Post date: Jan 1, 2019 3:04:11 AM
עברה לה עוד שנה. זה כבר שנתיים שאת חלק בלתי נפרד מחיי, זה מרגיש כאילו תמיד היית פה, אני לא זוכרת איך נראו החיים שלי בלעדייך או לפנייך.
שי, ילדת יום הולדת מיוחדת שלי, הילדה עם התאריכים הכי מיוחדים ומגניבים שיכולת לבקש לעצמך. 1.1.2017 ונר שמיני של חנוכה. מתחילת דרכך בעולם את עושה את זה בצורה הכי מיוחדת שיש. בדיוק כמוך.
מאז שאני כותבת לך ולאדר כל שנה פוסט יום הולדת אני מנסה לחשוב מה למדת בשנה שעברה, מה עשית? דברים שעשינו יחד ועל מה אני הולכת לכתוב. המחשבות האלה התחילו לצוץ לפני שבוע, באיזה יום חמישי אחד שאת ישנת ואני בישלתי, כל המחשבות מגיעות בשקט, התחלתי לחשוב מה עשית בשנה החולפת? התישבת, נעמדת, למדת ללכת, היום את כבר רצה, התחלת לדבר, כל כך הרבה דברים שעשית השנה איך שפתאום גדלת.
אני לא הייתי שם. אני לא הייתי שם כשכל הדברים האלה קרו. קיבלתי הרבה תמונות וסרטונים והודעות וטסאפ:
-את לא מאמינה! שי נעמדה לבד!!!
- היא הולכת!!
-את צריכה לראות איך היא מטפסת!!
ואז אני- יא!! איזה יופי תצלם!
הסטורי שלי באינסטגרם חגג את התפתחותיך המהממת לרוב עם הכותרת:
בזמן שאמא עובדת או כשרציתי לגוון: בזמן שאני בעבודה
הייתי עסוקה בלשרוד, עבדתי. במשך תשעה חודשים רצופים עבדתי. כמה שיותר, כמה שאפשר כדי שנוכל לשרוד, לא לקחתי אותך לגן ולא החזרתי אותך הביתה, לא שיחקתי איתך אחרי הצהריים ובטח שלא הלכתי איתך לגינה. אמא לא הייתה שם בשנה החולפת. איפשהוא בסוף פברואר 2018 התהפכו לנו החיים, אבא שלך חזר הביתה יום אחד בלי עבודה ואני שרציתי לחפש כיוון אחר, מצאתי את עצמי ממשיכה בכל הכוח כי לא הייתה לי ברירה אחרת. האמת, באותו ערב כל מה שרציתי לעשות היה לארוז מזוודה ולצאת לטייל בעולם עד שיגמר הכסף, יגמר הכסף נחזור ונחשב מסלול מחדש. אני זוכרת שאמרתי לאבא שלך שאם אתן לא הייתן על הספה רואות טלויזיה רגילות לחיים שלכן, זה בדיוק מה שהייתי עושה.
לא תמיד אפשר לעשות את כל מה שרוצים ולפעמים צריך לנשום עמוק ולהמשיך הלאה. ברגע אחד הפכתי להיות המפרנסת העיקרית ואבא איתך בבית. את למדת ללכת, אני עשיתי שעות נוספות, את נשארת עם אבא בבית כי היית חולה, אני ניצלתי את ההזדמנות להגיע מוקדם יותר לעבודה. כל סרטון ותמונה תמיד צבטו לי בלב, את גודלת, משחקת עם אדר ואני עובדת. התרגשתי מאוד מכל דבר, ראיתי את הכל בלופ, הראתי ושלחתי לכל מי שיכולתי, נשמתי עמוק לפעמים אפילו נגבתי דמעה, וחזרתי לעבוד. כל יום השתדלתי לצאת מהעבודה כך שאוכל להגיע בשעה נורמלית הביתה כדי לראות אתכן. אם זה באמצע ארוחות ערב, או המקלחות, לפעמים רק לכמה דקות.
בסופי שבוע השתדלתי קצת יותר להיות איתך לשחק איתך, ולראות את הכל באמת ולא דרך מסכים. ברור שאחר כך צילמתי כי אני כזאת, אבל הפעם זה אני צילמתי אחרי שחוויתי את המאורע וזה מרגיש אחרת.
