הר-סיני

מקומו של הר-סיני לא אותר והוא קשור קשר הדוק בזיהויו של מדבר-סיני. בדומה לרב תחנות המדבר שמקומן אינו ידוע, אפשר בהחלט שמקומו של הר-סיני לא היה ידוע כבר בתקופת המקרא, ושקדושתו הושלכה על הרים מקודשים אחרים בסביבות ארץ כנען (וראה דיון על הר-חורב לעיל), ולפיכך התיאורים המקראיים אינם מתייחסים לאותו הר.

ניסיונות רבים נעשו כדי לאתרו, בעקבות הצעות של מסלולים שונים לנדודיהם של שבטי העברים בדרכם ממצרים לכנען, אולם שום הצעה אינה יוצאת מגדר השערה. מקור החיפושים כולם, יוצא מההנחה ש"ארץ מצרים" היא ארץ הנילוס והדלתה, ושארץ-גושן גם היא נמצאת באזור זה, אולם כפי שעולה מרשימות אלו, השבט הדרומי מכולם בתקופה שקדמה להתנחלות היה שבט אפרים לבדו, ושארץ-גושן היא פשוט דרום הארץ. כמו כן כדאי להדגיש שהמדבר המצוי מדרום לנו, והנקרא כיום מדבר-סיני אינו יכול להיות מדבר-סיני התנכי שכן שום שבט לא חצה אותו בדרכו ארצה. ומעניין שמשלושת השמות למדבר זה: סיני, חורב ופארן שימרו הבדווים בשטח רק את השם השלישי.

נחזור לשאלת מקומו של הר-סיני.

דנו כבר במורשתו המסופוטמית של משה, ובעובדה ששמו קשור קשר הדוק במורשת הר-סיני. ואם אמנם האמין משה באל נבו, אין כל סיבה שלא יאמין גם באל סין, אלוהי הירח, שעל שמו נקרא הר-סיני. 

והנה, המרכז לאמונה באל סין היה בחרן, וזאת לאחר שקיעתו של המרכז הקדום באור. ואם היה בחרן מרכז אמונה לאל סין, מדוע שלא יהיה בקרבתו גם הר שבו בוצעו פולחנים כאלו או אחרים?

נועז מדי? אולי, אך הוא עוזר לשבץ כל דבר במקומו הנכון, שכן אם באו שבטי בית-לאה מחרן לכנען, ואם היה שם מרכז אמונה לאל סין, הרי שמאד יתכן, שכל המורשת הקשורה בהר-סיני היא ממורשתם של שבטים אלה וע"י כך נקשר גם שמו של משה למורשת זו. כזכור, כבר הצעתי שטקס הברכה והקללה הוא ממורשת שבטי בית-רחל, ושההרים עיבל וגריזים היו מקודשים אצלם מאות בשנים לפני "ההתנחלות". באותו אופן אפשר שהר-סיני היה מקודש על שבטי בית-לאה. וראה בהמשך דיון על קדושתם של ההרים תבור, חרמון , ימין וצפון שאף הם היו מקודשים בעיני ה"רובד הכנעני" אשר בעם ישראל. אם נקבל את ההסבר הזה יוצא שמקומו של הר-סיני הוא במדבר בכיוון כללי דרומה לחרן (צפון סוריה, וראה הדיון על הר-גבנונים).

בין בני כנען נמנה גם הסיני (ברא' פרק י'), המייצג כנראה את הישוב סין, שצריך להימצא בקרבת העיר אוגרית (האתר לא זוהה). נקודה זאת חשובה, שכן אם חיו שבטים ישראליים ליד אוגרית, ואם האמינו שבטי הצפון באל סין, הרי שיכול להיות כאן קשר נוסף של הישוב סין להר-סיני, זאת כמובן בתנאי ששם הישוב נגזר מאותו שורש של האל סין. גם במצרים הצפונית למשל היה יישוב בשם סין, אולם נראה ששורש השם של הישוב שבמצרים היה משורש אחר לגמרי. וראה הדיון על האפשרות שהר-סיני הוא גם הר-צפון.

