כלוא בהיסטוריה | מרטין ויסוק 

התערוכה "כלוא בהיסטוריה" של האמן הצעיר מרטין ויסוק, המוצגת בימים אלה ב"מעבדה"  באוצרות של שרון תובל, מציעה חוויה אמנותית אחרת  .

התערוכה כוללת מיצב פיסולי תלוי מקום, שמשלב בין אמנות היסטורית לחקר זהות אמנותית בעידן המודרני. ויסוק עוסק בפסל האייקוני "לאוקון ובניו" ומשתמש במבנה אדריכלי עשוי בטון כדי לבחון את הקונפליקט הפנימי שמאפיין את המציאות העכשווית של אמן צעיר מול העולם.

הפסל "לאוקון ובניו", אחד מהפסלים המפורסמים ביותר מהתקופה ההלניסטית, מתאר את כהן העיר טרויה ובניו נאבקים עם נחשים שנשלחו על ידי האלים כעונש. ויסוק משתמש ביצירה זו כהשראה לבחינת התחושות הקיומיות והאמנותיות שלו. באמצעות התחקות אחר דימוי הפסל המקורי ושילובו במבנה בטון, הוא מעלה שאלות על הקונפליקט הפנימי שלו מול עולם האמנות הישראלי, שנראה לעיתים כזירה תובענית ולא מקבלת.

ויסוק בוחן את התחושות הללו תוך שהוא מתמודד עם ההבדל בין הרצון להצליח ולהיות מוכר בקהילת האמנות הישראלית לבין השאיפה לשמור על קולו האישי והיצירתי. הוא שואף להביא לידי ביטוי את האמת הפנימית שלו, אך מוצא את עצמו נמשך בין הציפיות החברתיות והמקצועיות לבין האתגרים האישיים שבהם הוא נתקל.

האוצר שרון תובל : 

המיתוגלגיה על סיפור הלאוקון היה משרת האל הראשי של טרויה, שבאמונה ואינטואיציה חדה הבין שהסוס היווני מהווה סכנה לעמו. "היזהרו מיוונים הנושאים מתנות", הכריז הגיבור. כמו בכל מיתולוגיה יוונית בה אירוע מכונן מפיל את כל העלילה, לאוקון ירה חץ הישר אל הסוס היווני, מה שהכעיס את האלים שצידדו ביוונים. אלה שלחו שני נחשי ענק להרוג את לאוקון ובני לווייתו הצעירים והתמימים[1]. מחד המיצב משקף עבודה עמלנית, מדויקת עד כאב, סגירות מבעד לאפרוריות החומר, וסמליות נוצרית, שאיננה נראית רבות בנוף האמנות הישראלי. מאידך הוא פנינה פיסולית תפיסתית וחכמה, השואפת להאיר זרקור על היבטים פוליטיים וחברתיים אודות עולם האמנות. המיצב "כלוא בהיסטוריה" מציב שני סמלים זה אל מול זה: הנחש והגיבור. הנחש מסמל בסיפורו של לאוקון את המוות, הכאב, הבגידה והאכזבה, ומרמז תפיסתית על עולם האמנות. כפי שתעתע במוחה של חווה, הנחש מטפטף אצל היוצר הפרעות מחשבתיות ומפריע בשטף היצירה, כאשר מעלה תהיות באשר למושגים של התקבלות, נראות, אסתטיקה והשוואה אל יצירות אחרות וכו'. כל הרעשי הנחש מפריעים לשטף היצירה הטהור. ידוע כיום ממחקרים נירולוגיים, כי כל מהלך יצירתי באשר הוא, מונע מסקרנות ודמיון ומתגבש באמצעות חיבור של תבניות זיכרון, רגשות ואמונות שנאגרו במוח האנושי. כלומר לרוב איננו יוצרים דבר חדש. 

כמו ויסוק, גם אמנים מהעבר חקרו את נושא הניכור וחוסר ההתקבלות דרך יצירות שהביעו זרות, בידוד וכאב אישי. דמויות מופת כמו אדוארד מונק, פרנסיס בייקון, יוזף בויס ומרסל דושאן, חקרו נושאים אלו בדרכים יצירתיות וייחודיות. יצירותיהם מבטאות את הקונפליקטים הפנימיים והחוויות האישיות, ומספקות תובנות עמוקות על מצב האמן  תחושות הניכור והבדידות שנגרמות בעידן המודרני.

