Post date: Jun 22, 2019 3:03:51 PM
כמה נחמד היה יכול להיות אם היה קיים הצד האחר, המקום הזה שאפשר לעשות בו מה שרוצים, להיות איפה שרוצים, לא לחשוב אם זה מתאים, אם אני עייפה, אם יש לי מספיק כסף בשביל... או אם צריך ללכת לעבודה או שאפשר להשאר בבית, הצד האחר הזה שאין בו שגרה שאין בו אחריות מסויימת. הלוואי והיה אפשר לעצום עניים לחשוב איפה אני רוצה להיות ועם מי לפתוח את העניים ופשוט להיות שם ולעשות מה שרוצים לטעון כוחות לגוף ולנשמה ואז לחזור למציאות כאילו כלום לא קרה אבל עם כוחות מחודשים.
*************************
ביום רביעי האחרון 19.619, הייתי בהופעה של ברי ברידינג 3. הופעה שקיבלה את השם הצד האחר, כל מי שרכש כרטיס להופעה יכל לבחור את השירים שינוגנו בה. זכיתי להיות בעבר בשתי הופעות כאלו בעבר-הופעת פורום- שהיו לקהל הרבה יותר מצומצם ומיוחד עבורי האחרונה שבהן הייתה לפני כמעט 6 שנים, ביום ההולדת ה - 30 שלי. דרך מצויינת לפתוח בה עשור.
זכיתי לקבל זריקת מרץ שלא הייתה לי המון זמן. זכיתי למשך חמש שעות לחזור אחורה בזמן, להגיע לרידינג לפני פתיחת הדלתות, כמעט ולא לזוז מילימטר מהמקום שתפסתי, הכי קרוב לבמה שיכולתי- כן אני קצת חלודה בנושא כבר לא הולכת לכל הופעה והופעה לצערי. פגשתי אנשים שלא פגשתי הרבה מאוד זמן, שעברתי איתם חוויות שלא ניתנות לשחזור ומאוד קשה להסביר אותן למישהו מבחוץ.
מוזיקה בכלל, המוזיקה של ברי בפרט והפורום, האנשים האלה שהם הרבה יותר מסתם חברים, מלווים אותי כבר כל כך הרבה שנים. זכיתי לחזור לאותן התחושות של פעם- הציפייה, ההתרגשות לפני ההופעה, לפגוש את כולם, להתעדכן, לעמוד בשורה הראשונה- שאני בכושר אפסי ביותר, חזרתי להיות גרופית מתלהבת מברי. האמת? ההופעה הייתה יותר ממוצלחת. שלוש שעות של גיטרות, שלוש שעות שאף אחד לא עצר. השירים שנבחרו על ידנו הקהל היו איכותיים, מרגשים וכאלה שאפילו אני שמעתי פעם ראשונה בהופעה. כמובן שבפורמט כזה כדי לקלוע לטעם כל הקהל היו כמה שירים שהייתי מחליפה באחרים אבל אי אפשר לרצות את כולם.
כשהפורום היה פעיל יותר, מיומנות ביקורת ההופעות שלי הייתה טובה יותר אבל זה לא מטרת הפוסט, המטרה יותר להעביר תחושה. כן אני אנצל את הפורמט להודות לברי וללהקה על הופעה משובחת וחוויה שתשאר איתי עוד הרבה מאוד זמן. ולחשוב שכמעט ולא הגעתי וממש נלחמתי בעצמי כדי להגיע להופעה הזאת. כמעט ולא היה סידור לבנות. המון תודה לאמא על זה! כל השבוע לפני סבלתי מכאבי גרון לא ברורים וסירבתי לעצור וללכת לרופא ולנוח. ידעתי שאם אני עוצרת גם להופעה אני לא אלך. ולא הייתי מוכנה לוותר על ההופעה הזאת. וטוב שלא ויתרתי.
בסוף הפוסט- כל הוידאוים שצולמו בהופעה. מקווה שתהנו מהם כמוני.:)
*********************************
עוד שבוע וחצי אני חוגגת יום הולדת, כבר כמעט שנתיים שאני מנסה לשלב בין המציאות שלי והאחריות שלי לבין החלומות והרצונות שלי. יש חלומות ורצונות שהצלחתי ועדיין מצליחה לעשות ויש כאלה שעדיין לא. איפה שהוא קצת חסרה לי האמונה המלאה בעצמי, שינויים זה דבר מפחיד לפעמים השגרה עדיפה יותר גם אם זה לא הדבר הכי טוב בשבילי, היא הדבר שאני מכירה, יש את הגבולות המוכרים שכל הנראה מונעים ממני להתקדם כמו שאני באמת רוצה, כי החיים יקרים ויש לי שתי בנות שצריך לדאוג להן, חשבונות לשלם ולא לא תמיד אפשר לעשות מה שרוצים.
