעטפה לתוך הקופסה המיועדת לכך, שעמדה לפני השולחן שמאחוריו ישבו נציגי המפלגות. כך ניתן היה לפקח בקלות על מהלך הבחירות שהיה גלוי לעין כל.
בקלפי שררה חשכה, כי בית היערן עמד בצל בתוככי חורש עצי מחט, קטן אבל צפוף. הואיל ונציגי המפלגות ישבו כשגבם אל החלון, פניהם כמעט לא נראו בחשכה.
לאחר שעברתי את הביקורת הגיע תורי וצעדתי עם הניירות שנטלתי אל התא המכוסה בשק. כאן שמעתי קול מהדהד שהיה מוכר לי, ואחד מעסקני הבחירות אמר:
"כאן רואים שהבורגנים המושבעים מסוגלים לבחור רק בבחירות סודיות!" אז הפנה הפרופסור הגה, עסקן "המפלגה הקומוניסטית הסלובקית", את ראשו אלי ושאל אותי בנימה אירונית:
"או שמא תעדיף, חבר יקר, לתת את קולך בגלוי למען הפרולטריון העובד?"
חזרתי אל השולחן והשבתי לשאלה הזאת בשקט אבל בהחלטיות:
"הבחירות הן חשאיות וזכותו של כל אזרח לעמוד על כך שחשאיות הבחירות תישמר. חשאיוּת אין פירוש "סודיוּת" ואני מוכן בהחלט להצביע הצבעה גלויה."
באמרי זאת הכנסתי פתק בחירות אחד לתוך המעטפה, זרקתי אותה לתוך הקופסה ואת שאר הפתקים לסל הניירות הקרוב. כולם ראו כיצד הכנסתי את הפתק לתוך המעטפה וזרקתי אותה לתוך הקופסה, אך איש לא היה יכול לראות איזה פתק זה היה. אפילו לא הגה המשחר לטרף...
בצאתי חשבתי על הדרך בה התקדם האזרח האוסטרי הגה לדרגת קומיסר הבחירות של "המפלגה הקומוניסטית הסלובקית". אי אפשר היה לטעות בסמל הפטיש והמגל בלולאת המקטורן של הפרופסור. הגעתי למסקנה ש"האזרחות האוסטרית" לא הייתה אלא מסווה חולף. והתפנית השניה הייתה מובנת מאליה בהתחשב ברוח המזרחית השלטת.
קדימה »