משימת סיום דגניה

מתוך הנסיך הקטן/ אנטואן דה סנט-אכזופרי

אין זה מן הנימוס לפהק לפני מלך... אני אוסר זאת עליך".

הנסיך: "אני לא יכול להתאפק... עשיתי דרך ארוכה ולא ישנתי"

המלך: "אם כך, אני מצווה עליך לפהק... מהר!"

אני (מהרהר באישון ליל מאד לא מלכותי): אני אמור לתת למשתלמים עבודה לסיום הקורס אך אין זה יאה (וגם מסוכן)

להטריד מורות- ועוד לפני סיום השנה. מה עושים?!

בת קול (רכה וענוגה): אז צווה עליהם לעשות מה שהם ממילא עושים...

אני (חושב בהתלהבות: זה רעיון ערמומי ויעיל): אני מצווה עליכם להביא למפגש האחרון תיעוד (מערך שיעור בוורד או מצגת או סרטון של פעילות שערכתן או ריאיון עם תלמידים לאחריה...) של פעילות מקוונת בה הפעלתם/תפעילו עד המפגש הבא, תלמידים ברוח הדברים שנלמדו בקורס. כך נוכל ללמוד זה מניסיונו של זה כיצד ליישם באופן מושכל את עקרונות ההוראה המקוונת.

בת קול (בקול ציני): אבל הם ישאלו כמה...

אני (נזכר שוב בנסיך הקטן):

עשרים־ושש ועוד חמש הם שלושים־ואחת. פיו! אם כך הסכום הוא חמש־מאות־ואחת מיליון, שש־מאות־עשרים־ושתים אלף,

שבע־מאות־שלושים־ואחת."

"חמש מאות מיליון מה?" שאל הנסיך הקטן?

אה? אתה עוד כאן? חמש מאות ואחת מיליון...אני כבר לא יודע...יש לי עוד עבודה רבה!