מיני נכסים בתורה
ע“י שחשבתי כמה מכל מין יכולנו בס“ד לעמוד על פירושיהם הנכונים.
א) צאן
[פעמים רבות כתיב בקר וצאן וכדומה, שצאן פי‘ כשבים ועזים, ולא בקר. מ“מ יש קצת מקומות שמשמע שצאן שם כללי שכולל אפילו בקר. וע‘ לשון רש“י ורמב“ן לקמן שהשתמשו בלשון כן.]
בראשית לג(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּֽי־הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּֽאן:
בראשית מו(לב) וְהָֽאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּֽי־אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל־אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִֽיאוּ:
במדבר לב(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּֽנוּ. [אבל איני יודע אם היו להם בקר רב או רק צאן.]
דברים טו(יד) הַֽעֲנֵיק תַּֽעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִֽגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ
ב) מקנה
[זה לשון הרמב“ן בראשית יד(יט) ד“ה קונה כו‘ ויקראו הצאן "מקנה" בעבור היותו עיקר רכוש האדם.]
בראשית ד(ב) ויהי־הבל רעה צאן, וקין היה עבד אדמה. [קין מלשון מקנה? והכא לגבי הבל הזכיר רק צאן ולא בקר, ואולי הם היו שייכים יותר לקין, עובד האדמה, ובפרט שאז אסור לאכלם ואולי אפילו לשתות חלבם, וא“כ למה ירעם. מ“מ לפעמים גם בקר נקרא צאן, כדברי הרמב“ן לעיל, וכרש“י בסמוך.]
שם (כ) ותלד עדה את־יבל הוא היה אבי ישב אהל ומקנה: [פירש“י הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר עכ“ל. ואולי פי‘ אחר חטאם היתה האדמה ארורה יותר ולא די להן הצמח של מקום אחד, אלא הוצרך הרועה להיות נע ונד כקללת זקנו.]
בראשית כו(יד) ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים
בראשית מז (יז) ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים
שמות ט(ג) הנה יד־ד‘ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן כו‘ (ד) והפלה ד‘ בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים. [וכן בסמוך התם כמה פעמים]
שמות יב(לח) וגם־ערב רב עלה אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד:
במדבר לב(טז) גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו כו‘ (כד) בנו־לכם ערים לטפכם וגדרתלצנאכם כו‘ (כו) טפנו נשינו מקננו וכל־בהמתנו יהיו־שם בערי הגלעד
בראשית יב(טז) ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמליםכו‘ יג(ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב
בראשית לו(ו) ויקח עשו כו‘ ואת־מקנהו ואת־כל־בהמתו כו‘.
[לפעמים מקנה נראה שפי‘ בקר וצאן אבל לא שאר בהמות, ולפעמים פי‘ כל בהמות.]
ג) סדר מיני בהמות
בראשית כ(יד) ויקח אבימלך צאן ובקר ועבדים ושפחת ויתן לאברהם [חמורים?]
בראשית כו(יד) ויהי־לו מקנה־צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים: [חמורים? אולי לא היו להם בפלשת?]
בראשית כד(לה) וד‘ ברך את־אדני מאד ויגדל ויתן־לו צאן ובקר וכסף וזהב ועבדם ושפחת וגמלים וחמרים
בראשית ל(מג) ויהי־לו צאן רבות ושפחות ועבדים וגמלים וחמרים [שור? וע‘ לעיל שלפעמים לשון צאן כולל בקר.] [פירש“י ושפחות ועבדים. מוכר צאנו בדמים יקרים, ולוקח לו כל אלה עכ“ל. וכן נמצא בבראשית לא(יח) המובא לקמן, מקנה קנינו ת“א גיתי קניניה, ופירש“י מה שקנה מצאנו - עבדים ושפחות וגמלים וחמורים עכ“ל. ר“ל סדר לכגון אלו הוא הסדר שבאו לו, בקר וצאן תחילה שהיה רועה צאן, ואח“כ עבדים ושפחות לשמרם (רש“ר הירש) ואח“כ חמורים וגמלים.]
בראשית יב(טז) ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים[צ“ע איך הבדילו חמורים מאתונות. וכולם חוץ מחמורים הרי הם בסדר הרגיל דלעיל.]
