Post date: Dec 9, 2014 10:44:31 AM
פוסט שיווקי וגם קצת לא... הרבה זמן לא כתבתי, צריך אומץ בשביל לכתוב לפחות ככה חשבתי..
אני חייבת לשתף אתכם במשהו שקראתי מתוך הספר תקשורת של אדם ברוך ז"ל, זה ספר שמאגד טורים נבחרים שכתב לעיתונים השונים בין השנים 1972-2008, הספר הוא בעריכת שירה אביעד, רינו צרור ומורן שוב.
"... היום אין צורך עוד באומץ לב כדי לכתוב מה שלא יהיה בנושאי חברה, תרבות ופוליטיקה...רק קוראים ומאזינים תמימים מאמינים שיש למדברים מקצועיים - לעיתונאים, לאמנים, לפולמוסנים ולאנשי תקשורת - צורך היום, בישראל, באומץ לב כדי לשדר, לכתוב, להביע דעה." טור שפורסם בקשר עין, ידיעות אחרונות, 7.3.75 (ברוך, עמ' 65-66).
אני האמנתי בזה בכל ליבי עד שקראתי שורות אלו. תמיד שכתבתי לפני כל פוסט או רעיון תהיתי ביני לבין עצמי האם אני האדם המתאים לכתוב דברים כאלו להביע דעה בנושאים שהם לא תמיד נוגעים אלי? תמיד שאלתי את עצמי מה אני מבינה בילדים או בחינוך או במערכת החינוך למשל, לפני שהפכתי לאמא בעצמי. מה אני מבינה ביוקר מחייה, מע"מ או החלטות ממשלה. ותמיד נכנס כאן הפן האישי עד כמה לשתף את קוראי הפוסטים שלי בחיי האישיים, בהחלטות בתסכולים שקיימים בדברים הנפלאים המשפחתיים איפה בעצם הגבול?
תמיד נלקחו בחשבון גם קוראי הפוסטים באשר הם האם מישהו יקבל יותר מידי מידע? האם אני פוגעת במישהו?
בן זוגי תמיד אמר לי להתעלם מכל זה ופשוט לכתוב כי כשאני כותבת אנשים נהנים לקרוא, הנתונים הסטטיסטים באתר מוכחים זאת...
רוב ההחלטות שקיבלתי היו לוותר על פוסטים פשוט לא לכתוב למה להתמודד עם השאלות הגדולות אם אפשר שלא?
לא תמיד משהו שמתאים לי אבל החלטתי לוותר.
באוגוסט האחרון עברנו לגור בנתניה בעקבות עבודה של בן הזוג באיזור המרכז, אחרי החגים הכנסתי את הקטנה למשפחתון, חשבתי שהנה כבר אני מוצאת עבודה, מה שלא קרה כל כך מהר.. ומצאתי את עצמי עם יחסית הרבה זמן פנוי בבית וזה הזמן לקרוא את כל מה שלא הספקתי כל הספרים שיושבים לי על המדף. ככה הגעתי לטור אומץ לב של אדם ברוך. תוסיפו לזה הרבה שהשתנה גם אצלי ניווטים בתוך ומחוץ נתניה לבד עם וויז ומי שמכיר אותי יודע שזה לא פשוט עבורי, להתארגן בבוקר עם ילדה אתגר בפני עצמו אתגר לכל ההורים באשר הם לא רק לי , להספיק לנקות, לבשל לסדר לפני ארבע, זה לא כזה פשוט.
אז חשבתי על זה איזה שבוע על האומץ לב שחשבתי שצריך. אני עדיין חושבת שצריך. אני מאמינה שמי שמפרסם משהו צריך באמת להאמין במילים ולא סתם לכתוב כי צריך לפרסם טור או כי כל סיבה אחרת. אבל, אני אשתדל להיות עם ראש יותר פתוח לכן תכף מגיע החלק השיווקי של הפוסט
זוכרים את החבילה שקיבלתי שבוע שעבר? את קרם הפנים סקין פרפקשין של לוראל פריז? למרות שאני לא חובבת קרמים ושות' החלטתי לנסות (כן השינוי...)
קופסה ורודה וזוהרת קרם שמיועד לנשים בהחלט אי אפשר להתבלבל אפילו הגוון של הקרם עצמו מעט ורדרד או כמו שאמר הזוגי "פפששש השקיעו"
אז מרחתי אותו כשבוע על הפנים, אני גם אמשיך בזה כמובן, הריח שלו משכר ומדהים בעניי. מה שקרמים שהשתמשתי בעבר פחות שמים את הדגש על הניחוח וזה תורם לכך שהעור מרגיש רך ונעים למגע, גוון העור ניהיה אחיד אני לא יודעת אם זאת ההגדרה הנכונה אבל זאת בהחלט התחושה לגבי מראה הקמטוטים קשה להגדיר כי כן יש שינוי אבל לא היו גם הרבה לפני.. נראה לי.
אני בהחלט ממליצה תודה למי שקרא/ה עד לפה :)