הר-גבנונים

לפני כ-120 שנה נחקר בסוריה שבט בדואי ולו גמל בעל השם "אבו זהור אל מרכב". הגמל היה בעל אפיריון ועם דמיון התנהגות ומשמעויות הזהה למרכבת-הכרובים המוזכרת בהקשר להתכנסות שבטים קרובים סביבו בעת מלחמה,. לקיחת הגמל לשדה הקרב בעת לחימה באויב חזק במיוחד,. תנועה וחניה של השבט לפי רצונו החופשי של הגמל (וראה על תנועתה החופשית לרצון הרוח של המרכבה אשר ביחז' א'),. גם חלק משמו של הגמל "אל מרכב" מזכיר את מרכבת הכרובים.

השם "זהור" נגזר אולי מ"ט'הור" שפירושו בערבית "הר גבנונים", והר בשם זה מצוי בצפון סוריה באזור חלב חומסק (וראה דיון על מקומו המשוער של הר-סיני). השם "הר גבנונים" מופיע בתהילים סח' טז' בנוסח "הר אלוהים, הר בשן. הר גבנונים, הר בשן". למרות שישנה אפשרות שהר-אלוהים הוא הר-גבנונים, שכן לפי פסוק יז', הר-גבנונים הוא מקום מושבו של האלוהים: "למה תרצדון הרים גבנונים, ההר חמד אלוהים לשבתו אף יהוה ישכון לנצח", הרי שגם אם נמעיט בזיהוי, נשאר בהקבלה ששלושת ההרים יש ביניהם קשר ושכולם נמצאים במרחב הסורי שמצפון לנו. הפירוש הפשוט של הפסוק הוא שהר-גבנונים הוא גם הר-בשן. הר-בשן מזוהה ממזרח למישור הפורה שבין הר-חרמון לנהר הירמוק ומכונה הר-הלג'א.  בהר-הלג'ה ישנם מספר לועים-וולקניים וזה מאמת את לשון הרבים שבביטוי "הרים גבנונים". גם הר-סיני מוזכר בפרק זה (פסוקים ט' ו-יח'), אולם הזהות הר-סיני=הר-גבנונים אינה ברורה.

הביטוי "ארץ רעשה" מופיע הן במזמור תה' סח' והן בשירת דבורה וגם זה יכול לרמז שהר-בשן היה פעיל וולקנית בדומה להר חורב ושהמילים "יהוה בצאתך משעיר..." שבשירת דבורה והמילים "ההר בחר אלוהים לשבתו..." שבמזמור ס"ח שניהם מבטאים את ההתפרצות הוולקנית ובדומה למילות הקשר "כבשן" ו"נד" שמרמזות שהיו כבשן אחד ונד אחד הרי שגם כאן ישנה אפשרות שבאותה רעידת-אדמה היו שתי התפרצויות וולקניות בהר-חורב ובהר-בשן.

 ראה דיון על היותו של הר-חורב הר פעיל וולקנית. ישנה אפשרות שמאמיני הרים וולקניים (הר-סיני המקורי, המסופוטמי ויורשיו) בחרו את הר-חורב כיורשו של הר-סיני בשל היותו גם הוא הר וולקני. מהמלה "תרצדון" נובעת האפשרות שגם הר-גבנונים היה הר וולקני, שכן פרוש המלה הוא לרקוד או לקפוץ, ואז יש רצף של הרים וולקניים למן הר-סיני המסופוטמי ועד להר-חורב. גם הביטוי "תרצדון הרים" נותן שתי אפשרויות, האחת שהיו מספר הרים וולקניים שנקראו כל אחד "הר-גבנונים", והשניה שמדובר בהר אחד בעל מספר גבנונים שיתכן שכל אחד מהם הוא לוע של הר-געש. ובהר הלג'ה אכן יש מספר לועים וולקניים סמוכים מה שמאמת את הביטוי בלשון רבים "הרים גבנונים". "ראוי לציין שלשון הרבים מתקיימת גם בצפון-מזרח ים-המלח כמו למשל הררי קדם." 

ראה הדיון שההרים חורב וסיני היו הרים וולקניים. אם כן ישנה האפשרות שמיזוג שתי האלוהויות השונות במקורן: "אלוהים" הקשורה בהר-חורב ו"יהוה" הקשורה בהר-סיני הייתה אפשרית בשל העובדה ששתי האמונות בשתי האלוהויות הקשורות בשני הרים שונים, המכנה המשותף לשתיהן הוא אמונה בהתגלות אלוהית דרך התפרצות וולקנית.

