שער י' תפילת נער, ניצוץ חזרה בתשובה
תפילת הילד (סיפור):
כפרי אחד היה רגיל להתפלל בימים נוראים בבית מדרשו של הבעש"ט ז"ל. היה לו ילד אטום לב, שלא היה יכול לתפוס אפילו צורות האותיות, כל שכן לומר שום דבר שבקדושה, ולא היה אביו מביאו לעיר, מחמת שלא ידעו כלום. כיוון שנעשה בר מצווה, נטלו אביו עימו על יום הכיפורים, כדי לשמרו שלא יאכל ביום צום קדוש מחמת חסרון ידיעה. והיה לו לילד חליל קטן, שהיה מחלל בו תמיד בשעה שהיה יושב בשדה ורועה את הצאן. נטל את החליל ונתנו בבגדו ואביו לא ידע. היה הילד יושב כל יום הכיפורים בבית המדרש, ולא התפלל מפני שלא היה יודע כלום.
בשעת תפילת מוסף אמר לאביו: אבא, רוצה אני לחלל בחלילי. נתחלחל אביו וגער בו. נתאפק הילד על כורחו.
שעת תפילת מנחה חזר ואמר: אבא, הרשני לחלל בחלילי. גער בו אביו בנזיפה והזהירו שלא יעיז לעשות כן. וליטלו ממנו לא היה יכול מחמת איסןר מוקצה.
אחר תפילת מנחה חזר הנער ואמר: יהיה מה, הרשני נא לחלל. כיוון שראה אביו של התינוק שהוא מבקש מאוד לחלל, אמר לו: היכן החליל? הראה לו על כיס בגדו. נטל אביו של התינוק את כיס בגדו והחזיק בידו את הכיס עם החליל, כדי שלא יוציאו הנער ויחלל בו. עמד והתפלל תפילת נעילה כשידו מחזקת בכיס ובחליל.
באמצע התפילה שמט הנער בחזקה את החליל מתוך הכיס ומיד אביו, ונתן קול גדול בחליל עד שתמהו על השומעים. כיוון ששמע הבעש"ט את הקול, קיצר מכפי הרגלו.
אחר התפילה אמר: תינוק זה בקול חלילו העלה את כל התפילה והיקל מעלי. שתינוק זה אינו יודע כלום, ומאחר שכל היום הקדוש ראה ושמע תפילות ישראל, נתלקח בו ניצוץ קודשו כמו אש ממש, ואש תשוקתו בערה בו כל פעם יותר ויותר עד כלות נפשו ממש, ובחוזק תשוקתו חילל באמיתות נקודת ליבו בלא שום פניה, רק לשמו יתברך לבדו, והבל פיו הנקי נתקבל מאוד לפניו יתברך, ועל ידי זה העלה כל התפילות.
למה תפילת נער היא זאת שדווקא עבדה ופעלה. ויותר מכך, אף היא זאת שגרמה לכל שאר תפילות הציבור להעלות למעלה?
התשובה לכך היא מאוד פשוטה אך חזקה, ובעלת משמעות חזקה מאוד!!!!!
הנער בתפילתו לא ידע איך לפנות לה', הוא לא ידע מה זו בכלל תפילה. נער זה פשוט רצה בנפשו להתפלל גם לה', לבראו ויוצרו! אך, מכיון שהוא היה ילד אטום שלא ידע לקרוא מתוך ספר. הוא הוציא את תפילתו באמצעות נגינה בחליל. נגינה זו באה ממעמקי לב הנער! בצורה כל כך חזקה וישירה, ואפילו נוקבת!!!! עד כדי כך שה' קיבל בזכותה את תפילת הציבור ככלל.
מדוע זה כך? עלינו להבין מתוך סיפור זה 2 דברים עיקריים:
1) מסיפור זה רואים בצורה חותכת וברורה, שה"תפילה" היא טבועה בתוך נפש האדם. והנפש תמיד רוצה להתפלל לבוראה!!!
2) תפילות שיוצאות מתוך צער נפשי או קושי רוחני, ממעמקי הלב - תמיד אבל תמיד - תפילות אלו לא חוזרות ריקם!!! (מנסיון אישי)...
לתפילות אלא ישנם צד נוסף, לאחר תפילה שכזו המתפלל מרגיש שיחרור ועזרה של ה' -מ יש מי שמלווה אותו תמיד הוא לא לבד!!!