מגדל בבל
בראשיתיא(א) ויהי כל הארץ [1]שפה אחת ודברים אחדים. (ב) ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ [2]שנער וישבו שם. (ג) ויאמרו [3]איש אל רעהו הבה [4]נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה [5]ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם [6]לחמר. (ד) ויאמרו הבה נבנה לנו [7]עיר ומגדל [8]וראשו [9]בשמים ונעשה לנו [10]שם [11]פן נפוץ על פני כל הארץ. (ה) וירד ה‘ לראת [12]את העיר ואת המגדל אשר בנו [13]בני האדם. (ו) ויאמר ה‘ [14]הן עם אחד ושפה אחת לכלם [15]וזה החלם לעשות ועתה [16]לא יבצר מהם כל אשר [17]יזמו לעשות. (ז) הבה [18]נרדה [19]ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו [20]איש שפת רעהו. (ח) ויפץ ה‘ אתם משם על פני כל הארץ [21]ויחדלו לבנת העיר. (ט) על כן קרא שמה [22]בבל כי שם בלל ה‘ שפת כל הארץ ומשם הפיצם ה‘ על פני כל הארץ. פ (י) אלה תולדת שם כו‘
[1] פירש“י בלשה“ק (וע‘ ירושלמי מגילה א(ט) מחלוקת אם דברו לשה“ק או בשבעים לשון.)
הכא לעולם כתיב שפה, ולעיל (כגון י(ה)) כתיב לשונותם, פי‘ לשון כל אומה ואומה. ונ“ל שלשון היא דבר פנימי בגוף, ושפה חיצוני. לכן יש לפרש שכל אומה ואומה יש לה לשון שלה, והלשון יש בה מעצם מציאות האומה. ולכן אמרינן אתה בחרתנו מכל העמים כו‘ ורוממתנו מכל לשונות, שגם זה שם האומה. אבל שפה היא דבר חיצוני, שיכולים לדבר בשפה, אבל אינה ענין עצם מציאותם. וכבר היו לכל עם ועם לשון שלו, אבל עדיין היו יכולים לדבר זה עם זה ע“י שפה אחת דהיינו לשה“ק.
נמצא שלא הוצרך הקב“ה בסוף לשנות לשונותיהם כלל, רק להסיר מהם יכולת לדבר יחד בשפה אחת.
וכן יש לפרש דברי מרע“ה, שלגבי בנ“י אמר (שמות ד(י)) כי כבד פה וכבד לשון אנכי. אבל לגבי פרעה אמר (שמות ו(יב)) ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וע"ע סנהדרין קו: ז"ל ותשא בריתי עלי פיך. אמר רבי אמי: אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ ע"ש וע' עליו רש"י ומהרש"א שלא פירשו כן.
[2] כבר פירש“י ו(יז) לכך נקראת שנער, שננערו שם כל מתי מבול עכ“ל. וראו לפניהם סוף כל החטאים האלה, ולא לקחו מוסר. אדרבה, החליטו למרוד במקום, למנוע ממנו כביכול מלהביא פורענות עליהם עוד. (ונ“ל לומר כן רחמנא ליצלן באלו היום שלמדו מהחורבן לומר ”Never again“, פי‘ ע“י כחנו ועוצם ידינו.)
[3] פירש“י אומה אל אומה. ולכאורה כן צ“ל בכל הפרשה.
[4] אמרו זה קודם כל מחשבת עיר ומגדל, רק שיעשו יחד כלי בנין.
[5] לא מדבריהם, אלא ר“ל שכך היה, שאע“פ שלא היו להם כלי בנין, הצליחו לעשותם. ולפי מה שאכתוב לקמן, יש לפרש שסתם בנ“א לעולם בנו עם אבנים וחומר, כמו שנתן להם הי“ת. אבל אלו באו למקום שלא נתן להם ה‘ כלי בנין, כאילו לומר להם שאין זה מקום ראוי לבנין אלא אולי לדברים אחרים. והם עשו מעצמם ע“י טכנולוגיה, ולא רצו ליקח ממה שנתן להם ה‘. לכן בסמוך הוסיפו על זה, וחשבו ליקח לעצמם כל טוב עוה“ז ושליטה עליה, בלא שום שיעבוד לה‘ יתברך אלא על כרחו כביכול, באין צורך לפייסו או לקבל ממנו.
[6] פירש“י לטוח הקיר. פי‘ לא רק שהשתמש בחימר לדבק הלבנים, אלא אף לטוח בחוץ במקום סיד, שיראה הכל כחפץ גדול אחד ולא רק לבנים מדובקים. וזה מתאים עם מה שאכתוב בסמוך על כוונתם. וכן משמע לי קצת בדברי הרש“ר הירש, שחימר פי‘ “cement”, וחומר פי‘ “clay”, שעשו הדבק לעיקר.
