Post date: Jul 4, 2017 3:07:29 PM
השנה החלטתי לכתוב לעצמי פוסט יום הולדת. עברתי שנה שהייתה מאוד משמעותית עבורי, הרבה זמן לא חוויתי שנה שקרו בה כל כך הרבה דברים ואני בהחלט מקווה ומאחלת לעצמי שהשנים לפני יהיו משמעותיות וטובות עוד יותר.
יום ההולדת שלי תמיד מלווה ברגשות מעורבים, מצד אחד יום הולדת זה אירוע משמח חוגגים לבעל השמחה נותנים מתנות, מברכים ברכות כיף! יש אצל ההורים שלי תמונות שמוכיחות שהייתי קטנה חגגו לי ימי הולדת מושקעים: הזמינו חברים ומשפחה, קישטו את הקירות בנייר קרפ שמציין את שמי ובלונים, אני אפילו לבשתי שמלה ורודה מסתובבת ומבריקה! ואמא שלי הכינה לי עוגת יום הולדת חוות חיות או ברבי תלוי בגיל. (מי מאיתנו לא מכיר את הספר הזה של העוגות יום הולדת עם הכדור פורח). אבל מאיזה שהוא שלב לא ממש חגגתי ימי הולדת אני לא ממש זוכרת למה.. ויום ההולדת שלי מבחינתי הפך להיות יום רגיל סך הכל. אם יוצא חוגגים ואם לא אז לא.. אז גדלתי בעוד שנה אז מה? זה קורה לכולם..
השנה החולפת נפתחה בבדיקת שקיפות עורפית ושליחת תמונת אולטרסאונד בקבוצות הואטסאפ המשפחתיות השונות עם הבשורה על עוד הריון, והיא מסתיימת ביום החזרה השני שלי לעבודה לאחר חופשת לידה. המון קרה בשנה הזאת!
צלקות
יש לי צלקת חדשה. מכוערת להפליא יחסית לשאר הצלקות בגוף שלי. אולי היא מכוערת כי היא חדשה אבל גם הצורה שלה מוזרה בעניי. היא ממוקמת בבטן התחתונה פחות או יותר בקו התחתון, התבוננתי בה השבוע זה נראה כאילו לבטן שלי יש חיוך עקום ביחס לפופיק. היא לא הצלקת היחידה יש לי צלקת ביד שמאל שנשברה כי טיפסתי הפוך על מגלשה בגן וילד אחר התגלש עלי והפיל אותי, ככה תמיד הצלחתי להבדיל בין יד שמאל לימין. יש לי צלקות ברגליים בעקבים וביריכיים שם עברתי ניתוחים להארכת גידים. אני רגילה לצלקות אפילו גאה בהן הם חלק ממני כל צלקת כזאת מספרת סיפור. הצלקת החדשה שלי הביאה לי את אחת המתנות היותר גדולות, את שי הקטנה שלי. ילדה מתוקה חייכנית ויפייפיה. אחות קטנה לאדר שהיא בכלל פלא בפני עצמו שגם היא הותירה בי צלקות מסוג אחר שעליהם פירטתי בפוסט נפרד..
חומות
אני לא נפתחת בקלות ואני לא תמיד אם בכלל נקשרת לאנשים ואף פעם לא היו לי הרבה אנשים שאני מרגישה בנוח לדבר איתם. ולהיות אני באמת. בשנה החולפת למדתי להכיר אנשים חדשים ולקחת את ההזדמנויות שהחיים נתנו ולהוריד טיפה את החומות גיליתי שיש אנשים בסביבתי שאפשר לסמוך עליהם. הם לא רבים ועברתי מספיק כדי לא להרוס את החומות האלה לגמרי אבל עדיין. יותר קל לי להתמודד עם החיים, עם השגרה ועם עצמי כשאני יודעת שהם שם.
שגרה
השנה הזאת הייתה פחות שגרתית עבורי כי בחצי הראשון שלה הייתי בהריון וניצלתי את הקלף הזה כמעט בכל הזדמנות אם זה אוכל שאני רוצה ואוהבת, אם זה אני עייפה ואני רוצה לנוח. זה לחלוטין הדבר היחידי שאני אתגעגע אליו בכל מה שקשור להריון. והחצי השני של השנה הייתי בחופשת לידה.בגלל שזאת לא הייתה שנה שיגרתית עבורי, נזכרתי בהרבה דברים שאני אוהבת. דברים שהשגרה החיים והוויתורים גרמו לי לשכוח. נזכרתי כמה אני אוהבת לצייר ולצבוע ואפילו חזרתי לעשות את זה. חזרתי לקרוא יותר,לכתוב ואפילו לעשות ספורט. כל הדברים האלה הם דברים שהחלטתי שאני לא אזניח עכשיו כשהשגרה כבר כאן ובכל הכוח.
למדתי על עצמי דברים חדשים, חשבתי המון, קיבלתי החלטות חשובות, עשיתי מה שאני רוצה במגבלות הקימות ולא ויתרתי.
אני מרגישה קצת מוזר לפרסם את הפוסט הזה כי זה מרגיש מוזר לומר לעצמי שאני גאה בעצמי על כל השינויים האלה, זה מרגיש מוזר לרצות ללכת לבד לים או לבית קפה אני עם עצמי בשקט. זה מרגיש מוזר לגדול עכשיו אני מבינה דברים שלא הבנתי קודם.
אני מאחלת לעצמי קודם כל בריאות כי בלי בריאות אנחנו באמת כלום והגשמת חלומות רק כדי שיבואו עוד ושאני אגשים גם אותם. מזל טוב לי.