דניאל מנו-בלה "האלכימאית"

העבודות של דניאל מנו-בלה מצביעות לא רק על המורכבות שבזיכרון האנושי, אלא גם על הדינמיקה שבין הדימוי לצופה, ונותנות לכל יצירה ממד אישי ורגשי. "האלכימאית", עוסקת בהפיכת חוויות וזיכרונות פרטיים למעין זיכרונות קולקטיביים, בעבודתה היא מצליחה לשלב בין עולמות שונים, ולהציג חוויות פרטיות כשלם שמזמין פרשנויות רבות.

הפרויקט Shape Memory מהווה דוגמה מובהקת לתהליך שבו מנו-בלה חורגת מהמדיום האמנותי המסורתי, ומחברת בין המדע לחוויות אנושיות. בפרויקט זה היא חוקרת את הקשר בין חומרים ביולוגיים וכימיים לבין רגשות. החומרים החדשניים שבהם היא משתמשת, כמו Silk Aerogel ו-Silk Film, בעלי "זיכרון חומר", שמאפשר להם לחזור לצורתם המקורית לאחר חשיפה למים.

האוצר אילן מויאל,

בטקסט לתערוכה בגלריה ק' לאמנות קווירית כותב האוצר : תערוכתה של דניאל מנו-בלה מסמנת תהליך הפוך. הטקסט נכתב כחלק מתהליך יצירת היצירה עם האמנית, כך שהמילים וההקשרים חוברים יחד לכדי יצירה קוהרנטית. הוא מציין: "היא מתחילה את עיסוקה באמנות בפירוק, ורק לאחר מכן מתחילה ההרכבה." המציאות של דניאל מנו-בלה מורכבת ומגוונת, ואין בחייה דבר שניתן להגדירו כנורמטיבי. משפחתה, שהורכבה מאם יחידנית, היכרות מאוחרת עם אביה, ומורכבויות נוספות, מעצבת את עולמה הפנימי והחברתי. חוויות אלה, לצד בעיות בריאותיות כמו טרשת נפוצה, יצרו אצלה תהליך מתמשך של פירוק והרכבה מחדש, שבו היא מערערת על מוסכמות ומחפשת דרכים לאחות את השברים.

עבודתה היא חקירה מתמשכת של זהות, מגדר ושייכות ,מנו-בלה מציגה רגשות ומצבים רגשיים כמו כאב, פחד, שמחה ועצב, דרך דימויים של דמויות מקהילות שונות, כגון קהילת הלהט"ב, הקהילה האתיופית והקהילה הרוסית. דימויים אלו נחרתים על גבי החומרים, ולעיתים בלא הצגת פנים, כך שהצופה יכול לזהות את עצמו ולהתחבר לתחושות הדמות מתוך חוויה אישית.במהלך התערוכה, יצרה האמנית שיתופי פעולה עם מיזם "נפשות", הפועל להעלאת המודעות לבריאות הנפש דרך אירועי תרבות ואמנות.

אילן מויאל הוא אמן בינתחומי באמנות החזותית המשלב כתיבת הגות ופילוסופיה. בוגר המדרשה לאמנות בית ברל שנת 2006 ואוניברסיטת תל אביב שנת 2019 MA באמנות.

ההדפסים בטכניקת ציאנוטייפ מדגישים את המעבר בין מצבים שונים של החומר, ומסייעים להבין את השפעתה של נקודת המבט על החוויות האישיות והקולקטיביות. החומרים האורגניים, הגמישים והרגישים, משדרים את רעיון השינוי המתמיד, וזהות שמתפתחת תוך כדי פירוק והרכבה מחדש. תערוכת "האלכימאית" עוסקת לא רק בתהליך היצירה, אלא גם בתהליכי שינוי, חיבור ושייכות,

האמנית , ילידת תל אביב (1993), בוגרת המחלקה לאמנות בשנקר בהצטיינות, משתתפת בתערוכות ופרויקטים מגוונים בישראל ובעולם. יצירותיה, שמשלבות דיסציפלינות שונות כמו כימיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה ופילוסופיה, מצביעות על תהליך יצירתי שמחבר בין מדע לאמנות ומעלה שאלות של זהות, זיכרון ושייכות.

