עין תחת עין
שמות כב(כד) עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל.
ב"ק פג: עין תחת עין אמר רחמנא, אימא עין ממש כו' ע"ש שמביאה הגמרא כמה דרשות לברר שכוונת התורה היינו ממון ולא להשחית עין המזיק ממש.
וע' ברמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק א' הל' ב-ג שזה הלכה למשה מסיני.
ויש לשאול על מי שהזיק את הקרנית (cornea) של חבירו. שבמזיק קרנית בזמן הזה אפשר לעשות רפואה ע"י שתילה (transplant), שלא היה אפשר בשום חובל בזמן הגמרא.
1) דין "ריפוי" א' מן החמשה דברים של החובל, ויש לעיין אם חייב רק למדרגת רפואה שהיתה בזמן הגמרא, דהיינו לבריאות בלא אבריו. או אם נכלל שחייב לשלם לרפואה כל שהיא הרגילה באותו זמן. ובזמן הזה דרך הרפואה כוללת שתילת קרנית.
2) ועוד, בדין הגמרא אין המזיק חייב אלא דמי נזקו, דהיינו לערוך האיש כאילו נמכר בשוק קודם החבלה ואחר כך. אבל אין חיוב לשלם בשביל הנזק האמיתי דהיינו להחזיר לניזק את נזקו. כי זה היה אי אפשר כלל בזמן הגמרא. משא"כ הכא שבזמן הזה אפשר להחזיר את הנזק, אולי מחויב לעשות כן מדין "נזק". דמאי שנא ממזיק את שורו, שפשוט שצריך לשלם להחזיר לו שורו. (אם לא נאמר שאחר שקבע התורה את דמי הנזק, פטור המזיק מלשלם יותר.)
3) ועוד, אולי אף אין פשוט ששייך הכא את הגזה"כ שחייב ממון ולא אבר. דכתיב כא(כו) וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה כו'. שהיזק העין נקרא השחתה (ותרגום חובל) - מאחר שא"א לרפאותה ולהחזירה. ואין תכלית להשחתת עין המזיק אלא רק נקמה בעלמא. משא"כ הכא, שאין נטילת עין המזיק משום השחתה ונקמה, אלא כדי להחזיר עינו של ניזק. אולי מחויב ממש להחזיר את נזקו. וכשם שבמזיק שור חבירו, אם אין לו ממון רק שור, צריך ליתן לניזק שורו, הה"נ הכא אם א"א להשיג קרנית אלא שלו, אולי מחויב ליתן לו קרנית שלו להחזיר את נזקו, והמזיק ימתין אולי יכול להחזיר את עינו של עצמו כשאפשר לו.
אמנם יש להשיב, שאם רצה המזיק ליתן ממון והניזק צריך דוקא שור, ואין שור לקנות עכשיו, לכאורה אין חיוב על המזיק ליתן לו שורו ויצא בכסף ובשוה כסף. אבל באמת כתיב בתורה כא(לו) שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו. וצ"ע.
וראיתי תשובת יעב"ץ דס"ל שמי שמחיוב מיתה בידי שמים, יכול הוא לעשות לפנים משורת הדין להרוג את עצמו להשיג כפרה (ויש חולקים ע' איגרות משה). והנה כתב הראב"ע עה"ת ז"ל ראוי להיות עינו תחת עינו אם לא יתן כפרו עכ"ל. יש לי לעיין לפי דביר הרב יעב"ץ אם מותר למזיק לעשות לפנים משורת הדין להשחית את עינו להשיג כפרה. וזה אפילו בעין ממש שאין אלא השחתה ונקמה כמש"כ, ק"ו בקרנית אולי יש דין שמים ממש אם לו דין בשר ודם.