איוון שוובל-Ivan Schwebel

קורות חייו

שוובל נולד בשנת 1932 במורגנטאון, וירג'יניה המערבית שבארצות הברית.

החל לצייר במהלך שירותו בצבא האמריקאי. בקיוטו נוצר קשר עם קימורה קיואן, אמן זן, שהיה למעין אב רוחני לשוובל. הוא למד ציור אצל האמן פיליפ גסטון (אנ'), למד בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת ניו יורק וצייר בלילות.

ב-1962 הסתובב כשנה באירופה לאחר ש נסע ליוון למצוא את בנו האבוד מאשה אך לא הצליח למצוא אותו הוא הכיר עיתונאית ישראלית שהמליצה לו לבוא לישראל. בשנת 1963 עלה לישראל והתגורר בשכונת עין כרם שבירושלים,

שם חי עד מותו. היו תקופות שחילק את השנה בין עין כרם לניו יורק. שוובל נולדו לו 2 ילדים. הוא נפטר במוות  פתאומי ב-2011.

שוובל ניהל כל חייו יומן אישי המתייחס גם ליצירתו. עבור שוובל הציור היה צורך הישרדותי. חברו הטוב היה  אורי ליפשיץ, והוא נפטר זמן קצר אחריו.

על יצירתו :

לשוובל היה סגנון ציור ייחודי המורכב משני אלמנטים שונים - רישום ריאליסטי עם פרספקטיבה ברורה ושליטה וירטואוזית בקו, בעפרון ובפחם, יחד עם עבודה אקספרסיבית במכחול בכתמי צבע חפשיים ואינטואיטיביים. הוא צייר את נופי ירושלים, עין כרם והרי יהודה כל חייו. בחלק מהסדרות שלו ירושלים משמשת כרקע לנושאים מהתנ"ך, השואה ואחרים. עירוב של מקומות ותקופות שאינם קשורים גאוגרפית או כרונולוגית מאפיין את ציוריו.

שוובל יצר בסדרות. והוא החל להתפרסם בשנות השבעים.

בתחילת שנות השמונים הוא יצר את סדרת ציורים על "ספר שמואל" - אשר עסקה בסימבולים תנ"כיים מרחובות ירושלים, בעקבות מלחמת לבנון. בסדרה זו מופיע המלך דוד בחלק גדול מהציורים. את דוד צייר שוובל לעיתים בדמותו עצמו, וכלל גם בני משפחה אחרים כדמויות - ארטמיס בנו משמש כאוריה, אביבה אשתו כתמר, בת שבע, או מיכל. בכל הציורים הסיפור התנ"כי מופיע על רקע ירושלים המודרנית, והדמויות לבושות כמו היום, לעיתים אפילו בבגדים האפיניים למשחק הבייסבול.

בשנת 1990 הוזמן שוובל להכין סדרת ציורים על גירוש ספרד לציון 500 שנה לגירוש. ההזמנה בוטלה, אך שוובל כבר שקע עמוק בציורי הסדרה, שנקראה בשם "The Inescapable מגירוש ספרד עד הפתרון הסופי". סדרה זו משלבת תכנים שבין גירוש ספרד, לשואה היהודית, בין גטו ורשה לירושלים ולניו יורק, בין ציורי רכבות ושער אושוויץ-בירקנאו לדמויות מהתנ"ך, כמו גם דמותו שלו. בסופו של דבר התערוכה התקיימה במוזיאון בר דוד בקיבוץ ברעם. בציורים מופיעות דמויות היסטוריות כמו דון יצחק אברבנאל, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה, האינקוויזיטור טורקמדה מאירועי גירוש ספרד, יחד עם ציטוטים מציורים של האמנים הספרדים הגדולים - אל-גרקו, ולסקז וגויה. מהשואה מראה שוובל את דמותו של רומקובסקי, מנהיג היהודים בגטו לודז', המשמש כמתווך ומקביל לאברבנאל קודמו. עבור שוובל אלה אירועים מקבילים בעלי משמעויות דומות. בתערוכה הובא נאומו של רומקובסקי ("תנו לי את הילדים והחולים"), מכתבים ותעודות אחרות. שוובל עצמו לא היה מודע כלל לשואת היהודים בזמן שנעשתה. הוא חי כילד בניו יורק ועניין אותו לשחק בייסבול. במחקריו לקראת התערוכה על גירוש ספרד מצא לנכון לחבר בין 2 אירועים אלה. הוא קורא לשואה "הדבר האמִתי".

על מנת לעסוק בנושאים של גירוש ספרד והשואה חקר שוובל מסמכים, תעודות, ספרים, סרטים, וכל מה שיכול היה להגיע אליו. אף על פי שלא היה לשוובל או למשפחתו, עד כמה שידע, שום קשר לשואה ולא ידע על כך דבר בצעירותו, בסופו של דבר הנושאים הללו חדרו לנפשו ולמחשבתו. את מה שהרגיש, למד וידע שילב באופן אינטואיטיבי ואסוציאטיבי בציוריו.

בשנותיו האחרונות עבד בעיקר על דיוקנאות עצמיים ועל ציורי טבע של אזור נחל שורק, שם נהג לטייל עם כלבו באורח קבוע. בציוריו שילב שוובל ריאליזם ודמיון. ברבים מאוד מהם מופיעים נופים אורבניים קונקרטיים של ירושלים, תל אביב וניו יורק שבהם משוטטות דמויות תנ"כיות, הוליוודיות ואחרות ובהן האמן עצמו. רבים מציוריו הם דיוקנאות עצמיים, כאשר לעיתים מופיעים בהם בני משפחתו וחבריו, בהם בולט האמן אורי ליפשיץ.

שוובל לא היה במרכזה של הסצנה האמנותית בישראל בחייו ולא זכה לפרסום רב. הנושאים הסיפוריים והתנ"כיים בהם עסק, יחד עם הסגנון המשלב בין הריאליסטי והדמיוני, עם כתמי הצבע האקספרסיביים והביטוי הרגשי העז, השאירו אותו לרוב בשוליים. אך הוא עצמו גם לא ניסה להשתלב בסצנה המקומית, אלא דבק בדרכו שלו ובתכנים שעניינו אותו. למרות זאת היו לו תערוכות במוזיאונים החשובים בארץ.