הסטודיו , הבדידות, והאמן

הסטודיו  והתבודדות של אמן ממלא תפקיד חשוב בהתפתחות העצמאות, הזהות והיצירתיות של האדם היוצר. רגעי התבוננות עצמית ושקט מאפשרים לקול הפנימי החכם להופיע ולהנחות את תהליך היצירה. הבדידות חיונית לקידום העצמיות והייחודיות האישית של האמן, ומאפשרת לקול הפנימי להתפתח ולבטא את עצמו בצורה מיטבית.

במובנים רבים, הבדידות מהווה מבחן קבלה לעולם היצירה כדרך חיים. כאשר אמן נשאב לעולם היצירה, הוא רואה את העולם מנקודת מבט שונה ועמוקה יותר. הוא לומד להכיר את השקט הפנימי שמאפשר להתפתח ולהתבטא בדרכים ייחודיות ומרגשות. זו הדרך להתמודד עם כישלונות, להתחבא מרעיונות שלא צלחו, וליצור ולהרוס עד שיוצא משהו מוגמר, מרגש, מופלא וחדש.

האמנים רגילים להיות לבד בסטודיו. הם מתנתקים מהרחוב, מהבית ומהמשפחה, ומתרגלים לאמביציה למלא את הזמן הריק שמחכה להם תמיד. יותר מכל, הם רגילים ללכת לשם בכל יום עם תחושה של תקווה לגלות משהו חדש ומפתיע, או להתענג על תנועה מוכרת שתיערם למשהו. הם עובדים קשה במינימום תנועה ולבהות הרבה.

האמן נתון בקפסולת של זמן של ניתוק וריכוז בתוך תהליך היצירה, ויש תקופות של תקיעות. ועדיין, עבור אמנים, היומיומי דורש את ההתבודדות ואת הניסיונות לחמוק מהמולת החיים כדי ליצור שגרת-לבד כלשהי.

מצב הזרימה

מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, פסיכולוג אמריקאי ממוצא הונגרי ופרופסור לפסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת קלרמונט, ידוע בזכות מחקריו על אושר, יצירתיות ומצב ה"זרימה" (Flow). מצב הזרימה מתאר חוויה שבה אנשים שקועים כל כך בפעילות עד שלשום דבר אחר אין חשיבות בעיניהם. צ'יקסנטמיהאיי טען שזרימה דומה להרגשה של להיות במקום אחר או במעין ריחוף. זהו מצב של הנעה פנימית, שבו האדם שקוע במעשיו, תחושה המוכרת לכל אדם ומאופיינת על ידי קליטה, מחויבות, מלאות וכישרון. במצב זה מתבטלים צרכים זמניים של זמן, מזון או אגו.

כדי להגיע למצב זה, צריכה להיות התאמה בין רמת האתגר לרמת הכישרון. אם המשימה קלה מדי או קשה מדי, לא תתרחש זרימה. אם המשימה לא מאתגרת ודורשת כישרון מועט, תיווצר אדישות. שליטה בחוויה הפנימית מאפשרת לקבוע את איכות החיים ומהווה מאפיין של אושר.

הרגישות של האמן

איליין ארון, פסיכולוגית וחוקרת, מגדירה בספרה "The Highly Sensitive Person: How to Thrive When the World Overwhelms You" תכונת אישיות שמשפיעה על אחד מכל חמישה אנשים. על פי הגדרתה, לאדם הרגיש ביותר (HSP) יש מערכת עצבים רגישה, הוא מודע לדקויות בסביבתו ומוצף בקלות רבה יותר בסביבה מאוד מעוררת.

מבנה האישיות של אמן מחייב רגישות גבוהה יותר מיתר האוכלוסייה. אמנים נוטים להיות מודעים וקשובים יותר לסביבה החיצונית והפנימית שלהם, וחווים את העולם בעוצמות רגשיות ותחושתיות גבוהות יותר. תרגום הסביבה והחיים לאמנות מחייב איבוד רגשות בעוצמה גבוהה ויכולת עמוקה להתמיע רגשות ולעצב אותם לכדי אובייקט יצירתי. רגישות זו מאפשרת לאמנים לתרגם חוויות חושיות לכדי יצירה אמנותית. הם נוטים להיות אינטואיטיביים יותר, מסתמכים על תחושות בטן והבנה פנימית כדי להנחות את יצירתם. רגישות זו מאפשרת להם לראות ולחוות את העולם במבט מעמיק ומפורט יותר. הם עשויים להיות פגיעים יותר ללחצים ולעומסים רגשיים. הם זקוקים לזמן לבד ולמקומות שלווים כדי לשמור על איזון רגשי ונפשי. רגישות זו יכולה להיות כוח מניע ליצירתיות ולביטוי עצמי עמוק.