אמנים מהעבר יצרו מתוך  נושא הניכור

אדוארד מונק (Edvard Munch)

יצירות בולטות: "הצעקה" (The Scream), "המדוזה" (The Madonna).

תחושת ניכור: מונק יצר יצירות שמביעות פחד, חרדה וניכור קיומי. הוא הציג דמויות מבודדות הסובלות מסבל פנימי חמור, והבע את תחושות הניכור והבדידות שנגרמות כתוצאה מהקיום האנושי.

פרנסיס בייקון (Francis Bacon)

יצירות בולטות: "השלושיות" (Three Studies for Figures at the Base of a Crucifixion), "דיוקן של פפה" (Portrait of Pope).

תחושת ניכור: בייקון הציג את האבסורד והכאב הקיומי דרך דיוקנאות מעוותות וגרוטסקיות. עבודותיו משקפות את הניכור הפנימי של האדם ואת תחושת הזרים בקיום האנושי בעידן המודרני.

יוזף בויס (Joseph Beuys)

יצירות בולטות: "קשה לספר למישהו" (I Like America and America Likes Me), "המפגש של האמן עם החיות" (The Pack).

ביצירה של ויסוק, הנחש מייצג אכזבה וכישלון – אלמנטים שמלווים את האמן בתהליך היצירה, בעוד דמותו של לאוקון מסמלת גבורה ואכזבה מהשחיתות הפוליטית, וכך משקפת את מאבקו של ויסוק לחשוף את האמת המוסרית הפנימית שלו ודעתו על העולם. המיצב המינימליסטי, העשוי בדייקנות רבה ובחומריות אפרורית, יוצר תחושת ניכור ומדגיש את השימוש בסמלים נוצריים מימי הביניים והרנסנס, הנדירים בנוף האמנות הישראלי העכשווי. ויסוק שומר על גישה מינימליסטית המשלבת אמירה סוציו-פוליטית נגד רדיפת הבצע והשחיתות הנגועים בעולמנו. 

ויסוק, אמן ישראלי ממוצא ארגנטינאי ובוגר בצלאל בהצטיינות יתרה (2021), הצליח למשוך תשומת לב כבר בתחילת דרכו עם תערוכות יחיד כמו "השלוחה האפורה" (2022) ו"תערוכה עתידית" (2023). יצירותיו משלבות בין מבנים אדריכליים לדימויים נוצריים והיסטוריים, ומציגות את המאבק האישי שלו כאמן צעיר במרחב אמנותי תובעני.

הוא שומר על גישה אמנותית ייחודית, המתמקדת בקשר בין מונומנטים לפיסול, ובוחנת את תפקידו של הפסל לאורך ההיסטוריה. תהליך היצירה שלו מתחיל באופן אינטואיטיבי, מתוך מקום שבו אין ודאות לאן יוביל המסע היצירתי. הרקע התרבותי שלו, המושרש בארכיטקטורה ובאמנות הנוצרית של ארגנטינה, משפיע רבות על עבודותיו, והן מציעות חוויה ויזואלית שמזמינה את הצופה לבחון את הקשר בין העבר להווה, בין האישי לציבורי.

בתקופה האחרונה נולד לו ילד ראשון, מה שמחדד את האתגר המרכזי שעומד בפניו כיום – מציאת זמן ליצירה בסטודיו. למרות כל הקשיים, ויסוק ממשיך ליצור מתוך תחושת שליחות אמנותית עמוקה, ומאמין בפוטנציאל של האמנות להשפיע על החברה.

ככל שהקריירה שלו מתפתחת, ויסוק ממשיך לחקור ולהתנסות, תוך שאיפה ליצור אמנות ביקורתית ולעורר מחשבה. יצירותיו לא רק מאתגרות את המבקרים אלא גם כנראה עשויות לעורר שיח וליצור שינוי. התערוכה "כלוא בהיסטוריה" מהווה עדות לכוחו האמנותי ולמחויבותו להוציא את האמת האישית שלו לאור, גם כאשר הוא מתמודד עם אתגרים אישיים ותהליכי אמנות שמסקרן לראות לאן יובילו אותו.