בשירת-דבורה (שופ' ה' ד'-ה') מתואר הר-סיני כהר גשום ביותר. תיאור כזה מחייב שהר-סיני יהיה הר צפוני, והצעת מיקום עבורו באזורי צפון הלבנון, צפון סוריה, או אזור חרן (דרום טורקיה) מתאימים מבחינה גיאוגרפית לתיאור כזה. התיאור שאלוהות ממוצא דרומי (שעיר) היא הגורם לסופת גשמים בהר-סיני מעניין מאוד, והוא יכול להצביע על מקור בנימיני של שירת-דבורה.  הבעיה במסקנות משירת-דבורה (שמדובר בהר-סיני צפוני) הן שנראה שהפסוקים שבשירת-דבורה דומים מאוד לתה' סח' ח'-י' בהבדל שבתהילים מדובר על "אלוהים" ולא על "יהווה" כבשירת-דבורה, וכן שהגשמים בהר-סיני קשורים ב"ישימון" כלומר במדבר, כך שאולי שני הציטוטים מדברים על הר-סיני מדברי, והגשמים נגרמו עקב שינוי אקלימי שבא בעקבות הפעילות-הוולקנית, ושהר-סיני בשתי השירות הוא הר-שעיר וכן גם הר-חורב, כלומר לא הר-סיני המקורי שעליו לא היה לדבורה שום מושג. מכיוון שישנה אפשרות שההתפרצות הוולקנית באתר קלת-שייך שליד נחל זרקא-מעין גרמה לברד שבספר שמות ולשלג בצלמון (תה' סח' באזור שכם) הרי שאולי אפילו הגשם השוטף שבשירת-דבורה ובמזמור תהילים ס"ח מתייחסים על אותו אירוע וולקני ובאותו אירוע אקלימי, אלא שבאזורים צפוניים יותר גרם לברד, ואילו באזורים דרומיים או מזרחיים יותר, כלאמר מדבריים יותר, גרם לגשם שוטף.

נקודה נוספת שיש להבהיר היא כיצד הגיע הערך "שעיר" לזרקע-מעין. ההסבר לכך הוא אותו הסבר כיצד הגיע הערך "סיני" למקום זה. ההסבר הוא ששבטים מאמיני הר-סיני צפוני ושבטים אחרים מאמיני הר-שעיר דרומי מגיעים לאזור זה ומאצילים את מורשת ההרים הקדושים הקדומים שלהם על הר-חורב, אשר נראה ששמו "חורב" נובע רק מהשבטים המקומיים שחיו באזור שהם כנראה המדיינים ואולי גם שבט אפרים.  

בדומה לסיפורים המופיעים כאירועים חד-פעמיים בתולדות העם, נראה שגם הר-סיני צמח על רקע של שהות ממושכת, ומורשת מושרשת של שבטים עבריים בהר זה. להלן שתי דוגמאות התומכות בהצעה זו:

"עולת תמיד העשויה בהר סיני לריח ניחוח אישה ליהוה" (במד' כח' ו'), המלמדת על מורשת הקרבת קורבנות עממית בהר זה. ו"במשוך היובל המה יעלו בהר" (שמ' יט' יג'), המלמדת אף היא על אותה מורשת כבדוגמה שלעיל. ראה הדיון שטקס ברית בין הבתרים היא מיניאטורה של מעמד הר-סיני. באם כך הוא הרי שיש לנו אישור נוסף לכך שבהר סיני הייתה מורשת שגרתית של הקרבת קורבנות. 

הציטוט הראשון משובץ בפרקים העוסקים בהקרבת קורבנות, והם עוסקים בשגרת הקרבת הקורבנות בעת היותו של עם-ישראל יושב בארצו, ולכן הר-סיני שבו מדובר חייב להיות בקרבת הר-הבית, הר-הבית עצמו, או אף מזבח שכונה הר-סיני. הפסוק על הקרבת קורבנות בהר-סיני נמצא בספר במדבר כח'. בעת שנאמר הפסוק נמצאים בני ישראל בערבות-מואב כך שבהחלט אפשרי שמדובר בהר-סיני/חורב הנמצא שם. וגם רעיון זה באם הוא נכון מוביל למסקנה שבהר-סיני עצמו גם כן הוקרבו קורבנות. רמזים נוספים מעלים (וראה דיון נוסף בנושא זה) שהר-הבית כונה גם הר-צפון. באם אכן כונה הר-הבית הן הר-צפון והן הר-סיני, הרי שזה יכול להיות רמז לכך שהר-צפון (שבצפון הלבנון) הוא הר-סיני. באם אכן כך הוא הרי שמקום כזה של הר-סיני מסתדר היטב עם העובדה שהשפה העברית כה קרובה לשפה האוגריתית, וכן שיש כה הרבה נקודות דמיון בין התרבות האוגריתית והישראלית. יצוין שעדין ההגיון מחייב שגם הר-סיני זה הוא תחליפו של הר-סיני המקורי, החייב להיות שייך למורשת תקופת עבר-הנהר, שעליה מדבר יהושע (יהו' כד') ובה נאמר שבתקופת עבר-הנהר עבדו אבותינו אלוהים אחרים.