דניאל מנו-בלה מציינת כי עבודותיה עוסקות בזיכרון ובתודעה האנושית, ובאופנים שבהם הן מתעוותות, נבנות ומעובדות מחדש: "ביצירותיי אני מתעדת ומצלמת אנשים מקהילות שונות בישראל ובחו"ל – קהילת הלהט"ב, הקהילה הערבית-ישראלית, הקהילה הרוסית, הקהילה האתיופית, קהילת ה-BDSM ועוד. אני בוחנת את שאלות הזהות האישית והקולקטיבית, את השייכות ואת הקשר בין האדם לאדם ובין האדם לטבע."

ההיבטים המדעיים בעבודותיה ניכרים בפרויקטים כמו שיתוף הפעולה עם חברת Silk It, המתמחה בפיתוח חומרים ביוכימיים. בפרויקט זה, היא חקרה את זיכרון החומר של המשי, ומצאה כי סרטי המשי ואיירגל המשי חוזרים לצורתם המקורית לאחר חשיפה למים או לאוויר. באמצעות חומרים אלו היא בוחנת את הקשר המורכב בין זיכרון חומרי וזיכרון אישי, בין החוויות הרגשיות והחברתיות לבין מציאות גופנית שמשתנה.

הצילומים הדיגיטליים שלה הם תוצאה של עבודה אינטנסיבית שבה היא מפרקת את מציאות החיים לפרגמנטים של זיכרון, תחושות ותודעה. בעזרת טכניקות של קולאז' דיגיטלי, היא יוצרת דימויים המשלבים תמונות עירום, דימויים חזותיים נרטיביים ומרכיבי חומרים פיזיים, ומבנה מחדש את הסיפור של המפגש בין גופים, תרבויות וזהויות.

שאלה מרכזית שמעסיקה אותה היא כיצד ניתן לחבר בין הזהות האישית לזהות הקולקטיבית בחברה רב-תרבותית. ישראל, עם המגוון האנושי והתרבותי שלה, מהווה מצע נרחב לחקירה זו. החברה הישראלית נמצאת בצומת דרכים שבו מתמודדים מגזרים שונים – מזרחיים, מערביים, דתיים, חילוניים וקהילות מיעוטים – עם שאלות של קבלה, שייכות והשתלבות.

האמנית מביאה יצירות שמדברות על המפגש בין תודעה אישית לתודעה קולקטיבית, מדגישות את המתחים וההזדמנויות שבשיתוף פעולה, הגדרה עצמית ובחינת הגבולות בין העצמי לבין אחרים. באמצעות הצילומים שלה, היא שואלת כיצד זהות ציבורית יכולה להתקיים בתוך תודעה אישית, וכיצד נבנים קשרים חוצי-תרבויות.

דניאל מנו-בלה היא אמנית שמשלבת טכניקות חדשניות עם עיסוק בעולמות תוכן פילוסופיים, מדעיים וחברתיים. יצירתה עוסקת בחקר מתמשך של זיכרון, זהות ושייכות, ומציעה עין ביקורתית לתהליכים חברתיים המתמודדים עם שאלות של אינדיבידואליות וקולקטיביות. היא מציגה לא רק את זיכרון העצמי, אלא גם את הזיכרון הקולקטיבי של החברה שבה היא פועלת, ומזמינה את הצופה להרהר במעמד השייכות והזהות במציאות משתנה. עבודותיה לא רק מפרקות את המציאות, אלא גם בונות אותה מחדש, ומאתגרות את הצופה להבין את הזהות, התרבות והמציאות החברתית בזמן הווה .

Page updated

Google Sites

Report abuse