בראשית לב(ו) ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה [חמור באמצע שור וצאן.]
בראשית לב(ח) ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות [ ומה שאמר העם, אולי ר“ל עבדיו, א“נ גם משפחתו.]
בראשית לב(טו) עזים מאתים ותישים עשרים רחלים מאתים ואילים עשרים: (טז) גמלים מיניקותובניהם שלשים פרות ארבעים ופרים עשרה אתנת עשרים ועירם עשרה [הסדר צ“ע]
במדבר לא(כח) והרמת מכס כו‘ מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן [חמור באמצע] [גמלים?]
בראשית מו(לב) וצאנם ובקרם וכל־אשר להם הביאו
[נראה שיש סדר כדלעיל אם הפסוק מסביר לפי מה שקנה ראשון ראשון. אבל בלתי זה שפיר שייך חמור בין צאן ובקר.]
ד) חמור וגמל
בראשית לב(ו) ויהי־לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה
שם(ח) ויחץ את־העם אשר־אתו ואת־הצאן ואת־הבקר והגמלים לשני מחנות [כבר אמר לעיל שהיו לו חמורים והכא הזכיר רק גמלים, ובסמוך מוכח שהיו לו אלו ואלו.]
שם(טז) גמלים מיניקות ובניהם שלשים כו‘ אתנת עשרים ועירם עשרה
במדבר לא(כח) והרמת מכס כו‘ מן־האדם ומן־הבקר ומן־החמרים ומן־הצאן [גמלים?]
[לפעמים מזכיר רק אחד מחמורים וגמלים, ואיני יודע אם אחד מכלל חבירו, או אם לפעמים במקרה לא היו להם רק מין אחד מהם, או אם יש לחלק שהיו להם גמלים דוקא למסע רחוק וחמור למסע קרוב כידוע. וע“ע לשונות במצות פדיון בכור, שבמדבר יח(טו) כתיב ואת בכור־הבהמה הטמאה תפדה, ומשמע חמור וגמל, ובשמות יג(ב) קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא כו‘ (יג) וכל־פטר חמר תפדה בשה. והייתי אומר ג“כ גמל מכלל חמור. מ“מ כל זה בטל ומבוטל שלא הבינו כן חז“ל במסכת בכורות ונמצא בפירש“י הכא, אלא חמור דוקא מגזה“כ, וגמל פטור לגמרי.]
ה) סוס
בראשית יב(טז) ולאברם היטיב בעבורה ויהי־לו צאן־ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים[ולא נתן מלך מצרים לשרה סוסים.]
בראשית מז(יז) ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים
בראשית מט(יז) הנשך עקבי־סוס ויפל רכבו אחור
שמות ט(ג) הנה יד־ד‘ הויה במקנך אשר בשדה בסוסים בחמרים בגמלים בבקר ובצאן
שמות יד(ט) כל־סוס רכב פרעה [כמה פעמים התם]
במדבר יג(יא) למטה יוסף למטה מנשה גדי בן־סוסי
דברים יז(טז) רק לא־ירבה־לו סוסים ולא־ישיב את־העם מצרימה
דברים כ(א) כי־תצא למלחמה על־איבך וראית סוס ורכב
[נמצא לעולם לא מצינו סוס בתורה אלא לענין מלחמה ולא לעבודת אדמה. והם שייכים למצרים. וע‘ ע“ז ד: ז“ל בעידנא דחזו ליה (לבלעם) דהוה רכיב אחמריה, אמרו ליה: מאי טעמא לא רכבתא אסוסיא?]
ו) נשים בכלל טף
בראשית לד(כח) את־צאנם כו‘ ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו כו‘
בראשית מג(ח) ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו
בראשית מה(יט) עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את־אביכם ובאתם:
בראשית מו(ה) וישאו בני־ישראל את־יעקב אביהם ואת־טפם ואת־נשיהם בעגלות
בראשית מז(יב) לחם לפי הטף
בראשית נ(ח) רק טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן:
שמות י(ט) ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג־ד‘ לנו [מובן מלשון חג] (י) ויאמר אלהם יהי כן ד‘ עמכם כאשר אשלח אתכם ואת־טפכם ראו כי רעה נגד פניכם (יא) לא כן לכו־נא הגברים ועבדו את־ד‘ כו‘ (כד) לכו עבדו את־ד‘ רק צאנכם ובקרכםיצג גם־טפכם ילך עמכם: [לכאורה בס“ד הגברים דוקא משמע, שרק הם יעשו עבודה, וא“כ נשים בכלל טף. אבל עי“ל גברים פי‘ גדולים.]