[7] במה חטאו בזה? ע‘ בראשית רבה פרשה לח סימן ו ז“ל מעשה דור המבול נתפרש, מעשה דור הפלגה לא נתפרש עכ“ל. ומ“מ יש מפרשים רבים, אבל בפשוטו של מקרא קשה למצוא חטא. והרש“ר הירש האריך מאד, בדקדוק גדול ונעים עיין שם דבריו, וסוף סוף לאנשים קטנים כמוני קשה למצוא ולראות כל זה בפסוקים.
וע‘ דברי הר“ח ויטל בלקוטי תורה על פ‘ נח, שכתב פירושו איך השתמשו דור הפלגה בשמות הקדושים להשביע כחות העליונים, ורצו עי“ז להביא למטה כל טוב, בלא שיעבוד לעבוד את בוראם. והוא מפרש כל הפסוקים לפי זה הדרך. וודאי קבלה היא ונקבל, מ“מ עלינו לעמול, מה יכולנו לראות בעצמינו בפסוקים.
[8] בראשית כח(יב) ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עלים וירדים בו עכ“ל. ובנפש החיים איתא בפרק א(י) באריכות ובכל הספר, שנשמת האדם היינו הסולם ומגיע לעילא לעילא בכחות העליונים.
והנה לגבי אדם הראשון אמרו חז“ל בחגיגה יב• דאמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע כו‘ וכיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידיו עליו ומיעטו כו‘ אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה כו‘ כיון שסרח כו‘ ע“ש. שמתחילה היה אדם בעל התחתונים לגמרי, וכמעט לא היה דבר חוץ משליטתו בכל העולמות ועד השמים.
וכבר פירשתי במקום אחר, שאחר המבול, הקב“ה שינה את עולמו בכמה ענינים, והכוונה היתה שלא תהא עוד סיבה להביא מבול. וחד מהשינויים היה שחילק אדם לחלקים, מתחילה לשלשה, שם חם ויפת, ואח“כ לשבעים אומות. והכוונה בזה, שכל אומה ואומה לא תהא שייכה לכל הכחות, רק לאחת מהן, ולכן לא יתחייב העולם כלייה, שבסך הכל לא יתחייב. וזה המעטה (”downsizing“) היתה רחמים מן המקום, ככל השינוים אחר המבול, להסיר ממנו דברים שאיננו יכולים להצליח מהם.
ולכן סימן לברית זה היינו הקשת, ר“ל שאור היינו אחד ולבן נתחלק לחלקיו וגוונים הרבה. וע‘ מש“כ על גווני הקשת בחיבור הקודם.
מ“מ עדיין לא הפריד הקב“ה האומות זו מזו לגמרי, ועדיין היו יכולים לאחד ע“י לשה“ק להיות כאחד. ונ“ל שזו היתה כוונתם הרעה של דור הפלגה. שרצו לאחד לגמרי, להיות כמו אדם קודם המבול. ולעשות מגדל וראשו בשמים, דהיינו כמו שהיה מעלת אדה“ר קודם החטא. ולעשות להם שם, פי‘, שם אחד לכולם, להיות דבר אחד, כי רק כשיהיו אחד היו יכולים לשלוט על כל העולם כמו בתחילה. וזו היתה מרידתם במקום, הוא ברחמים הסיר מהם שליטה זו ואחריאות שבאה עמה. ולפיכך בא הקב“ה עם בית דינו, והסיר מהם עוד שפתם לשה“ק, הדבק שדיבק אותם יחד. ועכשיו נשארו מופרדים לגמרי, וא“א להם לתקן למעלה שום דבר. וע‘ בדרך השם לרמח“ל ב:ד:ב:ג ושם שכתב שאחר דור הפלגה א“א לאומות לעלות ממדרגתם עוד, ואולי התם הטעם משום שאין להם עוד שייכות ללשה“ק.
והגמרא שהבאתי לעיל בחגיגה, למד שיעור אדם הראשון מפסוק בפ‘ ואתחנן, דברים ד(לב) למן היום אשר ברא אלהים ׀ אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמהו. (לג) השמע עם קול אלהים מדבר מתוך האש כו‘. והפסוקים מדברים שם במתן תורה על הר סיני. דהתם יחדו בני ישראל יחד, כאיש אחד בלב אחד, בהצלחה גמורה במה שזממו דור ההפלגה לעשות. וע‘ מש“כ שם, שעסק הפסוקים התם הוא איך יוכלו בנ“י אז להכיר לגמרי שה‘ אחד ושאין לו שום תמונה או צד גשמי. ורק מי שכללו בעמצם כל כוחות עוה“ז יחד יוכלו להכיר זה.
וע' דניאל ג' ענין הצלם שעשה נבוכדנצר, ורצה שכל שרי העולם ישתחוו לו. ונ"ל שעי"ז רצה לאחד כל העולם תחת ממשלתו כמש"כ הכא. וכן פירש המלבי"ם שם שרצה עי"ז למנוע את חלומו, הצלם עם ראשו של זהב ותחת זה זרועות של כסף ותחת זה ירכיים של נחושת כו', גזירת המקום עליו שמלכותו תכלה ותבא מלכות פרס ומדי במקומה ואח"כ יון וכו', לכן עשה צלם וכולו של זהב ע"ש דבריו הנפלאים. וע"ע שהביא מדרשי חז"ל שבבקעת דורא, מקום הצלם שעשה נבוכדנצר, היתה ג"כ מקום של מגדל בבל.
