ג'ורג' רוי

"דה בליד" Hauser & Wirth בלונדון

ג'ורג' רוי

"The Bleed, Part I," תערוכה שתציג גוף עבודה חדש הממשיך את החקירה של האמן בנושא המאסה הקולקטיבית, ריבוי ותנועה. הפרק השני, "The Bleed, Part II," יתקיים ב-Hauser & Wirth במרכז לוס אנג'לס בפברואר 2025. השימוש הדינמי וחתימתי של רוי בדמות האנושית, הנמצאת במאבק עם תשוקה, ניכור ומשבר, משקף את הקצוות הרגשיים של זמננו, ובכך מוביל לחקירות של זהות והגדרה עצמית בעידן הגלובלי, המנוהל טכנולוגית במאה ה-21.

ג'ורג' רוי הוא אחד השמות המובילים בדור החדש של הציירים. מסיטינגבורן, בריטניה, 1994, הוא למד באוניברסיטת קמברוול לאומנויות בלונדון, שם השלים תואר BFA בשנת 2015, ולאחר מכן רכש דיפלומה באומניות ועיצוב מ-UCA רוצ'סטר בשנת 2012. כיום, רוי חי ועובד בין לונדון לקנט.

"דה בליד" הדימום, הוא מונח שג'ורג' רוי משתמש בו כדי לתאר את הקשר בין הדמות לריק—או "הסביבה", כפי שמכנה זאת האמן—ואיך שני המישורים הללו מתקשרים ומתגשמים על פני הציורים שלו, מה שמוביל לדליפה פיזית, מיזוג והתמזגות. "הסביבה" מתייחסת לאזור שבו בשר וחלקי גוף פנימיים נפגשים עם התנאים שמסביבם—מפרמטרים אינטנסיביים של טמפרטורה, צפיפות ומהירות ועד צורות רחבות של מסה, נפח ואנטרופיה. הציורים המוצגים לא רק משקפים את המתח הקיים בין הדמויות לסביבתן, אלא גם את המתחים וההרמוניות בין אנשים או קבוצות.

בין הנושאים הללו נמצאת הרעיון של "שינוע", החוקרת כיצד אנו נושאים את עצמנו אל תוך—ולבסוף מחוץ—לחיים, לצד תחושות של נשיאה, או ההפך, של הפלה. כאשר מדובר במסת הדמויות בציוריו, רוי מתייחס לטיפוח קולקטיבי וכיצד אנו מטפלים זה בזה מלידה ועד מוות, כיצד חיינו הם רצף של חוויות של איזון ואי-נוחות.

היצירות החדשות הללו משתמשות באבסטרקציה ככלי לרדיפה אחר תחושת עיוות. תנועות המכחול משמשות לא רק כסימנים אבסטרקטיים, אלא כסדרה של אותות המביעים שבירות בדמויות ושולטים בקצב הצפייה בציור. העבודות יוצרות תחושה של מוכרות יוצאת דופן, כאשר כל קומפוזיציה מעוררת צורות ותחושות שנולדות לא רק מתוך מחשבתו של האמן, אלא גם כמערבולת פנטסטית של ייחוס וזמן. אכן, העבודות משלבות הפניות רבות לפוטוגרפיה, עדשות ומסכים. רוי שואף לכך שציוריו יתייחסו לדמות האדם "מהחיים" דרך מציאות מעוותת, אותה הוא מצליח למצוא כמקור השראה או דרך הפוטוגרפיה. יחד עם זאת, הוא רואה בציור גם תהליך של הוצאה או עיבוד של מציאות, עם קשר מורכב .

בתערוכה "The Bleed, Part I," ג'ורג' רוי מתנסה לראשונה עם פלטת צבעים מונוכרומית, מה שמוביל ליצירות שהוא מכנה "ציורי פנטום." השילוב בין פיגמנט כסף לפחם שחור יוצר הזדמנויות חדשות לחקור את הקצוות של אור וחושך, צל והארה, ובכך לחשוף היבטים שהיו סמויים של הצורה.

הדמויות של רוי הולכות והופכות יותר אבסטרקטיות, כאשר פניהם לרוב מטושטשות או לחלוטין מוסתרות. ככל שהפנים הולכות ומוסתרות כסימן או כמצביע בציוריו, הידיים לוקחות תפקיד חדש, מקשרות בין חלקי הציור השונים ומנחות את הצופה ברחבי פני הציור, הקומפוזיציה והרעיונות. טשטוש זה מאפשר לרוי ליצור מרחב בתוך העבודה; על ידי הימנעות ממסמנים ברורים של מגדר או זהות, העבודה פוגעת בתודעה משותפת ומעבירה חוויה שאינה נעולה.