במדבר יד(ג) נשינו וטפנו יהיו לבז
במדבר טז(כז) ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם ונשיהם ובניהם וטפם [בהמות לא יצאו.]
במדבר לא(ט) וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם כו‘
במדבר לב(טז) גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו: (יז) כו‘ וישב טפנו בערי המבצר כו‘ (כד) בנו־לכם ערים לטפכם וגדרת לצנאכם כו‘ (כו) טפנו נשינו מקננו וכל־בהמתנו יהיו־שם בערי הגלעד:
דברים ב(לד) ונחרם את־כל־עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד
דברים ג(יט) רק נשיכם וטפכם ומקנכם ידעתי כי־מקנה רב לכם
דברים כ(יד) רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך
דברים כט(ט) אתם נצבים היום כלכם כו‘ טפכם נשיכם כו‘
דברים לא(יב) הקהל את־העם האנשים והנשים והטף כו‘
[נמצא לפעמים נזכרו הנשים, ולפעמים הן ממילא עם הטף.]
ז) רכוש
בראשית יב(ה) ויקח אברם את־שרי כו‘ ואת־כל־רכושם אשר רכשו ואת־הנפש אשר־עשו בחרן
בראשית יד(יא) ויקחו את־כל־רכש סדם ועמרה ואת־כל־אכלם וילכו: [ע“ש הדגשה על אוכל. ואולי רכוש כלים, דברים קבועים, ולא אוכל.]
בראשית יד(טז) וישב את כל־הרכש וגם את־לוט אחיו ורכשו השיב וגם את־הנשים ואת־העם:
בראשית יד(כא) תן־לי הנפש, והרכש קח־לך:
במדבר טז(לב) ותבלע אתם ואת־בתיהם ואת כל־האדם אשר לקרח ואת כל־הרכוש: [אולי בתיהם פי‘ משפחתם, והאדם פי‘ עבדיהם.]
[מכל זה נראה שרכוש פי‘ כל דבר חוץ מאדם.]
בראשית לו(ו) ויקח עשו את־נשיו ואת־בניו ואת־בנתיו ואת־כל־נפשות ביתו ואת־מקנהו ואת־כל־בהמתוואת כל־קנינו אשר רכש בארץ כנען [צ“ל שפועל רכש אפשר להיות כללי יותר משם-עצם רכוש.]
בראשית לא(יח) וינהג את־כל־מקנהו ואת־כל־רכשו אשר רכש מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם [הכא משמע שמקנה לא היינו בכלל רכוש. מ“מ מקנה קנינו ת“א גיתי קניניה, ופירש“י מה שקנה מצאנו - עבדים ושפחות וגמלים וחמורים. ועדיין צ“ע.]
במדבר לה(ג) וְהָיוּ הֶֽעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָֽם (פירש“י ולכל חיתם. לכל צרכיהם) [אפילו אם היו עבדים ללוים, אולי לא חיו במגרשיהם.]
[ע‘ בראשית טו(יד) יצאו ברכוש גדול, ופירש“י ממון גדול. ועיקר שפתי חכמים ז“ל ור“ל דהוא שם מושאל. כי שם רכוש הונח בל‘ על קנינו מה שרכש בעמלו. ופה הוא מביזת מצרים עכ“ל וצע“ג.]
ח) מלקוח
במדבר לא(יא) ויקחו את־כל־השלל ואת כל־המלקוח באדם ובבהמה: (יב) ויבאו אל־משה ואל־אלעזר הכהן ואל־עדת בני־ישראל את־השבי ואת־המלקוח ואת־השלל אל־המחנה [צ“ע ואולי פי‘ שבי של אדם ושאר מלקוח של בהמות.]
במדבר לא(כו) שא את ראש מלקוח השבי באדם ובבהמה
במדבר לא(לב) ויהי המלקוח יתר הבז כו‘ צאן כו‘ ובקר כו‘ וחמרים כו‘ ונפש אדם כו‘
[מכל זה נראה שמלקוח פי‘ אדם ובהמה (אולי דוקא הנלקחים במלחמה).]