לפי יחזקאל א' ג' רואה יחזקאל חזיון בעת שהותו ליד נהר-כבר, שהייתה תעלת  גדולה לצרכי ספנות מדרום לפרת, כנראה ליד העיר ניפור "…רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת…". ישנה כמובן האפשרות שיש פה רמז להר פעיל וולקנית הנמצא צפונית למקום מושבו של יחזקאל, וראה "נישא בכנפי הרוח", "השם עבים רכובו", הדיון על הענן מוביל העם במדבר והדיון על הר-חורב כהר וולקני. במקרה כזה ישנה אפשרות שמאמיני הר פעיל וולקנית-סיני, בחרו את הר-חורב כיורשו של הר-סיני בשל היותו גם הוא  הר פעיל וולקנית. וראה דיון בנושא זה בפרק "הר-גבנונים".

בדומה להר-סיני, נראה שגם סיפורי עבר-הירדן המזרחי הם ממורשתם של שבטי בית-לאה, וזה מבהיר את המסלול שבו נעו מחרן ארצה. ברור גם שהסיבוב דרך אדום כדי להגיע מ"סיני" למזרח הירדן הוא מלאכותי, ונועד ליצירת קשר בין המורשת הדרומית שמקורה שבט אפרים ובנימין והמורשת הצפונית שמקורה שבטי בית-לאה. קיימת אפילו האפשרות שהקרב עם עוג מלך הבשן התרחש בבשן (מצפון לירמוק) ולא בעבר הירדן המזרחי. כך מסלול נדודיהם והאירועים בדרך מחרן ארצה הופכים ברורים ומובנים. רק כך ניתן להסביר את שליטתם של השבטים העבריים בכל ארץ הגולן והבשן עד להר-החרמון בעקבות ניצחונותיהם על סיחון ועוג (דבר' ג' ח'). כמובן שמסע מלחמה נגד עוג היוצא מארץ-סיחון, כובש את כל הבשן וחוזר אל מול יריחו הוא מאוד לא הגיוני (לפחות לפי הגיון המסע שעד הקרב נגד עוג). אם היה הקרב נגד עוג בדרכם דרומה של שבטי הצפון, הרי שהוא יכול להסביר את ירידת מכיר מהבשן אל מדרום לירמוק, וכן את סיפור בקשת ההיספחות של בנות-צלפחד לשבטים אלה.

בדומה לקרב נגד עוג שנראה הגיוני רק אם מניחים שמדובר במסע של שבטי הצפון שהולבש על המסע והמאורעות הדרומיים, כך גם חששו של בלק מפני בני-ישראל (במד' כב' א'-ד') נראה הגיוני רק אם מניחים שהגורם המאיים על מואב הגיע מצפון. שכן לפי במדבר כא', חצו בני-ישראל את מואב במסעם מדרום צפונה. הזכרת הישות המואבית בפרשת-בלעם, ואי הזכרתה בבמד' כא', גם היא מחזקת את הטיעון שכבר הוזכר, שמסעם של שבטי בית-לאה היה מאוחר למסע הדרומי (במד' כא'), שכן אפשר שהישות המואבית עדין לא הייתה קיימת.

גם מורשת בילעם שבפרשה היא ממקור צפוני, שכן כל המורשת הקשורה במכשפים בדמותו של בילעם היא מאזורי הפרת, וכן גם פתור עירו של בילעם היא מאזורי הפרת.

משה מספור הר-נבו גם הוא חייב להיות דמות מסופוטמית שכן "עליה להר נבו" הוא ביטוי שמשמעו מוות ומכאן שלא יתכן שמשה מהר-נבו נולד במצרים.