וע"ע אסתר רבה ב(א), שלבש אחשורוש את בגדי כהן גדול בסעודתו. שכהן גדול נושע שמות שבטי ישראל על שתי כתפיו ועל לבו כדכתיב שמות כח(יב וכט). ועי"ז אותו איש אחד מאחד כל כחות ישראל, ולכן יכול לבא אל קודש הקדשים משא"כ שאר כל מין אדם, ולא חשך הי"ת ממנו מאומה. לכן בא אחשורוש, אחר שטעה וחשב שכבר עברו שבעים שנה ולא נגאל ישראל כדאיתא בגמרא מגילה יא:, ועשה סעודה גדולה עם כל שרי אומות לפניו, ולבש בגדי כהן גדול, לאחד אדם תחת ממשלתו, כמו שרצה כל הני רשעים.
[9] רצו לעשות דבר מחוצף כנגד הקב“ה, לבנות דבר שמיימי. וכמו שחטא אדה“ר ואשתו, שאמר להם הנחש והייתם כאלהים.
[10] בסוף בראשית היו הגיבורים הרשעים ”אנשי השם“. ובאותה פרשה התם נזכר שֵם בן נח. והה“נ הכא נזכר שֵם בן נח בסמוך. וכן בדתן ואבירם כתיב בפ‘ קרח שהיו אנשי שם. ולהני היו שם מדומה ואינם דבר טוב. ודלא כמו שֵם בן נח שהיה שם בעצם לא במראה.
[11] הרמב“ן הביא רודפי הפשט שזה חטאם, שלא רצו להיות נפוצים, והי“ת אמר לנו ומלאו את הארץ. מ“מ נ“ל מפירש“י שהבין שזו סיבת מעשיהם שיראו פן נפוצו, ולא חטאם.
[12] משמע שאלו הן עיקר החטא.
[13] פירש“י בני אדם הראשון. שאף אלו רצו להיות כאלהים, בעלים ולא עבדים להי“ת.
[14] פירש“י כל טובה זו כו‘ ע“ש. שטובה גדולה היא להיות אחד, בלי מלחמה או מחלוקת.
[15] לא רק שלא הכירו בטובה, אלא אף ייחדו כולם למרוד, ולקחו הטובה והפכו אותה לכלי זיין כביכול על בעליה.
[16] משמע וודאי שבלא עיכוב הקב“ה, שפיר הוה שייך להם להצליח בהזמתם.
[17] הזמה ”scheme“, שעשו מעשה זה ומחשבותיהם היו לגרום דבר אחר.
[18] פירש“י עם בית דינו. וכן לגבי אדה“ר כתיב ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וכן בעונש שלו כתיב ויאמר ׀ ה‘ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו, וי“מ מן אנחנו ע“ש רש“י וע“ע הרמב“ם בהל‘ תשובה. וכולם ר“ל הוא ובית דינו. ומכל זה יש מקום למינים לטעות, שיש להבין הפסוקים כמו שהבינו היוונים עובדי ע“ז מקדם, שהיה מין של אלהים בשמים, שלא רצו אדם להעלות, ועשו לכבשם ח“ו.
[19] פירש הרש“ר הירש מלשון נובל, וזה כמש“כ לעיל, שלא הוצרך לשנות לשונותיהם, אלא רק לכמוש ולהסיר שפתם שיכלו לדבר יחד.
[20] כל זה הבין רש“י דהיינו בין אומה לאומה. ופירש“י ז“ל זה שואל לְבֵנָה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו עכ“ל. ויל“ע כ“כ למה, הלא די לנו אם לא היה יכול לבנות מאחר שאין לו לבינה. ונ“ל לפרש ממה שאנו חושבים שאדם למעלה מכל הבהמות מאחר שהוא ”מדבר“ והבהמות רק בגדר ”חי“. לכן כל זמן שיכול איש לדבר עם אחיו, חושבו להיות אדם. אבל אם אומה אחת אינה יכולה לדבר עם השניה, ממילא חושבת שאינה השניה אדם ומותר להרגם. ודבר ידוע הוא שיש ריחוק גדול בין אנשים שאינם מדברים בשוה.
[21] אח“כ וצ“ע. ולשון חדל לעולם משמע ”held back“, ר“ל שעדיין יש בכח.
[22] ולא השם שהם רצו לעשות. והנה עתה מקום זה נקבע לענין זה, ויש לעיין מה שייכות יש לגלות בבל ולתלמוד בבלי.
אחר כתבתי כל זה, שוב מצאתי כמעט הכל והרבה יותר בדברי הר“מ אלשיך עה“ת, ברוך שכוונתי לקצת דבריו הקדושים ע“ש.