Post date: Jan 11, 2014 9:08:18 AM
אז בחמישי ושישי האחרון הלכנו לקורס הכנה ללידה במגדלי הקריון.
הריון ראשון, ילדה ראשונה, כולם הולכים לפחות בהריון הראשון אז נלך גם אנחנו, מקסימום בזבזנו הזדמנות לארוחת בוקר בשישי בשני.
כמה ימים לפני עברה בי המחשבה מה בעצם עושים בקורס הזה ומצאתי כתבה בתוכנית חיסכון, מנחם הורוביץ יצא לבדוק מה בעצם עושים בקורסים האלה ולמי זה טוב. כתבה של חמש דקות כל מה שראיתי זה נשים בהריון על כדורים, נשימות וכמה כסף יכולים לקחת לי על כל קורס כזה או אחר. קצת נבהלתי והודעתי לבן זוגי היקר שאני לא משתתפת וזה ממש לא בשבילי כל הדברים האלה, למזלי הוא מכיר אותי יותר טוב ממה שאני חושבת לפעמים והוא בירר ולא חייבים לקחת חלק פעיל בכל עניין הנשימות.
הגענו ביום חמישי לחדר שהיה מלא בפופים ובכריות הנקה, הבנו שהגענו למקום הנכון. קיבלה אותנו המדריכה ואני חושבת לעצמי שזה יהיה בזבוז של זמן...
אחרי סבב הכירות קצר למדתי שני דברים:
אחד, רוב הזוגות הגיעו בשבוע שלי פחות או יותר (30) והבטן שלי לא כזאת גדולה!
השני, למדריכה שלנו קוראים דיקלה היא מיילדת בבית חולים העמק כבר 8 שנים. ולא, היא לא תלמד אותנו לנשום שכל אחד ינשום איך שבא לו. והפופים הם פשוט לנוחות מי שרוצה להשתרע עליהם (אני וויתרתי על הרעיון אחרת הייתי נרדמת).
ביום הראשון של הקורס התעסקנו יותר בנושא מתי מתרחשים צירים, ושכדאי לחכות כמה שיותר בבית לפני שמגיעים לחדר הלידה, זירוז לידה זה בעצם הפעלת לידה,ואיך לעזור לעובר במהלך הלידה, מה יקרה אם נגיע לחדר לידה עמוס יותר או פחות, על ההורמונים המופרשים בגוף במהלך הלידה ואיך אפשר להקל על הצירים לפני האפידורל.
בחלק השני של הערב הגיעה בחורה בשם ענת, שהיא מומחית לוואטסו לנשים בהריון ואז התחיל החלק עם הכדורים. השתתפתי ואפילו היה לי כיף (חוץ מהקטע של הנשימות והוצאת הצלילים – זה היה מצחיק) אני אפילו שוקלת לקנות כדור פיזיו זה ממש נוח! ובחלק הזה בני הזוג עובדים קצת יותר קשה במסאז'ים והרפיות – אני מאוד נהנתיJ
ביום שישי בבוקר עברנו על 4 סיבות שחייבים להגיע בגללם לבית חולים, עברנו על כל משככי הכאבים האפשריים וההבדל בין הלידות השונות טבעי, קיסרי וכדומה.
אני מאמצת לעצמי את גז הצחוק. אני חושבת שזה הכי בטוח לי ובטח לה אני מקווה לעבור את הלידה עם גז הצחוק. אפידורל לא בא בחשבון לא כי אני אמיצה או גיבורה כי אני מעדיפה לוותר על עניין איבוד השליטה בלידה ואפילו בסוגרים שלי.
נגענו בעניין רשימת הקניות ואפילו הנקה נכונה.
אני מאוד חששתי מהקורס, כי הייתי בטוחה שזה יחזק את ההחלטה שלי שפולי (שמה העוברי של הבת שלי למי שלא יודע) צריכה למצוא דרך אחרת לצאת החוצה. ושיארו לי תמונות וסרטונים קשים לצפייה (הסרטון היחידי שראינו היה על דרכים של אבות להחליף חיתול).
גיליתי לשמחתי הרבה מדריכה שנושא הלידה הוא באמת בדמה. דיקלה אמרה לנו את האמת על התנהלות חדר יולדות, על חשיבות הנושא שזאת הלידה שלינו וההחלטות צריכות להיות שלנו, למעט מצוקה או סכנה שנשקפת חס וחלילה. ושצריך וכדאי לפעמים לעמוד באסרטיביות מול הצוות הרפואי שלפעמים המטרה העיקרית שלו זה לפנות עוד מיטה במחלקה. לבוא מוכנים ללידה, לעשות הכנות בבית של יציבות, תרגילים שיעזרו לפולי לצאת החוצה יותר בקלות - מסתבר שזה קשה וכואב להם באותה המידה. היא נתנה לנו את כל הטיפים וההמלצות האמיתיות כדי שאנחנו נהנה מהתהליך ככל האפשר ונחזור עם בת קטנה הביתה.
אני מאוד מקווה שכשיגיע היום המיוחל ושנגיע לחדר יולדות, תקבל אותנו יולדת עם אותה הבנה וסבלנות של המקצוע ושלנו, אני מקווה שיהיה לנו את הכוחות לעמוד מול הצוות הרפואי שיכול להגיד דברים נוראיים שיכולים לפגוע. אני מקווה שרוב המיילדות הם כאלה.
אולי אני תמימה אבל אני באמת רוצה להאמין בזה. כי אחרי הקורס אני רואה את עצמי עושה את זה מביאה את ביתי לעולם, לא ראיתי את זה לפני, לא חשבתי על זה לפני. היו פעמים שחשבתי שאולי כל התהליך הזה הוא טעות כי אני לא יולדת, אבל היום אני יותר מאמינה בעצמי, מאמינה בפולי שתדע מה עושים, ומאמינה מעל להכל בבן זוגי שישב, הקשיב לקח רשמים קרא ושאל שאלות.
מקווה שהכל יעבור בשלום בלי סיבוכים ומצוקות חס וחלילה.
כמו שכתבתי בפוסט הקודם. אנחנו מצפים לך פולי קטנה שלנו, אפילו יותר הפעם מבטיחים לעזור כמה שניתן כדי שהיום שבוא תחליטי לצאת לפגוש אותנו, יהיה יום שמח וזאת תהיה חוויה שאנחנו מקווים שלא תצטערי עליה. אנחנו נחכה לך בחוץ. תזהי אותנו לפי הקולות.