היחס אל המדיינים בסיפורי התורה הוא מנוגד לחלוטין. בספר שמות (ב' טו' ואילך) ואח"כ שמות יח' וכן גם במדבר י' כט', המדיינים הם בני ברית וידידים לעם-ישראל, ואילו המלחמה במדיינים לפי במדבר לא' ואשר תחילתה בפרשת בעל-פעור (במד' כה') מגלה ניגוד תהומי ביניהם. מצב כזה מחייב ששתי המורשות, זו של הידידות וזו של העוינות שונות לחלוטין. מורשת הידידות שייכת מן הסתם למי משבטי הדרום, ומורשת העוינות והמלחמה לגל מהגרים המגיע מהצפון. הסימנים המצביעים על העוינות כשייכת לגל מהגרים צפוני הם: דמותו הפעילה של זימרי בן  סלוא שהיה נשיא בית אב לשמעוני (במד' כה' יד'), וכן ה"מכס" (לא' כח') שניתן לכוהנים משלל המלחמה, שכן מילה זו היא ממוצא אכדי. ראה בפרק "משה" דיון על דמותה של רחל ועל מרכיבים מדייניים בין שבטי-ישראל. מהדיון ההוא נראה שהן מורשת הקרבה והן מורשת האיבה קשורים בתקופת השהות הממושכת של שבטי-ישראל ממזרח לירדן וזה כולל הן את שבטי הדרום והן את שבטי הצפון.

תקופת שהייתם של שבטי בית-לאה ובית-זילפה באזורי צפון סוריה והלבנון הייתה כנראה ממושכת ביותר, אם כי מבחינה סיפורית אין תקופה זו מביאה כל פרשיה שהיא.

לבד מהר-סיני והר-ההר שנידונו בהרחבה, כדאי לציין ששמות מקומות נוספים נקראו בארץ על שם מקומות יישוב שהיו בצפון סוריה והלבנון, וההסבר היחידי לתופעה זו הוא ששבטים שחיו באזורים אלו כינו עם בואם ארצה שמות יישוב כשמות שהיו חשובים עבורם בארץ מוצאם, והסבר דומה יש לכינוי ההרים שעיר וצלמון שנידונו בנפרד הנה:-

השם לוז שניתן לבית-אל מסופר בשופטים פרק א' בסיפור מהופך, אולם ניתן ללמוד ממנו שבארץ-החיתים היה יישוב נוסף בשם "לוז". ראה בהמשך דיון על גורם אפרתי שעלה צפונה, והפך עי"כ ל"צפוני". אם נכון כיוון זה של דיון, הרי שהסיפור התנכי שבשופטים פרק א' הוא נכון ומדויק.

"תכן" מוזכרת כעיר בנחלת שמעון (דה”א ד' לב'), וכן ידוע שהיה יישוב בשם זה באזור אוגרית.

משפ' ימין משבט שמעון (ברא' מו' י') (במד' כו' יב') נקראה על שם הר-ימין שהוא ככל הנראה שם נוסף להר-אמנה, שזהו חלקו הדרומי של הר מול-הלבנון. וכך הן משפחת ימין הנושאית שם הר מהלבנון וכן שם העיר תכן מצביעים על מורשת ממושכת של שהות שבט שמעון באזור הלבנון. גם משפחת אחימות (דה"א ו' י') משבט לוי מצביעה על אזורי צפון הלבנון ככור מחצבתה הגיאוגרפי והתרבותי של משפחה זו, שכן האלוהות "מות" היא אלוהות כנענית מאזורים אלו.

היותה של משפחת אחימות משבט לוי יכולה להסביר כיצד הגיע השם הר-צפון להר-הבית, ואז אין כל צורך להניח שהר-צפון הוא גם הר-סיני. כלומר שמאמיני הר-צפון  (משפ' אחימות) העניקו להר-הבית את השם הר-צפון ואילו משפחות לוי מסופוטמיות העניקו לו את השם הר-סיני. 

תחנות המדבר סין ותרח (במד' לג' יא', כז'-כח'), אף הם שמות הידועים מן הצפון כשמות יישובים, סין באזור אוגרית ותרח (במד' לג' כז'), (יהו' כד' ב'), (דה”א א' כו') בקרבת חרן. לגבי שתי תחנות אלו ניתן לתת שני הסברים שונים. לפי הסבר אחד כונו תחנות מדבר דרומיות על שם יישובים החשובים לשבטי-ישראל מארץ מוצאם הצפונית, זאת בדומה   להרים וישובים שכבר נדונו. הסבר אפשרי שני הוא שתחנות המדבר שבספר במדבר לג' הן סינכרוניזציה של תחנות מדבר של כל שבטי- ישראל, וההסבר לגביהן הוא בדומה להר-ההר והר-סיני שנידונו בנפרד.

