הר-ההר

הר-ההר מוזכר בתורה פעמים. בפעם הראשונה בעת תיאור פרשת מות אהרון בהר-ההר (במד' כ' כב'-כט'). למרות שהתיאור אינו מדויק הרי שהוא משובץ בקטע התנועה מקדש-ברנע בדרך לסבוב ים-המלח מדרומו ולכן מקומו במרחב דימונה-ערד-נחל-צין לפני כניסתו לערבה. בפעם השניה הוא מוזכר בתיאור גבול הצפון (במד' לד' ז'). גם כאן התיאור קשה, אולם כל החוקרים מסכימים שזה הר ממשי בצפון הלבנון, אולי באותו קו רוחב המקביל ללבוא-חמת.

כבר הצעתי ששבטי בית-לאה (וזילפה) הם צפוניים, ובנקודה זו אוסיף שהייתה מורשת קדומה על מותו וקבורתו של אהרון בהר-ההר. לימים, בעת עריכת ספרי התורה, שובצה הפרשה במקום שנראה לעורך מתאים. כדאי לציין שבנושא אזורי מחייתם וציר התנועה אל ממזרח לירדן (ואולי היו שבטים שחדרו ארצה ישירות מצפון דרומה דרך לבנון, וראה דיון על השבטים זבולון, אשר ויששכר) של שבטי בית-לאה וזילפה, יש בתורה דממה גמורה. אלא אם כן סיפור עלייתו ארצה של בית-יעקב הוא הסיפור הנכון המתייחס לפרשה זו, ויש לכן להיעזר בכל רמז כדי להעלות השערות על אזורי מחייתם הקדומים.

כבר דנתי לעיל על האפשרות שדמותו של משה מורכבת מדמויותיהם של יותר מאיש אחד, והנה גם לגבי אהרון ישנה גרסה כפולה לגבי מקום קבורתו: האחת שכבר צוינה בהר-ההר, והשניה במוסרה (דב' י' ו'). המקום המזוהה  כיום בשם הר-ההר (הדרומי) הוצע בשל דמיון שמו הערבי לשם מוסרה, וכן כמובן בשל התאמתו לסיפור התנכי שבספר במדבר. גם נתון זה יכול להיחשב כחיזוק לטענה שמקום קבורתו של אהרון בהר-ההר שייך למורשת הצפונית, ושדמותו של אהרון הולבשה על דמות דרומית שמתה ונקברה במוסרה. ראה בהמשך דיון על כך שספר במדבר הוא בבסיסו ספר של שבט אפרים, וגם טיעון זה מחזק את הדיון על כך שבמוסרה מתה דמות השייכת לשבט אפרים, ולכן אהרון שמת ונקבר בהר-ההר (הצפוני) הוא אכן דמות משבט לוי. ראה בהמשך דיון על יציאת-מצרים ובו נאמר שמורשת יציאת-מצרים והמדבר היא מיזוג של שתי מורשות שונות, האחת שיצאה מארץ-גושן שייכת לשבט אפרים, ואילו זו שיצאה מארץ-רעמסס שייכת לשבט לוי. בכל מורשת של יציאת-מצרים הייתה מורשת של כהן חשוב (אבי שושלות הכוהנים של שני השבטים) במדבר, ומיזוג שתי המורשות במקרה זה הוא בשיטה ששני מקרי המוות נראים לנו כאחד.

ניתוח דמותו של אהרון מעלה שהדמות אינה אחדותית, ונראה שהיא מורכבת לפחות משתי דמויות: האחת צפונית היא אהרון הכהן שהיא ככל הנראה דמות משבט לוי, והשניה היא הדמות המתלווה אל משה לחצר פרעה ומבצעת שם מעשי נסים. דמות זו היא ככל הנראה דמות דרומית ומתאים לה להיות שייכת לשבט יוסף.