אבל, ופה יש אבל גדול מאוד. לא משנה כמה הייתי או לא הייתי, אני תמיד אמא שלך. למדתי לגלות שאמא מכירה את הילדים שלה, זה מן חוש כזה שמקבלת כל אמא ועל כל ילד יש חוש נוסף שמגיע.
אני מכירה אותך יותר טוב ממה שאת חושבת ואת יודעת מה אנחנו מאוד דומות.
אני מבינה כל מילה שלך. את מאוד עקשנית, את לא מוותרת, את תשיגי את מה שאת רוצה גם אם יקח לך קצת יותר זמן לעשות את זה, את תשבי תחשבי איך להגיע מנקודה א לנקודה ב. תביאי שרפרף, תטפסי, תרימי, תסחבי, הכל כדי לקבל את מה שאת רוצה ואפאחד לא יצליח להזיז אותך מזה. העניים הנוצצות שלך והחיוך המסופק שווים הכל אני מאחלת לך שהתחושת סיפוק הזאת תשאר איתך לכל אורך הדרך בכל מה שתבחרי לעשות. ואני מסתכלת עלייך מהצד משגיחה מבחינה בטיחותית, מסתכלת עלייך לומדת אותך כי למדתי שאיתך צריך לבחור את המלחמות ואיתך מדברים קצת אחרת וצריך להתעקש טיפה אחרת. כי כשאת מתעצבנת או נכנסת למה שמכונה בשפה המקצועית "טנטרום" רק איתך חוויתי על בשרי את המושג הזה. עדיף לתת לך להירגע לבד, כל ניסיון אחר לנסות להרגיע אותך פשוט לא עובד. אז את נשכבת על הרצפה, רוקעת בידיים וברגליים, בוכה כאילו כל הספינות שלך טבעו ואחרי כמה דקות באה כאילו כלום.
נרגעת? אני שואלת אותך ואת מהנהנת.
יופי, את מוכנה להקשיב עכשיו? ואת מהנהנת.
את לא נפתחת בקלות ואת חוששת מאנשים חדשים או כאלה שאת לא ממש מכירה וזה בסדר כי לא צריך להיות יותר מידי חברותיים, אבל בהחלט שווה לתת לכולם הזדמנות כדי לא לפספס, את כבר תדעי מי החברים שידעו עליך הכל וישארו לאורך זמן .
את לומדת מהר לעשות דברים במיוחד כאלה שאדר עושה ואת רוצה גם, מרגע שלמדת ללכת למדת לנסוע על קורקינט! ואת עושה את זה מושלם, למדת לשחק עם אדר ולהקשיב לה תמיד תרוצי אליה ותחבקי אותה והאמת שאם יש מישהי שיכולה להרגיע אותך זאת היא, אין לך מושג כמה זה עושה אותי מאושרת. נכון שאדר היא האחות הכי טובה שיכלת לבקש ולהיפך אבל את לא חייבת לעשות את כל מה שהיא עושה או לקחת לה הכל.
את יודעת גם להעסיק את עצמך, את אוהבת לקרוא: מעשה בחמישה בלונים, האריה שאהב תות, זרעים של מסטיק וכמובן פלוטו.
את כל הדברים האלה ראיתי בשנה האחרונה גם אם לא תמיד הייתי.
בשבועיים האחרונים המצב השתנה ב- 180 מעלות. אבא שלך מצא עבודה. אני את ואדר מבלות כל ערב הרבה שעות. שעות טובות ומאתגרות, כל ערב אני מגלה שאת כל מה שאני יודעת שאת ואפילו יותר.
רגע לפני סיום אני מאחלת לנו שנה של חוויות ורגעים בלתי נשכחים, אני אשמח שתדברי איתי קצת יותר, את לא תאמיני מה בקשה יכולה לעשות, שתמיד תיהי בריאה ומאושרת, שתמשיכי להעריץ את אחותך בחרת לך מודל מצויין לחיקוי, שתשארי מיוחדת כמו שאת שובבה מגניבה וכובשת. ותזכרי גם ברגעי הכעס התסכול והעצבים אני תמיד פה, תמיד, לדבר, לשתוק לצחוק, מה שתרצי. יום הולדת שמח שי שלי קטנה.