באילוסטרציה של מסה או קבוצה של דמויות בשלב פסיכולוגי קיצוני או משתנה, רוי מתייחס לציורי טרגדיה קלאסיים—כגון "המדוזה" (1818) מאת תאודור ז'ריקו, שבו מצויירים הניצולים מאוניית טבועה—בהשתוקקות שלו לשקף כיצד הגוף עצמו מעורר רגש. הדמויות כמעט שאינן ניתנות להבחנה, תלויות במשקל קל על הקנבס, והן מושפעות מהתחושה של הדמויות של ז'ריקו שטות במעמקי הים.

על ידי ניסוח אוצר מילים של ציור פיגורטיבי שהוא ייחודי כמו שהוא חושני, ציורי רוי מוגדרים על ידי סתירות: חוסר תנועה וזרימה, דיוק ואי-ודאות. בכך, הוא undermines את הגוף כיחידה קבועה, ומציע במקום זאת גוף שמדמיין ומגדיר את עצמו באופן מתמיד דרך מערכת היחסים שלו עם עצמו, עם אחרים ועם העולם הרחב.

האמנות הזו, בהתייחס לאמנות עכשווית, מייצגת ז'אנר של אבסטרקט ותיאוריה פוסט-מודרניסטית, שמתמקדת בהבעה רגשית ובחקירת זהות. היא אישית ומביאה לידי ביטוי חוויות, תחושות ותהליכים פנימיים, ומייצרת הזדהות עם הצופים. בניגוד לאמנות טכנולוגית, אשר לעיתים מרחיקה את הצופה ומביאה לתחושה של אי-בהירות, האמנות הזו מצליחה לחבר ולהעביר חוויה ישירה ואותנטית.

סגנון זה מתעסק במתח שבין האישי לקולקטיבי, ופועל על גבולות המופשט והדימוי המוכר, תוך שימוש באמצעים כמו טשטוש, קווים דינמיים והיעדר סימני זיהוי ברורים. עבודות של אמנים עכשוויים כמו ג'ורג' רוי מדגימות את השפעת המודרניזם על האמנות כיום, כאשר הם מתמקדים בחוויות אנושיות ואורבניות המתקשרות לתחושות של זרות, כמיהה ושינוי.

באמצעות האמנות האישית, הצופים חווים חיבורים רגשיים עם היצירות, שמייצרות שיח פנימי והבנה עמוקה של הקיום האנושי. היא מציעה מרחב לדיאלוגים בין אמנות לחיים המודרניים, מאפשרת חקירה של חוויות אנושיות שונות ומספקת אפשרויות חדשות להבנה של הקיום האנושי.

אודות הגלריה - Hauser & Wirth היא גלריה בינלאומית שהוקמה בשנת 1992 בציריך על ידי איוואן וירט', מנואלה וירט' ואורסולה האוזר. עם הזמן, הגלריה התרחבה והקימה סניפים בערים מרכזיות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ופריז, ומשתפת פעולה עם למעלה מ-90 אמנים ונכסי אמנות. הגלריה ידועה בזכות מחויבותה לאמנים ובתמיכתה בפרויקטים אמנותיים חדשניים, כולל תוכניות חינוך וקהילה שמטרתן לחבר בין אמנות, אמנים וקהלים מגוונים .

הגלריה מציעה לוח תערוכות דינמי, הכולל שיתופי פעולה עם אוצרים מוכרים ותערוכות ברמה מוזיאלית. הגלריה משקיעה רבות במחקר ובפרסומים חדשים, ומספקת פלטפורמה לאמנות עכשווית, תוך שמירה על קשר עם ההיסטוריה האמנותית. תערוכות היסטוריות כמו זו שנערכה בשנת 1992, המשלבת בין עבודותיו של אלכסנדר קלדר לחואן מירו, מדגישות את המחויבות של הגלריה לשימור והצגת אמנות איכותית .

כחלק מהחזון שלה, Hauser & Wirth פועלת לשיפוץ ושימור מבנים היסטוריים, והופכת אותם לחללי אמנות מודרניים המועילים לקהילות המקומיות.

לדוגמה, הגלריה פתחה את Hauser & Wirth Somerset ב-2014 לאחר שיפוץ חווה כפרית .

האתר מידע על פתיחת התערוכה

Page updated

Google Sites

Report abuse