וכל הזמן אני מוצאת את עצמי חושבת איך לשנות, איך לשפר, איך למצוא את הצד האחר הזה שיתן לי בנוסף לשגרה את החופש שלי, את הזמן להטען ואת הצורך הזה לפעמים לקחת צעד אחורה ולחשב מסלול מחדש.
הצד האחר שלי בתקופה האחרונה הייתה סדרת טלויזיה שכבשה אותי. אני רואה די הרבה טלויזיה ומאז באפי לא ניתקלתי בסדרה שנכנסה לי פנימה לנשמה. סיימתי ארבע עונות. אין לי מושג מה צפוי בעונה החמישית. אבל זאת סדרה שגרמה לי לחשוב, הפעילה לי את גלגלי השיניים במוח שממש פיניתי לה זמן צפייה בלי לקפל כביסה בלי רעשי רקע.
הסדרה מבוססת על הדמות של לוציפר מהקומיקס סנד-מן של ניל גיימן שהוא בכלל סופר בחסד.
לוציפר מורנינג סטאר הוא בעצם השטן שנמאס לו להיות השטן, הוא החליט למרוד באבא שלו ולעזוב את הגהנום והוא מגיע לכדור הארץ ללוס אנג'לס. לוציפר הוא אדם בעל אמצעים כלכליים, נראה מעולה פלוס, הוא בעצם השטן עם כוחות של שטן / מלאך מתנת היחוס המשפחתי - אבא הוא הלא אלוהים והנה לכם בעל מועדון, נהנתן, מרדן שבעצם יש שיגידו שחי את החלום.
במסגרת העלילה לוציפר עוזר למשטרה לפענח מקרי רצח וככה להעניש את הרעים.
כמובן שהעלילה יותר מורכבת מזה. מה שסחף אותי בסדרה היה בעצם המציאות ההגיונית. במסגרת הסדרה כל מה שקרה בה היה הגיוני לחלוטין. לוציפר על בסיס קבוע נפגש עם פסיכולוגית כדי לנסות להבין את מקומו בעולם שגם היא בסופו של דבר מקבלת את האמת על היותו השטן ולא חושבת שהוא חי באיזה אשליה מוזרה, הוא אף פעם לא משקר על היותו השטן ושאבא שלו הוא אלוהים, יש לו אח מלאך שעושה הכל כדי לנסות להחזיר אותו בחזרה לגהנום, אמא אלה רבת כוח, שדה מהגיהנום, קיין, אדם וחווה, בלשית בת אנוש אחת שלא נמצאת שם במקרה הכל מאוד הגיוני והעלילה מתפתחת בהתאם.
כשהתחילה העונה הרביעית, ידעתי איך היא תסתיים. בדרך כלל זה גורם לי להפסיק לראות סדרות או סרטים שהם צפויים מראש ואני מודה שהכנתי את עצמי לסוף שהוא מאוד עצוב וטראגי. אבל הסוף היה בסך הכל מאוד הגיוני היה עצוב אבל כמו בחיים אי אפשר באמת לעשות את מה שרוצים, לכולנו יש את המציאות שלנו וכולנו בסופו של דבר צרכים לראות את התמונה הגדולה ולדעת לקבל את ההחלטות הנכונות ביותר ולפעול לפי אותם החלטות.
בסופו של דבר אם השטן בכבודו ובעצמו קיבל את ההחלטה הנכונה והשקולה וחזר לגהנום כדי להיות השטן אז מי אני שאתווכח עם זה?
ואז הבנתי שהכל בחיים בעצם עניין של בחירות, החלטות, מה חשוב לי באמת? וגם מה התשובה לשאלת השאלות- מה הרצון הכי עמוק וחזק שלנו? כי דברים לא קורים סתם, הם תמיד קורים מסיבה מסויימת. וההחלטה היא לגמרי שלי, אז נכון עדיין אי אפשר לעצום עניים ולהיות במקום אחר, אבל אפשר לעבוד קשה כדי לקבל את הצד האחר שלנו, לחלום חלומות ולהגשים אותם גם אם זה לא נראה מציאותי בכלל כרגע.
אפשר להתגבר על הפחדים ובכל יום יש הזדמנות להתחיל מחדש ואולי אחרי כל הניסיונות אפילו להצליח.
היו לי הרבה צדדים אחרים השבוע, מודה שלא את כולם הצלחתי להגשים, הרבה מחשבות ותהיות ובסופו של דבר אני זה כל מה שיש לי כל יום מחדש וזה המון. הבחירות וההחלטות הן שלי ומי שצריכה לפעול ולעשות זאת אני. וגם בתקופות שבהן זה נדמה לי שאני כבר מוותרת זה לא באמת, זה כדי לחשב מסלול מחדש. מקווה שהמסלול הבא יהיה מוצלח יותר וטוב יותר בשבילי, אולי המשאלה שלי לכבוד היום הולדת המתקרב הוא לנסות לקחת את הצד האחר ולהפוך אותו למציאותי יותר בשבילי ובעצם לעשות את מה שאני אוהבת ולהפוך את זה למציאות.
********************
שירים שצולמו בהופעה