ההר שמצפון ללג'ה- ג'בל דרוז הכלול בין הרי הבשן הוא ככל הנראה הר-צלמון שנדון בפרק על שבט מנשה. הר זה היה פעיל וולקנית בתקופה התנכית וזה יכול להסביר את השתלבותו של שבט מנשה עם שבטים עבריים נוספים שהאמינו בהתגלות אלוהית בדרך של התפרצות וולקנית.

כינויו של הר-גבנונים "הר אלוהים", והעובדה ששבטי העברים שנדדו ארצה התנתקו מכור מחצבתם, גרמה כנראה שמסורת הר-האלוהים הולבשה על הר שונה ומקודש בסביבת כנען, הוא הר-חורב. גם הר זה מכונה מספר פעמים בשם הר-האלוהים כמו בעת ההתגלות למשה בסנה בהר-האלוהים חורבה (שמ' ג' א'). או מקום המפגש בעת שאהרון הולך לקראת משה לפגשו בחזרו למצרים (שמו' ד' כז'). או המקום שבו יתרו בא לפגוש את משה (שמ' יח' ה'). לגבי שני הציטוטים האחרונים כדאי לשם לב שהביטוי הוא רק "הר אלוהים" ללא שם נוסף ויתכן שיש פה התחמקות מנקיבה בשם בשל מסורות שונות בנושא הר-האלוהים, ודוגמאות נוספות בנושא זה נדונו בנפרד.  יתכן שמפגשו של אהרון עם משה ב"הר האלוהים" הוא כפילו של המפגש של לבן ויעקב בגלעד, שגם הוא היה מקום מקודש  (וראה הגלעד שהוקם שם, ואת הדיון בישוב מצפה).  וראה דיון על זיהויו של הר-חורב בפרק הדן בנושא להלן.

הר גבנונים מבט שני

שני קטעי השירה שבמזמור תהילים סח' ובשירת דבורה זהים כמעט והם מרמזים שהאחד התפצל מהשני או ששניהם התפצלו משירה שלישית, כלומר ששניהם עוסקים באותו אירוע ובאותו מקום. נצטט להלן את שני קטעי השירה ו-אח"כ נדון בהם.

שירת דבורה: "יהווה בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו, גם עבים נטפו מים, הרים נזלו מפני יהווה, זה סיני מפני יהווה אלוהי ישראל".

תהילים סח' "אלוהים בצאתך לפני עמך, בצעדך בישימון סלע ארץ רעשה אף שמים נטפו מפני אלוהים זה סיני מפני אלוהים אלוהי ישראל".

מהיות שירות אלו כפולות כלומר שצמחו בחלקים שונים של העם ומספרות את אותו סיפור על אותו מקום מקבלים את הזהות שהר-סיני נמצא הן בשדה אדום והן בישימון, ושהשם הר-גבנונים-בשן הוא שם נוסף להר-שעיר. כלומר שהשמות בשן-גבנונים נדדו עם מאמיניהם מהר-בשן שבבשן להר-חורב זאת בדומה לנדודי מאמינים רבים ומתן שמות רבים לאתר-הוולקני אשר בשל ההתפרצות קיבל חשיבות תיאולוגית עצומה.

מההצעה המועלית כאן עולים שני פרטים נוספים אולם חשובים:

ה"ישימון" המוזכר בתהילים סח' אפשר שהוא אותו ישימון המוזכר בפרשת-בלעם, ובביטוי "במות הגיא ראש הפסגה הנשקף על פני הישימון" כלומר שהמלה "ישימון" איננה בעלת משמעות רחבה אלא צרה וספציפית לישימון מסוים, שהוא לפי דיוננו הישימון הוולקני.

 בתהילים סח' ה' נאמר "שירו לאלוהים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו". ישנה כמובן האפשרות שה"רוכב בערבות" והרוכב ב"שמי קדם" היא אותה האלוהות ושההפרש הוא רק בגובה, ושהרוכב בשמי קדם משייט בגובה רב על מרכבתו ונישא על הענן הוולקני, ואילו הרוכב בערבות מציין את האזור הגיאוגרפי של הרכיבה שהיא בערבות-מואב. 

השבטים בעלי המורשת הכנענית (בבית-אל ובדן למשל), וכן באתרי הפולחן שלהם (הר-תבור למשל, ועל כך בהמשך) עבדו אמונות ופולחן השונים מאלה שעבדו באוהל-מועד.