אני אוסף זכרונות

יהודה הוגו קולר (קאופמן) נולד ב-4 ליולי 1904 בפרסבורג* (פוז'ון, ברטיסלבה). העיר הרב-לשונית על גדות הדנובה, בעלת היסטוריה רבת התהפוכות, השפיעה השפעה ניכרת על עיצוב חייו. בגיל 16 כבר החל לעסוק בכתיבה עיתונאית וכתב כתבות ומאמרים, בעיקר בנושאי שחייה, ספורט חורף ובולאות. ב-1929 החל להוציא לאור ירחון עצמאי משלו, חיבר קטלוגים, מונוגרפיות וכו'. רבות מעבודותיו תורגמו לכמה שפות ופורסמו בעיתונות המקצועית בארצות רבות. כוחו, המוכר על ידי כולם, התבטא ביכולתו לתאר נושאים מקצועיים יבשים באופן מרתק ומבדר. ב-1931 נשא לאשה את אלופת השחייה הלנה דופלר שילדה לו ארבע בנות (זה לא צחוק!). לאחר ששרד בקושי את רדיפות הנאצים כיהודי קאופמן, ונרדף כ'גרמני' בגלל שמו הגרמני אחרי המלחמה, הוא שינה את שמו. משנת 1949 הוא חי עם משפחתו בישראל.

בספר זה מבטא המחבר את השקפתו שאין לראות בבולים רק פתקים צבעוניים מודפסים, אלא ראוי להתייחס אליהם כאל ראי לאירועי התקופה בכל מצבי החיים. רבים מסיפורי הנעורים שלו הם בעלי אופי אוטוביוגרפי, חוויות מלחמה וספורט, אהבה וארוטיקה, אירועי היום, כמו גם תיאורי מולדת ונופים, שנוצרו לעתים בעקבות התבוננות ביצירות האמנות הגרפית הקטנות הללו שהאדם מן השורה מכנה פשוט בשם בולי דואר. הספר הזה מביא אותנו להתבונן באוסף בולים בעיניים אחרות ולראות בו הרבה יותר: עולם שלם, צבעוני, מעניין, מאלף וראוי להסתכלות.

אבא כתב את הספר בשנת 1966, במתכונת "קטלוג בולי ישראל" השנתי שהיה מוציא לאור.
לא קראתי אותו אז כי סברתי שמדובר בענייני בולאות, וגם כיוון שהגרמנית שלי היתה כבר שחוקה ונשכחת מאז ילדותי.

רק בשנת 2008, כאשר סיימתי את כתיבת הביוגרפיה המשפחתית מימי השואה (שעומדת לצאת לאור ביד-ושם), החלטתי לדפדף בספרו של אבא, בתקווה להֵעזר בו, אולי. להפתעתי הרבה מצאתי בספר הקטן (11 x 16 ס"מ, 125 עמודים) אוצר בלום של זיכרונות מנעוריו, ימי השואה, חוויות בארץ ובחו"ל. הופתעתי גם מהדמיון הרב בין כתיבתו לזו שלי, וזאת למרות שהוא כתב בגרמנית ואני כותבת בעברית.

מסרתי את הספרון לתרגום, קודם רק את הקטעים שנראו לי רלוונטיים לביוגרפיה, ואחר כך לא יכולתי לעמוד בפיתוי ויזמתי תרגומם של יתר הקטעים, אצל מתרגמת אחרת. לבסוף עמלתי קשות וארוכות באיחוי שני החלקים, בדיקות חוזרות, עריכה כללית ושינויים בתרגום, היכן שמצאתי לנכון.

אני מקדישה את הספר בגִרסתו העברית לזכרו של אבא - וכן לאמא, שעליה כתוב יותר בספר זיכרונותי שלי. כמה מאד חבל שהם לא זכו לראות את פרי עמלי, שנעשה באהבה אין קץ ובעצב, על חייהם הקשים במלחמה במולדת הקודמת, צ'כוסלובקיה, ובשנים הראשונות בארץ, מולדתנו החדשה - ישנה.

במקור הגרמני מופיעים בולי דואר המזכירים לאבא את הסיפור שהוא מספר בהקשר שלהם. אני צירפתי במקומם תמונות מהאלבום המשפחתי.

חוה קולר, רחובות 2009

ברטיסלבה צילום: חוה קולר