הסטודיו כמקום של התבודדות ויצירה

הסטודיו הוא המקום שבו האמן חי את הדמויות והאובייקטים, ובעימות מתמיד עם היצירה. זהו תהליך בודד וסיזיפי, לפעמים מתגמל ולפעמים מייאש. אמנים עוסקים בסטודיו בשינוי דברים, חומרים ורעיונות, פיתוח סגנון אישי: חקירה עצמית להתמקדות בנושאים ובשיטות המועדפים. הם מפתחים יכולת לביקורת עצמית ולניתוח העבודה. היצירה האמנותית הטובה ביותר קשורה בפיתוח "טכניקה" אישית, שהיא בעצם הרגלי עבודה שהופכים לטביעת יד ול-DNA של היצירה.

האמנים זקוקים לחללי עבודה וגם לחללי תצוגה כדי לקיים ולפתח את יצירתם ולהציג את יצירותיהם באופן קבוע. החיסרון הוא העלויות הגבוהות, שמייצרות אתגר משמעותי, במיוחד עבור אמנים שאין להם תמיכה כלכלית מספקת.

היצירה האמנותית דורשת ריכוז, שמאפשר לאמן להתנתק מהפרעות חיצוניות ולצלול לתוך העולם הפנימי שלו. ההתמקדות בפרטים הקטנים ובתהליך היצירה יכולה להביא לתחושת סיפוק שכל אדם היה רוצה לחוות בחייו מעצם היותו אדם. מה שמוביל להגברת המודעות העצמית ולפיתוח אישי ייחודי מול העולם.היצירה האמנותית היא כמדיטציה, המאפשרת לאמן להתחבר לעצמו ולרגע הנוכחי. מה שמוביל למיקוד בסביבה משתנה ללא הרף. הזרימה, כפי שתיאר מיהאי צ'יקסנטמיהאיי, מתממשת כאשר האמן שוקע לחלוטין בתהליך היצירה. תחושת הזרימה יכולה להיות מדויקת כמו תחושת מדיטציה, שבה כל דאגה חיצונית מתפוגגת והאדם מרוכז בפעולה בלבד.

לצד ההתבודדות של האמן בסטודיו, קיים הצורך בתגובה ליצירה המוגמרת.

בעידן הנוכחי, הרשתות החברתיות מציעות אמצעים מהירים ונוחים ליצור קשר עם קהל רחב ולהביא לתשומת לב את עבודות האמנות. אך האם המסכים והכפתורים של הרשתות החברתיות מספיקים כדי לבנות שיח עמוק ומעמיק סביב היצירה? המגע האנושי והקשר האישי ממשיכים להיות בעלי ערך רב, והם אלו שיכולים לספק לאמן את ההיזון החוזר האמיתי ואת תחושת החיבור שאי אפשר למצוא באינטרנט.

ליצירת קשר אישי עם קהל אוהב אמנות יש צורך ביוזמה ויצירתיות. להוות גשר בין האמן לקהל ולטפח שיח אישי ועמוק סביב היצירת האמן, וזה דרך הרצאות, שיחות אמן  סדנאותבאמצעות פורמטים אינטימיים שמאפשרים לאמן להציג את עבודותיו בצורה מעמיקה ולשתף את הקהל בתהליך היצירתי. סדנאות גם מספקות הזדמנות למעורבות ישירה וקיום דיאלוג פתוח ומעשיר. בנוסף קיום פגישות עם אמנים אחרים, אוצרים ואנשי מקצוע בתחום האמנותזו  הזדמנות לשתף רעיונות ולקבל משוב. שיחות עם קולגות עשויות להוביל לשיתופי פעולה ולפיתוח רעיונות חדשים, ובכך לקדם שיח נוסף סביב התערוכה עתידית ,ארגון קבוצות דיון קטנות ואינטימיות יכול להוות כלי חשוב ליצירת שיח פתוח ואותנטי. בקבוצות אלה ניתן להציג את העבודה ולנהל שיח מעמיק  עם משתתפים, כולל קהל שמכיר את העבודה מראש או מוזמנים מעולמות שונים שיכולים להציע נקודות מבט חדשות.

התהליך היצירתי והקשרים האישיים יוצרים קשר חשוב להתפתחות היצירה של האמן ומאפשרים להבין טוב יותר את השפה ואת היצירה של האמן, שזקוקה לאותו  תיווך נוסף.