חמש שנים

Post date: Jun 25, 2011 3:04:00 PM

כשהייתי בתיכון באחד משיעורי החינוך אולי לפני יום הזיכרון היה לנו שיעור חינוך שעסק בשאלה מה התהליכים והשיקולים של הצבא והמדינה כאשר קורה מקרה ונחטף חייל. עכשיו שאני חושבת על זה זה היה אחרי החטיפה של שלושת החיילים בהר דב בשנת 2000. המסקנה החד משמעית שהגיעו אליה תלמידי כיתה י"א שבישראל יעשו הכל כדי לשחרר חייל חטוף ובעצם להחזיר אותו הביתה וזה לא משנה אם החייל מת הרי אסור להפקיר פצועים בשטח.

בתקופת התיכון היה לי כיף והרגשתי גאה, לא בגלל תקופת התיכון שכללה מבחנים בלויים וכדומה. אלה, כי באמת שמחתי לגדול במדינה שיש לה צבא חזק ממש לפני הגיוס של בני גילי שלי הלכתי ועשיתי שנת שירות מתוך רצון אמיתי לתרום למדינה לחנך בני נוער נוספים ללכת בדרך של ערכי ציונות ואהבת הארץ ואפילו להתגייס למרות שלא רצו אותי, שזה סיפור לפעם אחרת.

היום, חמש שנים לחטיפתו של גלעד שליט. חמש שנים שהיה צריך להחזיר את גלעד הביתה.

במהלך החמש שנים הללו אני התחלתי תואר וסיימתי אותו, התחלתי מערכת יחסים זוגית ויציבה עם מי שהפך באוקטובר האחרון לבעלי, לפני כמובן מצאנו דירה ועברנו לגור ביחד, אחותי חגגה בת מצווה לפני כמעט ארבע שנים ובספטמבר הקרוב היא מתחילה כתה י', עכשיו אגב היא נמצאת בקורס מד"צים ביער עזריקם באותה תנועה שאני עשיתי שנת שירות, אח שלי סיים תיכון המשיך את לימודיו והתגייס, אני אפילו חושבת שלפני חמש שנים כמעט לאף אחד בישראל לא היה חשבון פייסבוק היום אלו שאין להם פייסבוק נחשבים למוזרים.

כל כך הרבה קרה מאז החטיפה וגלעד עדיין בשבי.

אין לי סיכום טוב למחשבה שהיכתה בי אחרי מהדורת החדשות האחרונה שראיתי. זה מה שהזכיר לי את אותו שיעור חינוך בכתה י"א זה מה שגרם לי לכתוב.

אני ממש מקווה לכתוב ממש במהירות שהחזירו את גלעד שליט שמשפחת שליט חזרה למצפה הילה ולביתה בהרכב מלא ומי יתן ול תעבור עוד שנה ובטח שלא עוד חמש. אמן!