אברהם ויצחק

כפי שנראה בפרק הבא הדן ביציאת-מצרים, קשה מאוד להכריע אם מקור המורשת של יציאת-מצרים הוא ממקורו של שבט יוסף שיצא ממצרים-עזה, או דווקא ממקורו של שבט לוי שיצא ממצרים-צפון ביקעת-הירדן. נראה לכן שדיון במהותם של מחזורי הסיפורים של יצחק ואברהם יוכל להטות את הכף לכוונו של שבט יוסף.

במהלך הדיון בסיפורי יעקב ויוסף, בחיבור זה, נטען שאין מדובר כלל בסיפורה של משפחת יעקב המצומצמת, אלא בהיסטוריה של עם-ישראל, תוך התייחסות לראשי השבטים והמשפחות, כמייצגים את השבטים והמשפחות.

אם זה אמנם תואם את רוח ספר בראשית, הרי שמן הסתם גם מחזורי הסיפורים על אברהם ויצחק נושאים את אותו אופי. הרחבת הדיון בנושא, תוכל לסייע לפתרון השאלה לגבי נקודת יציאתם של בני-ישראל בעת יציאת-מצרים.

מחזור סיפורי יצחק מצטמצם מבחינה גיאוגרפית ומתרכז בדרום הארץ, ונראה שהוא עוסק בשהותו וקורותיו של שבט שחי בדרום הארץ. גם עבודת האדמה של שבט יצחק, והידע בחפירת בארות, מלמדות שלמעשה היה שבט יצחק נווד למחצה והחל במעבר לחיי קבע בדרום הארץ בעת שהותו שם.

ברוח החיבור הנוכחי נראה שוב שמדובר באחת הווריאציות של שבט אפרים, שעל פיה "מצרים" היא דרום פלשת, וגרר היא חלק מאותה "מצרים". רמז המסייע לרעיון, הוא אזכורו של יצחק (ישחק) בנבואות עמוס (ז' ט'), בו מכנה עמוס את מלכות הצפון בשם זה, והקשר יצחק-אפרים יכול בהחלט להסביר את כינויה של מלכות הצפון בשם זה. "ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו, וקמתי על בית ירבעם בחרב" (וכן גם ז' טז'). וראה לעיל הטענה שדווקא השם "ישחק" הוא אולי השם המקורי, שהפך בשלב מסוים לשם "יצחק" עם מדרש השמות שמייחסת לו התורה, וראה הדיון שמורשת מצרית נצמדת ליצחק ע"י בעל התואר המצרי "מרעהו" שנתלווה למלך-גרר. ראה הדיון על הביטוי "רכב ישראל ופרשיו" המרמז אולי שישראל היה דמות אל ולא דמות אב. באותו אופן ישנה האפשרות שהביטויים "במות ישחק" ו"מקדשי ישראל" מרמזים באותו כיוון, כלומר שגם יצחק היה דמות אל ולא דמות אב.

בנבואות עמוס הוא מיחס למלכות הצפון גם את הכינויים "בית יוסף" ו"בית ישראל", ומכאן אישוש נוסף לרעיון שכבר הועלה, שישראל שייך במקורו למורשת האבות ולמוצאם של מי משבטי הדרום (ושהתרכזו בממלכת הצפון).

גם הקשר של בית-ישראל (במשמעות שבטים ממוצא דרומי) ליציאת מצרים ומורשת 40 שנות המדבר בולטת בנבואות עמוס (ובמיוחד ב' ו'-י', וכן גם ג' א' וגם ה' כה'). "הזבחים ומנחה הגשתם לי במידבר ארבעים שנה בית ישראל", כלומר מורשת 40 שנות המדבר מיוחסות לבית-ישראל ומשמעות זו מיוחסת לשבט אפרים ולא לכלל עם-ישראל. הקשר של שבט אפרים למורשת יציאת-מצרים עולה גם מנבואת הושע (ט' ג') הנה "...ושב אפרים ממצרים...", ופשוטו של האמור כאן הוא ששבט אפרים ירד למצרים ואף שב משם. 

גם ממזמור תהילים עח' ט'-יא' ניתן להבין שאפרים הוא זה שעבר את חוויית יציאת-מצרים בשדה-צוען. ולפי פסוקים סז'-סח' ניתן להבין שבשל שכחת מורשת יציאת-מצרים מואס אלוהים ביוסף ובאפרים ומעביר את הבכורה ליהודה.

גם האמור בישע' יא' טז' "... והייתה מסילה לשאר עמו אשר יישאר מאשור, כאשר הייתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים" מלמד שמורשת יציאת-מצרים יוחסה ל"ישראל" במשמעותו המצומצמת, כלומר שבט אפרים.

