שאלות בציר התקדמות בתפילה

כבס"ד

שלום לרב יובל שרלו

מאחר ואנחנו מדברים על נושא זה (תפילה) רבות....

לשימחתי הרבה הצלחתי להבין ולעלות על הגורם לשאלותיי הרבות בתפילה. כמו שהתכתבנו בעבר

ארשום את מסקנותיי בקיצור:

הבנתי שתהליך ההתקדמות שלי ברוחניות הוא מעין ציר התקדמות בצורת מעגל. וכל חודש או כמה חודשיים יש אתגר חדש שה', אבא. מזמן לי. הסבר הציר: (אני מתחיל בהרגשה טובה , ואז לצערי מכל מיני סיבות שלא אפרט כאן, אני מתחיל ליפול עד שזה מגיע בציר לצד הנגדי במעגל. וזו נקודת שבר עמוק מעיין משבר אמוני - רוחני חזק!!! ואז משם אני מתחיל לצמוח מחדש. בתחילה אני מסתכל מחדש על המטרה = על מנת לתת לי מוטיבציה, לאחר מכן אני עובד במשך תקופה על חיזוק מנטלי, לאחר עבודה מרובה ומאומצת אני מגיע למצב יחסית יציב במגמת עליה!!!

לבסוף, אני ממש מתחזק ומתפלל תפילה משימחה אני קורא לזה "תפילה מחייה" כיוון שהיא ממש מחייה ומשפיעה עלי למשך כל היום!!!)

השאלות הרבות שלי משתנות בהתאם ל"תקופה" במעגל ולכן זה עלול להתפרש "כעבודה מתוך לחץ" (כשבפועל, התמקדתי בנקודת השבר העמוק)

אני רוצה לעבוד על כך שלקראת התחלת וסוף המעגל והאתגר הרוחני אני יהיה במצב קבוע, ויציב הייתי מגדיר זאת "להאריך את התקופה היותר טובה!"

שאלתי היא מה הרב ממליץ לעשות על מנת להיות במצב יותר קבוע?

הבנתי במשך התהליך שאני מרגיש 'תקיעות' אולי זה בא לרמז לי על חודש אלול שיש תקיעות בשופר... בפנייה בתפילה - שה', אבא רוצה שאני יתמודד לבד ואבין איך לפעול במצבים כאלו בעתיד

לצערי לא הבנתי איך לטפל בסטאטר הזה, "starter" -אשמח לעצות בעניין????

בנוסף, עלתה לי שאלה שאציג אותה משני צדדים:

מצד אחד: אם אני נופל אני אומר לעצמי לא נורא אני יקום ואז אני מתייאש. ומצד שני: אם מסתכלים על זה מנקודת מבט של לא נורא העיקר שאני בתוך המעגל. וגם אם נפלתי אני עוד יקום וירים ראש!!! - זה מעודד, וככה יש פחות ריגשות אשם, וקל יותר להתחזק כי אני בהתקדמות!

לסיום, כחלק מההכנה שלי לחידוש בתפילה וגם לראש השנה אני בוחר כל יום לפי הרגשות הלב איך אני רוצה שהתפילה תיהיה היום ו'על מה היא תתבסס?' זה עוזר מאוד בעבודת התפילה כיוון שאני מזהה מה יותר קל לי ומה צריך יותר עבודה אישית שלי יותר מיום...

אשמח לתשובתך

בברכה

אריאל

תוכן התשובה:

שלום וברכה

דברים יפים מאוד כתבת.

על המעגליות והמחזוריות של התרוממות ונפילה, רעננות ושחיקה.

וההכרה כי נפילה מזמנת גם אפשרות לחפור יסודות עמוקים יותר, כדי שהבניין הבא יוכל להיות רב קומות, וגבוה מהקודם, ובמקביל – מודעות לכך שגם הוא יפנה את מקומו לגבוה ממנו.

אגב, לפי דעת ראשונים, החובה להרחיק טמאים מהמקדש נועדה גם לצורך זה – כדי שאדם לא יוכל לשהות כל הזמן במקום הקודש, אלא יורחק משם בגלל טומאת גופו, ומתוך כך יתחדש בגעגועיו, ברצונו העמוק, בכיסופים לחצרות ד׳, ויתעורר מחדש.

ומטבע הדברים, יש גם משקע עמוק שנוצר בנפש, ושהוא כבר לא מתנפנף ברוח סערה, אלא הוא יציב הרבה יותר וקיים בתוכנו.

וכך אנחנו גם רוכשים הרגלים מסוימים. הדבר דומה לחיי זוגיות. אמנם, לא כל יום קמים באותה תחושה של שבע הברכות, אך לזוג החי בטוב יש כבר הרגלים קבועים, שאף בימי סגריר מסוימים – משהו ביתי ועמוק קיים בהם, שאינו נתון לרוח הסערה הזו. ולכן, אפשר דווקא שהדרך להאריך את התקופה הטובה היא לאמץ גם ׳זוגיות של יום חול׳ – דרכי תפילה, במניין, בקביעות, בדרכי שיגרה, עד שתתעורר מחדש התשוקה והכיסופים.

מה שכתבת אפוא לסיום הוא מתאים מאוד. ראה את ספר תהלים עצמו, שבחר בכל יום לפי הרגשת הלב את הדברים שנאמרו בפני הקב״ה, ואין בהם אטימות למצב הלב ולתנועת הנפש. ההבדל בין דוד המלך לבינינו בהקשר זה (יש כמובן אין ספור הבדלים אחרים) הוא שאנו נמצאים בתקופת תפילה שצריכה להיבנות גם מסגרת קבועה, ואנו נתבעים להישאר תמיד בתוך המעגל. אולם, אין אנו מכחישים את העובדה שיש לנו תפילות מסוגים שונים, והתבססות רוחנית על מצבי רוח שונים.

אגב, ביקשנו בישיבה כי שליח הציבור לא ימתין לרבנים לתחילת חזרת הש״ץ, וזאת כדי לשחרר אותנו – ראשי הישיבה – לתפילה בקצבים שונים, במצבי נפש שונים, בהתקשרות שונה. לפעמים היא ארוכה מאוד, ואין הצדקה לציבור לחכות, כמו גם לנו לחוש ׳חיצים בגב׳ בגלל טרחא דציבורא; לעתים היא קצרה. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד.

יישר כוח ושנה טובה

התשובה התקבלה מהרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אורות שאול

כד באלול התשעט, 24 בספטמבר, 2019.

מצרף קישור למעבר לאתר כיפה עם השאלה והתשובה.

למעבר לדף הבא: "חג סוכות מסמל הכנה לתפילה", ליחצו כאן!