ישנה אפילו אפשרות שהדמות הבונה את עגל הזהב היא דמות כהן שלישית בעלת אופי כנעני המייצגת את המרכיב הכנעני אשר בעם ישראל. ודמות זו נבנתה על בסיסו של כהן בעל אופי כנעני כל שהוא מימיו של ירבעם בן נבט, שבימיו הוקמו עגלי הזהב בבית-אל ובדן.

ובסכום, בדומה להאחדת דמויות  האבות יעקב-ישראל, והאחדת דמויות המנהיגים הושע-יהושע כך יש לנו פה דוגמה של האחדת דמויות כוהנים משתיים (אולי שלוש) מורשות שונות לחלוטין. והמגמה היא אחת, האחדת מורשת עם-ישראל בכל התחומים.

על תחנת המדבר מוסרות (במד' לג' ל'), שנראה ששמה קשור למוסרה וכנראה מתייחס לאותו מקום, ראה דיון בפרק הדן ביציאת-מצרים.

היותו של אלעזר בנו של אהרון (שמ' ו' כג') דומה לטענה שיוסף הוא בנו של יעקב. ניתוח דמותו מעלה שברובה (שכן גם דמותו של אלעזר היא דמות מורכבת) היא דמות אפריימית ובחלקה לויית. ומכאן המסקנה שבדומה לסיפורי האבות, כך גם לגבי מורשת הכהונה, היו סיפורים ממקור לויי שבהם הוצג אהרון כאבי הכוהנים, והייתה מורשת ממקור אפריימי שבה הוצג אלעזר כאבי הכוהנים, ולימים מוזגו הדמויות הן בדרך של יצירת דמויות מורכבות כשלעצמן, והן על ידי מזיגתן לשושלת כוהנית מורכבת ואחידה.

הפרשיות שיש ליחסן לאלעזר האפריימי הן:

1. קשריו של אלעזר למינויו של יהושע (במד' כז' כא').

 2. שיוכו לחלוקת הארץ לצדו של יהושע (במד' לב' כח', לד' יז') וגם (יהו’ יד’' א' ואילך).

3. קבורתו של אלעזר בנחלת אפריים (יהו' כד' לג').

4. פוטיאל חותן אלעזר, שכן פוטי הוא שם מצרי. (שמ' ו' כה'). פוטיאל הוא אבי אמו של פינחס, ושוב, למרות שאין הדבר כתוב במפורש, נראה שגם כאן תפקיד האישה-האם לציין  שפינחס הוא ממוצא מצרי (לביקורת נציין שפנחס הוא שם מצרי) , וזה רמז ברור למוצאו משבט אפרים (יוסף) של פינחס, ולכן גם של אלעזר. ישנה אפשרות שפוטיאל הוא בן דמותו של פוטיפרע, ואז יוצא שפנחס הוא בן דמותו של אפרים. השוואה זו תומכת מאוד ברעיון של היותו של פנחס מצרי מחד וכהן מאידך, שכן על פוטיפרע נאמר במפורש שהיה כהן און.

פרשיות שיש ליחסן לאלעזר הלויי הן:

1. היותו של אלעזר נשיא נשיאי הלוי (במד' ג' לב'). ניתן להבין ביטוי זה גם כהיותו של אלעזר נשיא (כלומר עליון) על נשיאי הלויים, וזה דומה לביטוי "יהווה הוא אלוהי האלוהים" כלומר הוא האלוהות של האלוהות אלוהים.

2. קשריו של אלעזר למלחמת מדין (במד' לא') שכן (ראה ניתוח נפרד בנושא) נראה שקרב זה שייך למורשת שבטי בית לאה.

ישנן גם פרשיות לא ברורות למשל,:

1. העברת ראשות הכהונה לאלעזר לאחר מות אהרון (במד' כ' כח').

2. הקשר של אלעזר לפרשת הפרה-האדומה (במד' יט' ג'-ד') שכן באותה עת היה אהרון ראש הכהונה, ויתכן שנימוק זה מרמז שיש ליחס את פרשת הפרה-האדומה למורשת שבט אפריים ולא לוי.