ט) שלל
[ע‘ לעיל לגבי מלקוח.]
דברים כ(יד) רק הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר כל־שללה תבז לך
דברים ב(לד) ונחרם את־כל־עיר מתם והנשים והטף לא השארנו שריד. (לה) רק הבהמה בזזנו לנוושלל הערים אשר לכדנו:
[מכל זה נראה ששלל פי‘ כל דבר חוץ מאדם ובהמה (הנלקחים במלחמה).]
י) פסוקים שונים
בראשית יג(ה) וגם־ללוט ההלך את־אברם היה צאן־ובקר ואהלים [אולי הזכיר רק אלו שרק אלו שייכים למה שלא יוכלו לשבת יחדיו.]
בראשית כד(נג) ויוצא העבד כלי־כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה [נדוניא]
שמות יב(לה) וישאלו ממצרים כלי־כסף וכלי זהב ושמלת
שמות ט(יט) ועתה שלח העז את־מקנך ואת כל־אשר לך בשדה כל־האדם והבהמה אשר־ימצא בשדה
בראשית לד(כח) את־צאנם ואת־בקרם ואת־חמריהם ואת אשר־בעיר ואת־אשר בשדה לקחו. (כט)
ואת־כל־חילם ואת־כל־טפם ואת־נשיהם שבו ויבזו ואת כל־אשר בבית [מה נשאר להיות חילם?]
בראשית מז(יד) וילקט יוסף את־כל־הכסף הנמצא בארץ־מצרים כו‘ (יז) ויתן להם יוסף לחם בסוסים ובמקנה הצאן ובמקנה הבקר ובחמרים (יח) בלתי אם גויתנו ואדמתינו
במדבר לא(ט) וישבו בני־ישראל את־נשי מדין ואת־טפם ואת כל־בהמתם ואת־כל־מקנהם ואת־כל־חילם בזזו: (י) ואת כל־עריהם במושבתם ואת כל־טירתם שרפו באש: [חיל נראה חוץ מבהמות.]
דברים ח(יב) פן־תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת: (יג) ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה־לך וכל אשר־לך ירבה:
דברים יז(טז) רק לא־ירבה־לו סוסים ולא־ישיב את־העם מצרימה למען הרבות סוס כו‘ ולא ירבה־לונשים כו‘ וכסף וזהב לא ירבה־לו מאד: [מיני תשמיש למלך?]
ויקרא כז(ב) איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לד‘ כו‘ ואם בהמה אשר יקריבו ממנה כו‘ ואם כלבהמה טמאה (פירש“י בבעלת מום הכתוב מדבר) כו‘ ואיש כי יקדיש ביתו כו‘ ואם משדה אחוזתו כו‘ ואם את שדה מקנתו כו‘ ואם בבהמה הטמאה כו‘
ויקרא כה(יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתיך אל תונו כו‘ ומכר מאחזתו כו‘ בית מושב עיר חומה כו‘ ובתי החצרים כו‘ וערי הלוים כו‘ ושדה מגרש עריהם כו‘ את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך כו‘ וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך כו‘ מאת הגוים כו‘ ומך אחיך עמך ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר כו‘. [יש סדר הכא ע‘ פירש“י. ומקום נשך בסדר למכירת עצמו הוא מטעם עבד לוה לאיש מלוה.]
שמות כ(יד) לא תחמד בית רעך לא־תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמרו וכל אשר לרעך.
שמות כ(י) לא־תעשה כל־מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך [וכן בדברות שניות. כל אלו איסורים על האיש עצמו, להכריח כל אלו לעשות מלאכה או להניחם, מאחר שהם שלו. ואולי משמע שהגר בעירו ג“כ קשור לו, ואסור להשכירו לעשות מלאכה. וע‘ מש“כ בפ‘ ראה.]
בראשית לא(מג) ויען לבן כו‘ הבנות בנתי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר־אתה ראה לי הוא
(בפ‘ ראה)
דברים כט(ט) אתם נצבים היום כלכם כו‘ ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל: (י) טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך:
דברים לא(יב) הקהל את־העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך