כבש - כשב
בשניהם ת“א לעולם אימרא (חוץ משלשה לגבי אברהם אבינו ואבימלך דת“א חורפן, פסוק שֵֹה כְשָֹבִים וְשֵֹה עִזִּֽים (ת“א אִמְּרִין דִּרְחֵלִין וְגָדְיָן דְּעִזִּין). ואיני יודע למה, שיש שתי הבנות מופרדות כמו שאכתוב. וכן במתורגמן הם שתי משקלות שונות.
כשב
כולם נשתמשו בתורה לומר מן הרחלים, להבדיל משור ומעז.
בראשית ל(לג) וְטָלוּא בָּֽעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָֹבִים גָּנוּב הוּא אִתִּֽי. [הרבה כזה]
בראשית ל(מ) וְהַכְּשָֹבִים הִפְרִיד יַֽעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד וְכָל-חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל-צֹאן לָבָֽן. [נראה יוצא מן הכלל.]
ולא מצאתי שם זה כלל בנ“ך רק בתורת משה.
כבש
נ“ל שלעולם כתיב כבש לאפוקי איל, שכבש קטן ואיל גדול. וברבים כתיב כבש בן שנה.
במדבר טו(ה) לַכֶּבֶשֹ הָֽאֶחָֽד. (ו) אוֹ לָאַיִל תַּֽעֲשֶֹה מִנְחָה כו‘ (ח) וְכִי־תַֽעֲשֶֹה בֶן־בָּקָר עֹלָה כו‘
במדבר כח(יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשֹ יָיִן כו‘
שמות כט(לח) תַּֽעֲשֶֹה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִֹים בְּנֵֽי-שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִֽיד.
ויקרא ט(ג) לְחַטָּאת וְעֵגֶל וָכֶבֶשֹ בְּנֵֽי-שָׁנָה תְּמִימִם לְעֹלָֽה. (ד) וְשׁוֹר וָאַיִל לִשְׁלָמִים כו‘
ואפילו שיש מהם ג“כ להבדיל מבקר ועז, מ“מ נ“ל שכמעט מיירי בקטנים ג“כ מטעם אחר, ונקט התורה כבש דאית ביה תרתי, רחל וקטן.
שמות יב(ה) שֶֹה תָמִים זָכָר בֶּן־שָׁנָה יִהְיֶה לָכֶם מִן־הַכְּבָשִֹים וּמִן־הָֽעִזִּים תִּקָּֽחוּ.
ויקרא ד(כח) וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְֹעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה כו‘ (לב) וְאִם־כֶּבֶשֹ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶֽנָּה [דוקא קטן, וכן משמע לי מסוף פרק קמא דפרה משנה ג‘ שכל מקום בתורה שנכתב כבש פי‘ בן שנה. וע‘ ספרא רנ“ג על פסוק כ“ח שגם שעירת עזים ר“ל בת שנה. ]
במדבר טו(יא) כָּכָה יֵּֽעָשֶֹה לַשּׁוֹר הָֽאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָֽאֶחָד אֽוֹ־לַשֶּׂה בַכְּבָשִֹים אוֹ בָֽעִזִּֽים.
ישעיה א(יא) שָֹבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִֹים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָֽצְתִּי. [אבן עזרא רחלים ושוורים, גדולים וקטנים.]
ישעיה יא(ו) וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשֹ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּֽם. (ז) וּפָרָהוָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן כו‘
דברי הימים-ב לה(ז) וַיָּרֶם יֹֽאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִֹים וּבְנֵֽי־עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל־הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵֽרְכוּשׁ הַמֶּֽלֶךְ [פסחים צ“ל בני שנה]:
וכשנכתב כבש סתם כמו בכמה קרבנות, נ“ל שר“ל שתי ההבנות ביחד, קטן מן הרחלים.
וכל זה בתנ“ך, אבל בלשון חכמים אינו כן, ולשון כבשים לפעמים כולל כל מין רחלים, לאפוקי עזים:
פסחים ו(ד) חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים.
תמורה א(ב) ממירין מן הבקר על הצאן. ומן הצאן על הבקר. מן הכבשים על העזים. ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות. ומן הנקבות על הזכרים.
וכן בלשון הרמב“ם בכל מקום, שמשתמש בלשון המשנה כמו שכתב בהקדמתו.
ע"ע תמורה רד"ה כשב ־ משמע ולד טלה.