גלריית המעבדה, הרצל 119 , תל אביב
במיצבים של ד"ר דרור היבש, חוקר ביואינפורמטיקה ואמן, רעיון הבית מתפרק לרכיבים כמו זמן, מקום ואי-מקום. בתערוכה שאצר שרון תובל, הוצגו ב"מעבדה" מיצבים המוקדשים לחקר מושג הבית והקשר שלו לחיים, תוך התמקדות במחלות כמו סרטן שהפכו לחלק מהדנ"א האנושי. התערוכה בוחנת את מושג הבית בהקשר של זהות אישית וקולקטיבית בשנת 2024, ומדגישה את הפגיעות של החיים ואת ההרס המתרחש עוד לפני שהבית – סמל היציבות – נבנה.
האוצר שרון תובל כותב על מחשבות על הארעיות מול הקיבוע, הפנים והחוץ כמרחבים תפיסתיים, ופרקים מחשבתיים נוספים, מוצגים במיצב שכולו כמעט וידאו המסתובב סביב צירים תמטיים אלו. מחלת הסרטן,
מגפה ההופכת עם הזמן לחלק בלתי נפרד מהדנ"א האנושי, פוגעת אפילו בעוללים הנולדים עם המחלה, חיים חדשים הספוגים בהשמדה אקטיבית. המחלה, שמשקפת את
עצמנו, משמידה חיים עוד בשלב היווצרותם, והבית נהרס עוד בטרם נבנה. מהי המשמעות של התפתחות כואבת ומפתיעה זו? דבר אחד ברור – הסרטן הוא תופעה חברתית,
וייתכן שהפתרונות להימנעות ממנה צריכים לנבוע מכיוונים חברתיים ואנושיים. התרחקות האנושות מהטבע מביאה לניכור ביולוגי, ואולי אחת הדרכים לריפוי היא חיבור מחדש לאמא אדמה.
החיבור של האמן דרור היבש לתפיסות פנומנולוגיות של המרחב, כפי שמתאר שרון תובל, מדגיש את הקשר המורכב בין הבית לתודעה, תפיסה וקיום.
דרור ה. מתכתב עם רעיונותיו של הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל, המצביעים על כך שהמרחב אינו קיים רק באופן אובייקטיבי, אלא מעוצב ומובן דרך התודעה ותנועת הגוף בתוכו. החוויה הקיומית של הורות, במיוחד עבור אב טרי, חושפת כיצד הבית הופך למרחב דינמי שבו נשאלות מחדש שאלות של זמן, מקום ומשמעות.
דרור בחר בחריטה זמנית, בניגוד לקעקוע, שנמוגה עם הזמן, אולי מתוך תקווה למצוא תשובות, או מתוך רצון לשכוח את השאלה שאין לה תשובות. בוידאו "מחפשים אוכל" נראית תנועת תאים סרטניים, תאים של אביו שחלה בסרטן. התאים פעילים משום שדרור הזין אותם בסוכר. כשהסוכר נגמר, הם מתו. ההזנה שלהם מחייה את הרס הגוף, את הבית
הפנימי, את ביתו ההורי של דרור, אך בו בזמן נותרה לדרור שליטה על התהליך. בוידאו נוסף נראות נמלים אוכלות בית עשוי לחם שדרור היבש הכין ויבש בביתו. פעולת הפירוק הביתית על ידי הנמלים מחזירה אותנו למציאות בישראל. הנמלה, שמקורה במילה נמל, מסמלת את המקור, את הקינון ואת הבית. כאן הן הורסות את ביתן, את"ההשתכנות" המושגית, המקור האקזיסטנציאלי של היותי אני.
המיצב של דרור היבש אינו מסמן מקום, זמן או עלילה, אלא נותר צף במרחב, ללא מענה, ללא ציפייה ואולי אף ללא תקווה. כשמו האמביוולנטי של המהלך, "אולי בֵּ יתִ י, אולי בתי", העברית איננה חד משמעית – עם או בלי יו"ד. נותר ערפל מאחד בין הבית לבין בתו התינוקת של האמן. וכאן עולה השאלה: האם רק עם לידת הבת, הבית הפך לבית?
האם זוג אינו נחשב לבית? מה נחשב למשפחה ומה לא? האם בית מיועד רק למשפחה? ניואנסים פילוספים ,פוליטיים, חברתיים ותרבותיים .
במסגרת העבודות, הבית – המסמל יציבות וביטחון – נבחן על ידי האמן ד"ר דרור היבש כסמל טעון, לצד השאלה כיצד התרחקות האנושות מהטבע והניכור הביולוגי משפיעים על חיינו. שרון תובל מציין שהסרטן מעורר שאלות לא רק על הדרכים בהן ניתן להתמודד עם המגפה מבחינה רפואית, אלא גם על החיבור המחודש לאדמה – חיבור שלדעתו עשוי להוביל לתהליך של ריפוי.
דרור ה. בוחן את מושג הבית גם דרך הפריזמה של הורות, במיוחד כאב טרי. מושג הבית אינו רק מבנה פיזי, אלא גם מרחב פנומנולוגי שבו הקיום האנושי מתהווה דרך הגוף והתודעה. במובן זה, היבש מתחבר לפילוסופיה של אדמונד הוסרל, המתארת את המרחב כתפיסה הנחווית דרך תנועת הגוף ואינטראקציה עם אובייקטים בתוכו. הבית הופך לאובייקט דינמי שבו חוויות קיומיות כמו זמן ומשמעות נבחנות.
