ביתי-דרור היבש

כאן ניתן לזהות דמיון ליצירתו של הצלם הקנדי ג'ף וול, העוסק גם  בנושאים של הורות, ניכור ומשמעות הבית. שניהם חוקרים את הקשר בין דמויות ומרחבים מבוימים, תוך יצירת תחושת מתח בין יציבות לשינוי. בעבודותיו של וול, כמו גם ביצירותיו של היבש, מתגלה המרחב הביתי כמקום דינמי שבו נבחנים תהליכים קיומיים.

 ג'ף  וול   1946 קנדה. הוא צלם אמן  עסק  בחקירה של נושאים חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. אשר נחשב לאחד מהאומנים החשובים והמשפיעים בעבודותיו, כמו Parent child ו-The Gardens, מעצב את המרחב דרך אינטראקציה בין דמויות ומצבים מבוימים. המרחב בונה נרטיבים חדשים, ולעיתים מרמז על נושאים של הורות, ניכור, ושליטה במציאות. וול יוצר תחושה של מתח בין הרגעים הקפואים בסצנות שלו לבין תחושת התנועה והתפתחות הסיפור, דבר שמזכיר את הדרך בה האמן מציג את הבית כמקום חי ופועם, בו הזמן והחוויות מתמזגים בתוך תפיסת האדם.

דרור ה. מרחיב את השיח סביב מושג הבית גם דרך שאלות הנוגעות לאבהות בזמננו. הוא שואל האם לידת בתו הפכה את הבית לבית במובנים עמוקים יותר, ומהי משמעות הבית עבור המשפחה המודרנית. הוא חוקר את הקשרים בין מקום, זמן ומשפחה, תוך דגש על הקשרים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים המשפיעים על המושגים האלה.

ביצירה "איך אני מסביר לבתי?", האמן  מעלה שאלה קיומית שנחרטה על זרועו במחט. החריטה היא זמנית, כמו השאלה עצמה, שמציעה שאין לה תשובות ברורות, ואולי יום אחד היא תיעלם. זו השתקפות של האי-יציבות שחודרת אל הבית – מקום המיועד לשמש כמרחב יציב ובטוח.

בוידאו "מחפשים אוכל" מתועדים תאי סרטן של אביו של דרור ה. התאים אוכלים סוכר שהיבש הזין אותם בו, ולאחר שהסוכר נגמר, הם מתים. דרך זו, שבה האמן שולט על תהליך ההרס, מציעה חיבור בין הגוף והבית הפנימי לבין חוויות אישיות וקולקטיביות.

בוידאו נוסף, נראות נמלים אוכלות בית עשוי לחם שהאמן יבש בביתו. הפעולה מזכירה את ההתמוססות של הבתים בישראל, מקום שבו המושג "בית" נידון תמיד לשבריריות. הנמלים, שמהן נגזר המושג "נמל," מסמלות גם מקור וגם הרס, וכך הבית הופך למרחב שבו זהות וחיים מתמוססים.

הדיון בתערוכה מקבל חיזוק בשיח האקדמי שמוביל היבש עם פרופ' סול עפרוני, חוקר בינה מלאכותית וסרטן, ופרופ' עופר פיינרמן, מומחה להתנהגות נמלים. הם בוחנים את הקשרים בין מחלת הסרטן, התנהגות חברתית של נמלים, והשפעת בני האדם על מערכות אלו, תוך שילוב כלים טכנולוגיים כמו בינה מלאכותית במחקר המדעי והאמנותי כאחד.

המיצב של האמן מעלה שאלות על תהליכי קיום עמוקים ומורכבים בעידן שבו גבולות בין תחומים הולכים ומטשטשים. באמצעות החיבור בין אמנות ומדע, היבש פותח דיון רחב על מושג הבית, הקשר שלו לגוף ולתודעה, והדרך שבה בני האדם מבינים את הקיום שלהם במרחב הפרטי והקולקטיבי.באמצעות השאלות הללו, דרור היבש מאתגר את הצופה לא רק לחשוב על מהות הבית, אלא גם על כיצד אנחנו מגדירים את עצמנו ואת משפחתנו בעידן שבו גבולות מעורפלים וההגדרות משתנות תדיר. המיצב מציע חוויה רגשית ואינטלקטואלית, והופך את השיח על הבית למרכזי, חיוני וחשוב להמשך קיומנו כחברה.

האמנות העכשווית, על ידי שילוב תובנות מדעיות ותפיסות אקדמיות, מאפשרת לנו לראות את עולמות המחקר בעיניים רעננות. חיבור זה יוצר דיאלוג בין האמנות לחוקרים בתחומים שונים כמו פיזיקה, ביולוגיה, וחקר התודעה, כשכל תחום מביא עמו את הידע הייחודי שלו. לדוגמה, השימוש בבינה מלאכותית, כמו זה שנחקר על ידי פרופ' סול עפרוני, יכול להתפרש לא רק ככלי מחקרי מדעי, אלא גם כמקור השראה ליצירה אמנותית שמאתגרת את הבנתנו בנוגע לקשרים בין מידע, אנושיות ומכונה.

באותה מידה, האמנות של דרור היבש שואבת השראה מעולמות הפילוסופיה והמדע ומנסה לבחון את מושג הבית מנקודת מבט קיומית. המחקר האקדמי שמסביב לשאלות על מרחב, קיום וקהילה משתלב בצורה אורגנית ביצירותיו, כאשר הקשרים בין האישי והפוליטי, המרחב הפרטי והציבורי, מקבלים ביטוי חדשני.