גם האמור על יוסף בספר תהילים פא' ו' בו מיוחסת יציאת-מצרים ליוסף תומך ברושם הכללי שבו מורשת יציאת-מצרים יוחסה לשמות ישראל, יוסף ואפרים, שהם כולם שמות שונים של שבט אפרים.

הפסוק מעמ' ט' ז' הוא החשוב מכולם "...הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתים מכפתור וארם מקיר (באשור)". פסוק זה שונה מכל הציטוטים האחרים של יציאת אפרים/יוסף/ישראל ממצרים בכך שמכולם לא ברור באם נכון המודל של ירידה למצרים ו-אח"כ יציאה ממנה. בפסוק זה ישנה ההקבלה האומרת שכפי שהפלשתים באו מכפתור (מכרתים), כך באו ישראל ממצרים, כלומר שמצרים היא ארץ מכורתו של שבט ישראל. יודגש שעדין אין זה  פותר את השאלה האם המלה "מצרים" כוונתה לנגב המערבי-דרומי שלנו או למצרים גופה.

באם הארמים שבפסוק זה הם המרכיב הארמי אשר בעם-ישראל (שכן המילה "העליתי" מתייחסת הן לישראל, הן לפלשתים והן לארמים החיים בהכרח בארץ . יהודה? ) (וראה גם "מן ארם ינחני מהררי קדם". כלומר בלעם מקבל את ההנחיות מגורם אנושי המכונה ארם),   הרי שזהו אישור מצוין לרעיון מוצא-השבטים. גם האמור ב-שמ"ב ב' ט' מביא לאותה המסקנה שכן שם נאמר "וימלכהו…ואל האשורי…ועל ישראל כלה" ומכאן שהיה מרכיב אשורי בהרכבו של עם-ישראל. וראה הדיונים  על: 1) הפסוק "יקבץ נידחי עמו שנית" אשר ב-ישע' יא'. כדאי לשם לב שיש ברשימת הארצות אי סדר במובן של סדר גיאוגרפי, ונראה לכן שההיגיון שבסדר הארצות הוא בחשיבות השבטים שבאו משם כלומר: אשור (יהודה?), מצרים (יוסף?), ו-אח"כ שוב שבטי חרן הצפוניים.  2) הדיון על האלוהויות אשר עבדו אבותינו בעבר-הנהר ובמצרים  (יהו' כד'). 3) הדיון שהמלה "כרוב" היא מלה אשורית, מה שמצביע על שורשי אמונה הנובעים מאזורים אלו.

למעשה הנאמר "הלוא את ישראל העליתי מארץ מצרים" הוא המשכו של הנאמר (שם) "הלוא כבני כושיים לי אתם בני-ישראל" ומכאן עולה בבירור שמצרים נמצאת בכוש  הנמצאת במעמקי מצרים במעלם הנילוס. כפי שיפורט בהמשך מסלולי המדבר היוצאים מהערכים רעמסס וכוש יוצאים מרעמסס הנמצאת בצפון בקעת הירדן וגושן הנמצאת ליד עזה. נראה שהרושם שיציאת מצרים יוצאת ממצרים של היו נוצר ע"י העורכים בשל הסיבה של הצורך להתאימו לנתון של היציאה מפתרוס וכוש שהן מתאימות במעמדן ובחשיבותן למילים אור כשדים וחרן.

מחזור סיפורי אברהם שונה ממחזור סיפורי יצחק, הן בהיקפו הגיאוגרפי והן במאורעות המכסים את כל התקופה הן של מחזור סיפורי יעקב הן של יצחק והן של יוסף. נראה לכן שמחזור סיפורי אברהם הוא כפילם של מחזורי סיפורים אלו, והוא נבדל מהם בכך שבעוד שמחזורי הסיפורים של יעקב ויוסף עוסקים בתולדות עם ישראל תוך ירידה לרמת הפירוט של ראשי השבטים והמשפחות, בסיפורים אלה אברהם מייצג בגופו הוא את כל עם ישראל. התייחסות כזו למחזורי סיפורי האבות מאפשרת את מיון הפרשיות. שכן בחלקן הן חופפות, כלומר שהאחת היא כפילתה של השניה, ובחלקן הן משלימות, כלומר במחזור סיפורים אחד ישנן פרשיות שאינן כלולות במחזור השני, כך למשל מחזור סיפורי אברהם כולל גם את יציאת-מצרים וגם חלק מפרשיות כיבוש הארץ, שאינן נכללות במחזור סיפורי יעקב ויוסף (מלחמת המלכים למשל).