כאן ניתן לזהות דמיון ליצירתו של הצלם הקנדי ג'ף וול, העוסק גם בנושאים של הורות, ניכור ומשמעות הבית. שניהם חוקרים את הקשר בין דמויות ומרחבים מבוימים, תוך יצירת תחושת מתח בין יציבות לשינוי. בעבודותיו של וול, כמו גם ביצירותיו של היבש, מתגלה המרחב הביתי כמקום דינמי שבו נבחנים תהליכים קיומיים.
ג'ף וול 1946 קנדה. הוא צלם אמן עסק בחקירה של נושאים חברתיים, תרבותיים ופסיכולוגיים. אשר נחשב לאחד מהאומנים החשובים והמשפיעים בעבודותיו, כמו Parent child ו-The Gardens, מעצב את המרחב דרך אינטראקציה בין דמויות ומצבים מבוימים. המרחב בונה נרטיבים חדשים, ולעיתים מרמז על נושאים של הורות, ניכור, ושליטה במציאות. וול יוצר תחושה של מתח בין הרגעים הקפואים בסצנות שלו לבין תחושת התנועה והתפתחות הסיפור, דבר שמזכיר את הדרך בה האמן מציג את הבית כמקום חי ופועם, בו הזמן והחוויות מתמזגים בתוך תפיסת האדם.
דרור ה. מרחיב את השיח סביב מושג הבית גם דרך שאלות הנוגעות לאבהות בזמננו. הוא שואל האם לידת בתו הפכה את הבית לבית במובנים עמוקים יותר, ומהי משמעות הבית עבור המשפחה המודרנית. הוא חוקר את הקשרים בין מקום, זמן ומשפחה, תוך דגש על הקשרים הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים המשפיעים על המושגים האלה.
ביצירה "איך אני מסביר לבתי?", האמן מעלה שאלה קיומית שנחרטה על זרועו במחט. החריטה היא זמנית, כמו השאלה עצמה, שמציעה שאין לה תשובות ברורות, ואולי יום אחד היא תיעלם. זו השתקפות של האי-יציבות שחודרת אל הבית – מקום המיועד לשמש כמרחב יציב ובטוח.
בוידאו "מחפשים אוכל" מתועדים תאי סרטן של אביו של דרור ה. התאים אוכלים סוכר שהיבש הזין אותם בו, ולאחר שהסוכר נגמר, הם מתים. דרך זו, שבה האמן שולט על תהליך ההרס, מציעה חיבור בין הגוף והבית הפנימי לבין חוויות אישיות וקולקטיביות.
בוידאו נוסף, נראות נמלים אוכלות בית עשוי לחם שהאמן יבש בביתו. הפעולה מזכירה את ההתמוססות של הבתים בישראל, מקום שבו המושג "בית" נידון תמיד לשבריריות. הנמלים, שמהן נגזר המושג "נמל," מסמלות גם מקור וגם הרס, וכך הבית הופך למרחב שבו זהות וחיים מתמוססים.
הדיון בתערוכה מקבל חיזוק בשיח האקדמי שמוביל היבש עם פרופ' סול עפרוני, חוקר בינה מלאכותית וסרטן, ופרופ' עופר פיינרמן, מומחה להתנהגות נמלים. הם בוחנים את הקשרים בין מחלת הסרטן, התנהגות חברתית של נמלים, והשפעת בני האדם על מערכות אלו, תוך שילוב כלים טכנולוגיים כמו בינה מלאכותית במחקר המדעי והאמנותי כאחד.
המיצב של האמן מעלה שאלות על תהליכי קיום עמוקים ומורכבים בעידן שבו גבולות בין תחומים הולכים ומטשטשים. באמצעות החיבור בין אמנות ומדע, היבש פותח דיון רחב על מושג הבית, הקשר שלו לגוף ולתודעה, והדרך שבה בני האדם מבינים את הקיום שלהם במרחב הפרטי והקולקטיבי.באמצעות השאלות הללו, דרור היבש מאתגר את הצופה לא רק לחשוב על מהות הבית, אלא גם על כיצד אנחנו מגדירים את עצמנו ואת משפחתנו בעידן שבו גבולות מעורפלים וההגדרות משתנות תדיר. המיצב מציע חוויה רגשית ואינטלקטואלית, והופך את השיח על הבית למרכזי, חיוני וחשוב להמשך קיומנו כחברה.
האמנות העכשווית, על ידי שילוב תובנות מדעיות ותפיסות אקדמיות, מאפשרת לנו לראות את עולמות המחקר בעיניים רעננות. חיבור זה יוצר דיאלוג בין האמנות לחוקרים בתחומים שונים כמו פיזיקה, ביולוגיה, וחקר התודעה, כשכל תחום מביא עמו את הידע הייחודי שלו. לדוגמה, השימוש בבינה מלאכותית, כמו זה שנחקר על ידי פרופ' סול עפרוני, יכול להתפרש לא רק ככלי מחקרי מדעי, אלא גם כמקור השראה ליצירה אמנותית שמאתגרת את הבנתנו בנוגע לקשרים בין מידע, אנושיות ומכונה.
באותה מידה, האמנות של דרור היבש שואבת השראה מעולמות הפילוסופיה והמדע ומנסה לבחון את מושג הבית מנקודת מבט קיומית. המחקר האקדמי שמסביב לשאלות על מרחב, קיום וקהילה משתלב בצורה אורגנית ביצירותיו, כאשר הקשרים בין האישי והפוליטי, המרחב הפרטי והציבורי, מקבלים ביטוי חדשני.