האם שמתם לב להבדל בין תפילת יוה"כ לתפילת ראש השנה?

בעמוד זה אנסה לאציג מספר הבדלים:

• הבדל בולט שחוזר לאורך כל שני הימים הוא. בראש השנה - אנו ככלל "ממליכים את ה' בעולם ועלינו". אנו למעשה, מגלים את ה' בעולם בצורה גלויה על כל בורואיו. עד עכשיו, בעקבות שיגרת חיינו לא ממש המלכנו את ה' עלינו. תמיד ידענו שהוא מלכנו אבל זה לא בא לידי ביטוי מעשי ממש בתפילה (אמנם, ישנם תפילות שכן, אבל הם לא רוב התפילות).

בימי ראש השנה אנו אומרים בפה גלוי! ובצורה ישירה. שה' "הוא מלכנו" ובכך אנחנו מחזקים את הקשר שבין ה' לבני האדם. והקשר שבין ה' לנבראיו. כמו שנאמר: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כך יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה!!! - ממש בה-כ-ל!

ומנגד בתפילת יום הכיפורים, אנו מבקשים מה' שימחל לנו על כל עוונותינו ופשיענו בגלל שאנו חוטאים ורוצים לחזור אליו בתשובה. אנו יודעים שאין לנו מעשים טובים בשביל שה' יושיע אותנו, ולכן אנו נאצלים לבטוח במעשי האבות ובזכות האבות", שהיו יראים ועובדים את ה' כראוי.

ביום הכיפורים אנו גם מנקים את עצמנו ואת ה"צינורות והתעלות" שמקשרות בנינו לבין ה'. כמו שנאמר: "וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה" ףויקרא, ט"ז, ל"ט).

"שני ימי דין - ראש השנה ויום כיפור, לכאורה דומים אך מאוד שונים. ברה"ש אנו אוכלים, שותים ושמחים, ואילו ביוה"כ צמים ומתענים. בר"ה אנו עוסקים בתפילה בהמלכת ה, בתפילה שיזכור את אבותינו ואותנו ומתעוררים בתקיעת השופר, ללא שמץ של בקשת סליחה ומחילה, וידוי וכפרה. ואילו בתפילת יוה"כ אנו מתוודים בפירוט רב ואומרים סליחות ללא הפסקה. מה פשר ההבדל הזה?

מבאר הרב נבנצאל שליט"א בשיחותיו לראש השנה שהבדל זה דומה להריסת קיר. שתי דרכים לפנינו - האחת, להכות בקיר על ידי פטיש חזק, לשבור לבנה אחר לבנה, עד שיתמוטט אט אט הקיר כולו. בדרך כזאת אנו מתמודדים עם הקיר בדרך ישירה, במפגש חזיתי עמו. אך ישנה דרך שנייה אחרת לגמרי. בדרך זו איננו נוגעים ומתעסקים כלל בקיר. אנו חופרים מתחתיו, מערערים את היסודות, את האדמה היציבה שעליה עומד הקיר, עד אשר נחפור מספיק לעומק, אז לא יהיה לקיר על מה לעמוד, וממילא יתמוטט וייפול.

זה ההבדל בין ר"ה ליוה"כ. חטאינו וחסרונותינו דומים לקיר גבוה, קיר שלילי שבנינו כל השנה כולה. בראש השנה, איננו מתעסקים כלל עם הקיר, עם החטאים עצמם, אלא אנו עוסקים בסיבות היותר עמוקות שגרמו לחטא, ביסודות שעליהם עומד קיר חטאינו. יסודות אלו הם המחשבה והרצון שלא היו מכוונים ליסוד האחד שבו תלוי ועומד הכל - הוא המלכת ה', שהרי לוּ היה ברור לנו שה' מֶלֶך, שה' מָלַך וה' ימלוך לעולם ועד, אילו היה בנו "שיוויתי ה לנגדי תמיד", לא היינו חוטאים כלל שהרי מחשבותינו היו מתכוונות למחשבותיו, רצוננו לרצונו, ומגמתנו למגמתו.

ועל כן בר"ה עסקנו בהמלכתו עלינו ועל העולם כולו, בזיכרון מי אנו באמת ובהתעוררות פנימית אמיתית על ידי קול השופר. רק לאחר שעסקנו בסיבות-יסודות של מציאות קיר חטאינו, מגיע יוה"כ שבו אנו מתחילים לפרק את הקיר לבנה אחר לבנה אבן אחר אבן, אשמנו בזה, ובגדנו בזה, וגזלנו בזה וכו', אנו מבקשים סליחה לפרטי פרטים, ועל כל החסרונות שהצטברו במהלך השנה ובנו את הקיר הגדול והנורא הזה. לכן אפוא בר"ה אנו שמחים, אוכלים ושותים, משום שאנו עוסקים בתיקון השורשי שממנו נבע החטא, ואילו ביוה"כ אנו עסוקים בפרטים המעשיים של החטא. אנו צמים ומתענים כמבטאים את חסרוננו המעשי בחטאינו בפועל.

שנזכה בין ראש השנה ליום הכיפורים, לדעת לחבר שתי דרכים אלו, לדעת ליצור את הקשר האמיתי בין היסוד לבין הופעתו המעשית, בין המקור להסתעפות, בין הסיבה לתוצאה, ומתוך כך נזכה בע"ה לכתיבה וחתימה טובה לכלל ולפרט. שנה טובה ומתוקה.

פיסקה זו לקוחה מאתר "כיפה", מאת הרב ערן תמיר, פורסם ב3 לאוקטובר 2008.

למעבר לדף הבא: "להתרחק כדי להתקרב!" , ליחצו כאן.