לשהותם הממושכת של שבטי-ישראל באזור סוריה והלבנון יש ליחס גם את ההבטחה "...מן המדבר והלבנון, מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם" (דבר' יא' כד'). בנוסח זה, המדבר המצוין הוא המדבר הסורי, כלומר שסוריה והלבנון הם הטריטוריה המוגדרת, והאופק המורחב הוא דרומה . יש להניח שהבטחה זו זהה לנוסח "משיבולת הנהר עד נחל מצרים" ומכאן שמרכז הכובד של ההבטחה הוא של שבטים שחיו בסוריה והלבנון והים האחרון רק האופק הרחוק של ההבטחה שאפשר שזהו שם נוסף לנחל הבשור.

 לתקופה זו יש ליחס כנראה גם פרשיות ריגול, בהן ריגלו אנשי המדבר (הסורי) את אזור בקעת-הלבנון ופרשה זו שובצה כחלק מפרשת הריגול הדרומית. באותו אופן יתכן שמורשת קרבות וכיבוש בעל-גד (אף היא בבקעת-הלבנון) שייכת לתקופת השהיה של שבטים ישראליים באזור זה. לימים שובצה פרשה זו בנוסח המורחב של כיבושי יהושע.

יתכן מאוד שהסיבה שה"ארץ-המובטחת" משתרעת עד לפרת נובעת בשל הסיבה שכל אזור סוריה והלבנון היה תקופה ממושכת אזור המחיה של שבטי חרן, וכך הפך להיות חלק מהארץ- המובטחת.

ישנה אף אפשרות שבתקופה זו שלטו המצרים באזורים אלו, וש"לתקופת מצרים" זו מתייחס יהושע באומרו שבמצרים עבדו אבותינו את "אלוהים" (יהו' כד' יד') שכן, יש להניח, שעם בואם ארצה החל תהליך הגיבוש של עם-ישראל ואמונתו כדברי יהושע. בכל אופן אין לייחס ל"תקופת מצרים" זו כל פרשיה הקשורה בעבדות וביציאת- מצרים, וכל הפרשיות האלו עוסקות בשתי הטריטוריות המכונות "מצרים" בארץ-כנען. 

להצעה על מהלך האירועים הזה, יש להצמיד גם לוח זמנים מתאים, ולבדוק אם הוא מתאים לכל שבטי בית-לאה או רק לחלקם. כך יתכן למשל, ששבטים עבריים שהו בעבר-הירדן מאות-בשנים (ראובן, וראה הציטוט בעינינו של אזור נדודיו מן הגלעד ועד לפרת, שכן נראה שציטוט זה מתייחס לתקופה שקדמה להתנחלות), ושאליהם נספחו רק חלק משבטי בית-לאה ולא כולם.

הכללתו של הר-סיני בסדרת האירועים, הקשורה ביציאת-מצרים היא בלתי אפשרית, והאפשרות היחידה היא שבדרכם של בני-ישראל ממצרים לקדש-ברנע עברו דרך ההר המקודש הדרומי הוא הר-חורב, ועל כך נשוב ונדון בפרק הדן ביציאת-מצרים. הכללתו של הר-סיני בספר שמות היא אחת ממטרותיו הברורות של ספר זה והיא האחדת מורשות שבטיות נפרדות למורשת כלל לאומית אחת. ישנה כמובן האפשרות שהר-חורב אומץ על ידי שבטי הצפון כתחליף להר-סיני ואין כל מניעה שאף כונה בשם הר-סיני  על שם הר-סיני האמיתי ושמורשת הר-סיני הועברה להר-חורב. הדיון בפרק הר-סיני מתייחס אם-כן רק להר-סיני האמיתי והמקורי.

זוהי גם הסיבה מדוע אין כל סיכוי לזהות את תחנות המדבר כאשר מנסים לשחזר מסלול נדודים כלשהו, והדרך היחידה להתמודד עם כל הסתירות היא לפרק את הסיפור המאוחד, לסיפורי מורשת חלקיים, ולהצמיד כל סיפור מורשת לשבט או לקבוצת השבטים לו הוא שייך. גם העובדה שהפרקים הראשונים של ספר דברים אינם עוסקים ביציאת-מצרים, אלא מתחילים ממעמד הר-סיני (למעשה חורב), תומכת בהצעה שמורשתו של משה קשורה בהר-סיני, ואילו תיאורו כמנהיג יציאת-מצרים, היא אחת ממטרותיו של כותב ספר שמות, כלומר יצירת מורשת היסטורית אחת לעם-ישראל,. יצירת אמונה אחת המשותפת לכלל העם,. והשלטת דמותו של משה על מאורעות רבים וחשובים, שלא בהיכרך היה לו חלק בהם. 

מעמד הר סיני 17.10.13