זאב לבינגר - חמלה בין שמיים לארץ

הקשר בין הדת לאהבה לחיות הוא נושא עשיר ומורכב, המהווה גשר בין רוחניות, מוסר ויחסים עם הסביבה. רבות מהדתות מדגישות עקרונות של מוסריות וחמלה החלים גם על בעלי חיים. אהבה לחיות נובעת מהבנה של ערך החיים והצורך להגן עליהם. עקרונות כמו אהימסה בהינדואיזם והחוק של צער בעלי חיים ביהדות מדגישים את החשיבות שבחמלה כלפי כל יצור.

ביהדות יש עקרונות ברורים של חמלה וחסד כלפי בעלי חיים. אחד מהעקרונות המרכזיים הוא "צער בעלי חיים", שמופיע במקרא ובמשנה. החוק אוסר על גרימת סבל לבעלי חיים ומחייב את בעליהם לדאוג לרווחתם.   

 ישנם גם סיפורים ותובנות בתורה ובתלמוד שמדברים על הקשר בין האדם לבעלי חיים, מה שמחזק את המסר של אהבה וחמלה כלפיהם. למשל, הגמרא מספרת על הצורך לדאוג לחיות, אפילו בזמן המלחמה.

 בסך הכל, היהדות מקדמת תפיסה של אחריות וחמלה כלפי כל מה שחי.

 בבודהיזם מושם דגש על חמלה כלפי בעלי חיים. העיקרון של אהימסה, האוסר על פגיעה בכל יצור חי, מהווה עקרון מרכזי. הבודהיזם רואה בכל החיים ערך, ומעודד את מאמיניו לפתח חיבור עמוק עם הטבע והחיות. התודעה המודעות של כל יצור, על פי הבודהיזם, מדגישה את הצורך לכבד את החיים ולפעול בחמלה.

 באיסלאם, ישנה הדגשה רבה על החובה לכבד ולהגן על בעלי חיים. הקוראן והחדית'ים מדברים על אהבה לחיות, ומדגישים שהן נבראות על ידי אללה ושיש להן ערך עצמי. ישנה מצווה להעניק להן טיפול ראוי ולמנוע מהן סבל, וחשוב להבין שהאדם הוא נציג של אללה על פני האדמה, מה שמחייב אותנו לפעול באחריות כלפי כל יצור חי.

בנצרות, ישנה תפיסה שלכל היצורים החיים יש מקום בתוכנית האלוהית. התורה הנוצרית מדברת על בריאת העולם וכיצד אלוהים ראה את כל מה שנברא, כולל בעלי חיים, והעריך את יצירתו. ישנה חשיבות רבה ליחסים של אהבה וחמלה כלפי בעלי חיים, כפי שמתחייב מהציווי לאהוב את בריותיו. דמויות כמו ישו הדגישו את החובה לדאוג לכל היצורים החיים, והמאמינים נקראים לפעול באחווה ובחסד כלפי בעלי החיים.

באמצעות הקשרים הללו בין הדתות לאהבה לחיות, ניתן לראות כיצד הרוחניות והאמונה עיצבו את מערכת היחסים שלנו עם הטבע ועם בעלי החיים.

ישנם מאמצים להעלות מודעות בנוגע לאכזריות שמופיעה בחברה המערבית אך לעיתים יש קושי להתמודד עם נושאים אלו באופן גלוי, בייחוד כאשר מדובר בקבוצות שזוכות להגנה חברתית.